,

ziacT

New member
,

[אני חופרת לי במוח. וחופרת. וחופרת]. . אם היה אפשר להסביר באיזשהי דרך איך נראים שני עולמות, אולי באמצע ממעבר של אחד לשני, יכלתי להיות אחרת. או שאולי יכלתי פשוט ללכת. אתה יודע כמה שונים 2 מקומות, במרחק של אפילו לא 15 דקות ברכב? המון ממקום אחד שבו אני חולמת, שבו אני חושבת שאני חיה או מדמיינת איך לחיות למקום אחד כשביניהם קטע מעבר של אויר לילה, צלילים ללב, וסיגריה. למקום שמשום מה, אפילו שהמציאות נמצאת שם מול הפנים, בלי כל אפשרות לברוח ממנה, וחלומות זה דבר שלא קיים, אי אפשר לקום. זה לשמוע איך אני מתה בכל מיני מקומות, ושעות, ורגעים ולהמשיך לחיות עם זה. [אני יודעת גם אחרת. יודעת שאני אקום, ראבק אני אקום, גם אם אני אפול. פשוט כל המזוכיזם הזה מתערבב לי עם אימפולסיביות, דרמה, אהבה ורצון עז לקרוב. כזה קרוב לידי]. . ואיך נראית הנשמה שלי בין כל כמה שבועות לנסיעה של שעה, להתרווח, לנשום, לבכות, להגיע אחרת. ולחזור בנסיעה של שעה, לקוות אחרת. מיליוני עולמות עוברים לי. פעם חשבתי שזה מתפצל לי להמון כיוונים ואני לא משתלטת. היום אני מבינה שככה זה החיים, מיליוני עולמות, סיטואציות, רגשות. הכל מהכל. וכל מה שצריך לעשות זה לא להילחץ, לנשום עמוק ולקוות שיהיה בסדר. יותר בסדר כמו שאני אומרת לה, בסדר יש כבר עכשיו. וקל במילים ככה להגיד או לרשום, אבל אני יודעת שחייבת, יום אחד אני אקרא את כל זה וזה יראה לי רחוק, ואני לא אבין ממה מתתי כ"כ הרבה פעמים וזה אומר שזה עבר. [שיעבור. בבקשה שיעבור]
 

רעוּת

New member
...

"יום אחד אני אקרא את כל זה וזה יראה לי רחוק, ואני לא אבין ממה מתתי כ"כ הרבה פעמים וזה אומר שזה עבר". הלוואי. אני מאמינה שזה באמת ככה בסופו של דבר, הלוואי רק שזה יהיה בקרוב..
 

noosh

New member
את כזו חכמה

היום אני מבינה שככה זה החיים, מיליוני עולמות, סיטואציות, רגשות. הכל מהכל. וכל מה שצריך לעשות זה לא להילחץ, לנשום עמוק להבין את זה זה המון. שזה לא מתפצל לך, שזה מתפצל מעצמו ושאת שם בוחרת את הנתיבים ואת מה שאת יכולה לקחת מכל הרסיסים שמסביב, מה שטוב לך. ההבנה שזה ככה מאפשרת לך לבחור ולא פשוט לספוג פנימה הכל בלי אבחנה. עולמות שונים נמצאים במרחקים כ"כ קטנים לפעמים, שזה לא ייאמן כמה קרומים מקיפים כל חלק וכולאים בפנים אוירה וחלומות אחרים. כאבים, רעלים, חמצן. זכרונות. וכן, לפעמים זה מרחק הליכה כדי להחליף אטמוספירה ולהחליף סביבה והרגשה, וזה יכול להכאיב בכמה שזה זורק אחורה, וזה יכול לאוורר ולספק קצת אוויר. זה הכל תלוי לאן את בוחרת ללכת, ועם מה את בוחרת להתמודד באותו הרגע. ואם מקום לא עושה לך טוב אז אולי תנסי להתרחק, כמה שאת יכולה. המציאות טופחת על הפנים ומורידה לקרקע, ואולי בהליכה למקום אחר תתאוששי, ותדעי להתמודד בפעם הבאה עם יותר כוחות. במבט לאחור דברים נראים קטנים יותר. זה לא ממעיט מהם עכשיו, אל תמעיטי ממך ומהרגשות שלך עכשיו. את מתמודדת איתם וזה קשה וזה מאבקים, ואת עומדת בזה, וזה הרבה בשבילך. אני מקווה שזה יעבור מהר ותתחזקי, תזכרי שזו את עכשיו, ומגיע לך הטוב ביותר. בגדול.
 
.

{לקרוא, ולרצות לתת לך חיבוק של הזדהות עצומה} אם ידעתי מה לומר אולי גם אני הייתי אחרת. אבל. אני בעיקר חושבת ש.. את באמת, באמת חכמה. תקחי את ההבנות האלה ואיתן, תנסי לשמור, להשמר.. {ואולי זה נשמע מוזר אבל, תודה שכתבת. באמת, באמת תודה..}
 
למעלה