\/\/\/\/\/
מרגיש לי כ"כ לבד. אני צריכה להתמודד עם כ"כ הרבה דברים, אין לי כוח להתמודד. אני לא רוצה להתמודד. אני מרגישה כמו עלה נידף.. שרוח קטנה יכולה להעיף אותו הרחק הרחק ושלא אוכל להתנגד לזה.. אני מרגישה שכלפי חוץ דברים מסתדרים אבל בפנים הכל סוער ומבולגן.. אני לא יודעת שום דבר על החיים שלי. לא יודעת איפה אגור? לא יודעת מתי חוזרת לצבא? לא יודעת מה נסגר עם היד שלי שרק מכחילה? [והרופא אומר שהיא בסדר (??)] לא יודעת מה קורה איתי? איזה יום היום..? בעוד שאני נשברת ונופלת, הוא מתאושש לו. התחיל את חייו מחדש, עם המון אהבה רוך ואושר. כשאני כאן, תלויה באמא שתזכיר לי שאני צריכה לאכול, הוא אוכל מטעמים מיידי מישהי אחרת.. כשאני כאן בוכה, מתפרקת לאט אט ומתחננת לחיבוק, הוא רק מקבל חיבוקים ומרעיפים עליו חום ואהבה בלי סוף. מנסה לא להשבר שוב ושוב, והוא בעצמו כאילו נולד מחדש, השברים שלו זוהי היסטוריה.. ולבוא אליו, לראות את הבית המסודר, להזכר בריחות המוכרים ולדעת שכל זה לא שלי, ולבוא אליו, ולראות נירות ריחניים רומנטיים ומיטה סתורה ומבולגנת, ובתוך תוכי לדעת שהוא התגבר וכבר עשה אהבה עם אחרת.. זה שובר. זה מרסק. זה קורע. זה הורס הרסה יותר מהאי ידיעה לגבי עצמי, לגבי מה יהיה איתי. זה מתסכל יותר מלעזוב את המקום בו נולדתי וגדלתי. הוא, כבר הבריא, וסיים טיפול פסיכולוגי... ואני, חולה ושבורה לרסיסים מתחילה אחד כזה לפני שיהיה מאוחר מדי. ><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><
מרגיש לי כ"כ לבד. אני צריכה להתמודד עם כ"כ הרבה דברים, אין לי כוח להתמודד. אני לא רוצה להתמודד. אני מרגישה כמו עלה נידף.. שרוח קטנה יכולה להעיף אותו הרחק הרחק ושלא אוכל להתנגד לזה.. אני מרגישה שכלפי חוץ דברים מסתדרים אבל בפנים הכל סוער ומבולגן.. אני לא יודעת שום דבר על החיים שלי. לא יודעת איפה אגור? לא יודעת מתי חוזרת לצבא? לא יודעת מה נסגר עם היד שלי שרק מכחילה? [והרופא אומר שהיא בסדר (??)] לא יודעת מה קורה איתי? איזה יום היום..? בעוד שאני נשברת ונופלת, הוא מתאושש לו. התחיל את חייו מחדש, עם המון אהבה רוך ואושר. כשאני כאן, תלויה באמא שתזכיר לי שאני צריכה לאכול, הוא אוכל מטעמים מיידי מישהי אחרת.. כשאני כאן בוכה, מתפרקת לאט אט ומתחננת לחיבוק, הוא רק מקבל חיבוקים ומרעיפים עליו חום ואהבה בלי סוף. מנסה לא להשבר שוב ושוב, והוא בעצמו כאילו נולד מחדש, השברים שלו זוהי היסטוריה.. ולבוא אליו, לראות את הבית המסודר, להזכר בריחות המוכרים ולדעת שכל זה לא שלי, ולבוא אליו, ולראות נירות ריחניים רומנטיים ומיטה סתורה ומבולגנת, ובתוך תוכי לדעת שהוא התגבר וכבר עשה אהבה עם אחרת.. זה שובר. זה מרסק. זה קורע. זה הורס הרסה יותר מהאי ידיעה לגבי עצמי, לגבי מה יהיה איתי. זה מתסכל יותר מלעזוב את המקום בו נולדתי וגדלתי. הוא, כבר הבריא, וסיים טיפול פסיכולוגי... ואני, חולה ושבורה לרסיסים מתחילה אחד כזה לפני שיהיה מאוחר מדי. ><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><><
