יש עוד שיקולים
כאשר מרכז העסקים בגוש דן, אז גם עיריות המרכז הרבה יותר עשירות מעיירות הפריפריה [מסים, נדל"ן מסחרי, רווחים מחנייה]. הפער בין תושביהן לבין תושבי ערים אחרות רק יגדל. בנוסף, כאשר אנשים מגיעים לעבוד במקום מסויים, הם יוצרים בו מקומות עבודה תומכים [מסעדות, ציוד משרדי, וכו'], מה שמכפיל את הפער עוד יותר בין רווחי הערים, ומכאן בין הרווחים ממסים. בניגוד לארה"ב אין בארץ מס מקומי, והארנונה זניחה ולא קשורה לרמת ההכנסה. אולי יש מקום לשנות את החוק הזה. אם אני חושב על 2 סיטואציות. בראשונה, יש מרכז אחד גדול בת"א, שמשרת 4.5 מיליון איש מכל הארץ. בשנייה יש 3 מרכזים גדולים, ת"א משרתת 2.5 מיליון, וכל אחד נוסף משרת עוד מיליון, אחד בצפון, אחד בדרום. בהנחה ושתי הסיטואציות יישימות, אני חושב שהשנייה עדיפה. רכבות ותחבורה ציבורית זה דבר נחמד, אבל זה אילוץ. אי אפשר לענות על הצרכים של כולם, זה יוצר זיהום ועומס שאי אפשר להתגבר עליו, ולו משיקולי סקיילביליות. גם אם תיצור תחבורה ציבורית יעילה, האם ת"א יכולה להכיל פי 3 מקומות תעסוקה? אני לא חושב. יש זיהום, צפיפות, פקקים, תאונות, שטחים ירוקים, בעיות בטחוניות.