=

ziacT

New member
=

כבר אתמול היה לי דחף לרשום, כדי לא לחזור שוב לעצוב. . ותראה, מכולם אני רושמת לך אני אמורה להתכל עליי מבפנים על מנת לחבר את עצמי שוב מההתחלה כדי לא לחיות את הילדות שלי להסתכל לבפנים ולאהוב. היא אמרה שכל זה היה בסדר לאז, לפעם. שעכשיו אפשר להשים את הכל בצד כי עכשיו לא צריך להילחם, ושבמידה ונצטרך פעם כבר הוכחתי שאני יכולה אז זה בדיוק כמו לרכב על אופניים, לא צריך ללמוד מההתחלה. אבל עכשיו לשים בצד. וכנראה שזה גם כל אותם הפעמים שכתבתי על האויר הזה, על הרוחות שאני עושה מלחמות עולם כל הזמן להזכיר ולהיות שם בשביל לא לשכוח שיש לי את זה. עכשיו צריך להתחבר. למה שעטפתי את עצמי מבחוץ ומה ששכחתי שהולך בפנים. משם כל המרחק שכנראה שנים שרשמתי עליו וזה לא שגילינו את אמריקה אבל לתחושה יש מילים מדויקת, שזה נותן מסגרת, נותן תקווה, לא בטן נפוחה מאויר שלא יודע איך לפרוץ. . ולפנות בוקר חלמתי אתה תוכל לקרוא לזה תירוצים ולרצות להעיף אותי לאלף עזאזל ואני אסכים איתך. אבל חלמתי, כי זה מגיע לתת מודע שעושה להתרחק. ולמרות הכל אתה שם. לא מתוך מובן מאליו, מתוך זה שצריך להפסיק לדאוג למה אחרים רוצים להיות בסביבתי, כי זה כבר השיעור שלהם. להפסיק להתפעל מכמה שניתן לסבול דברים שאני בחרתי [במודע ובלא מודע] לקחת איתי שכרגע גם משפיעים לסביבה. זה השיעור שלי וכנראה שאני השיעור לאחר. או שנקרא לזה הבחירה. . הנה לא נשאבתי לעצוב, אלא רק למילים, לסוג הזה של הנוכחות שלי כשאני מרגישה נעלמת מידי. פשוט עדיין לפעמים יש רצון עז לברוח רק כדי לממש את החלום שלנשום לבד זה אחרת, זה בלי בעיות ובלי עליות ובלי כל מה שמתלווה. אבל למרות הכל אני כאן כי אני רוצה. עכשיו צריך להילחם ברצון לברוח, כי אין צורך להוכיח שוב שאני יכולה לבד. אפשר להשים את בצד ולחיות בשקט בינינו. אם אני אצטרך, אני אהיה זה כמו לרכב על אופניים.
 

ziacT

New member
..

הפסקתי להתנצל. וחשבתי אתמול בין הזוי לעיניים כמה יכול היה להיות מרתק, עם העור שעל גופי היה המעיל מהפרסומת של קסטרו מאז והייתי יכולה פשוט לפתוח ולראות הכל בפנים ולהבין. הפעם בלי להתעוור כי בזה כבר יש לי תואר מאסטר. הפעם בשביל לתקן. לחבר. כמה קל היה אם יכלתי להסתכל בקלות לדעת איפה צריך לגעת, להדביק, ליישר. [אמרתי כבר פעם שאין לי מקל קסמים ועדיף ככה, אז לא לחפש פתרונות קלים ולהנות מהדרך. להנות מההבנה שבתהליך, מה שבטוח אני בסוף אהיה שלמה, או לפחות קרוב לזה מהיום]
 

noosh

New member
../images/Emo41.gif

הפעם בלי להתעוור כי בזה כבר יש לי תואר מאסטר. הפעם בשביל לתקן. לחבר. כמה המילים שלך מרגיעות, זה מדהים. אני לא יודעת אם זו הכוונה שלך, אבל המילים שלך פשוט גורמות לי לנשום עמוק יותר. ההבנה הזאת, הרצון לשנות, לתקן, ממלאה אותי בהרגשה של התבגרות, של הכרה, של מצמצוץ ופקיחת עיניים, בעדינות. ברוך. המרחק הזה, שבין הפנים לחוץ, ההתחברות הזאת, נראה שהיא מפכחת. את ממש עושה לי הרגשה של להתעורר לבוקר חדש ולפתוח את החלונות ולהרגיש את הצינה חודרת פנימה, אבל לא קרה מדי - להפך, מרעננת. כן, בדיוק ככה. אני רוצה לצטט את הכל, בחיי. כתבת בקטע הקודם שזה כמו לרכב על אופניים - אני לא יודעת לרכב על אופניים, אבל אני יכולה להבין את הכוונה, שאם מנסים אחרי הרבה זמן, המיומנות עוד שם. ונראה שהיא באמת שם, שאולי זה קצת חלוד בהתחלה, אבל אחרי כמה סיבובים מתחילים לקלוט שוב את העניין. ואני לא יכולה להסכים יותר, שלא צריך מקל קסמים, שההבנה שבתהליך חשובה וצריך להנות ממנה. זה מרגיש לי שאת כבר מרכיבה את החלקים, וזה פשוט ממלא.
 
למעלה