*

kumkum..

New member
*

האמת שקראתי עכשיו את ההודעה של דובשה על הארכיון ועל תקופות עתיקות שקצת מתועדות כאן בפורום. אז למרות שנוסטלגיה על הבוקר זה עסק די בעייתי, גם אני נזכרתי באיזה מישהו שכתב פה פעם ומדי פעם עדיין קורה שאני נזכר בסיפורים שלו, וממש מסקרן אותי מה הוא כותב היום ואיפה... אז הבאתי לכאן סיפור אחד ישן שלו (ויש עוד מלא במאמרים ומאד מומלץ להשתקע שם בעמוד שלו לקצת זמן ולקרוא) - * כוכב נופל / Shay20 היה לילה. שמיכה של כוכבים בערה בשמים. כאילו שאין מחר. כאילו שהשמש נפלה. היה לילה. שמיכה של כוכבים בערה בשמים. נפל לו כוכב. אחד כזה כחול. אחד כזה גדול. נפל לו כוכב. השאיר שובל של אלפי קילומטרים הרחק. כאילו לסמן לכולם. כאילו שכולם יראו איך זה איך זה שכוכב נפל. אמרנו בלב. שלא יפול שלא ימות שרק ישאר לעולם. נוותר על החלום. נוותר על הכל. שרק יישאר שם. תלוי בשמים על שמיכה כה יפה. אבל הוא נפל לו. לאט כזה נדם. טיפה אחר טיפה. שמענו בכי. בכי של כוכב אחד כזה. אחד כזה שלא ממש רצה. שלום אמרנו. לא הרים מבט. נראה מושפל. אנחנו מצטערים לחשנו, כאילו בשביל שקצת פחות ייכאב, כאילו שאפשר להציל כוכב בדד. אז מה, הרים מבט ואמר לאט, מה אתם רוצים, איזה חלום אני צריך עכשיו מגשים. אמרנו שלא. שלא צריך, שזה ממש לא במקום. שאנחנו מבינים. שחלומות אסור לבנות על הריסות של אחרים. הוא באמת היה כוכב יפה. אחד כזה כחול. אחד כזה שאתה לא מבין מי נתן לו ליפול. אבל, הוא אמר, בכל זאת, אתם יודעים, כוכב נופל, אני צריך להגשים משאלות של אחרים. היה לילה. שמיכה של כוכבים בערה בשמים. כאילו שאין מחר. כאילו שהשמש נפלה. אמרנו לא, אמרנו לא תודה. בפנים רצינו לצעוק אבל בחוץ צעקה השתיקה. למה, שאל, לא הבין. ככה אמרנו בלי סיבה, אתה לא מנצל מישהו שהיה. אבל זה התפקיד, הוא התעקש, בכל זאת, כוכב נופל. לא נופל בלי סיבה. צריך להגשים. זה כתוב שם איפה שהוא בספר החוקים. ובכי של כוכבים נשמע. והיה לילה כאילו שהשמש נפלה. ורצינו המון. חלומות של ילדים. חלומות של מתבגרים. חלומות שזקוקות למישהו שיגשים. וירדה לה דמעה. אמרנו לא תודה. אנחנו לא רוצים אם זה המחיר. הרים מבט. מבט כזה תמים. מבט כזה יפה. מבט כזה שלנו. מבט כזה רחוק קרוב שאי-אפשר-להבין. ועכשיו, אמרתי, תורך, לפעמים זה אתה, לפעמים אין ברירה. הוא לא הבין. ילד, ילד, ילד תמים. והסברנו המון. והסברנו שעכשיו זה הוא שקובע, שלא תמיד זה אחרים. והבוקר המריא לו. והשמש חזרה. והוא הרים מבט לשמיכה הגדולה. החברים אט נעלמו. בטוח שאל אבל ידע מה התשובה. והשמש חייכה. והכוכב שוב הלך. המריא כך לאט, הגשים עוד חלום, אחד כזה לא לנו, אחד כזה אנחנו, אחד כזה ישן. והשמש נפלה. היה לילה. שמיכה של כוכבים בערה בשמים. היה צחוק. היה בכי. היה הם. היה אנחנו. היה לבד.
 
*

קומקומי, תודה שהבאת את הסיפור המקסים מקסים הזה מתוך הארכיון. גם אני תוהה לאן נעלם שי.. לפני כמה זמן דיברתי עם מישהי על הכוכבים, ואלה שנופלים והיא אמרה - מתאבדים. אז חשבתי בדיוק כמו שכתוב בסיפור, שהם מקריבים עצמם למען המשאלות שלנו וזה יפה ואצילי. כוכבים נופלים זה לא רק איזה משהו אסטרונומי, פיזיקלי אלא גם מושג רומנטי, נובלי שכזה. עכשיו אני חושבת שכוכבים שנופלים, מלבד העובדה שזה מחזה מרהיב מעין כמותו - זה אולי כמו איש המפתחות בסרט מטריקס - יש להם תפקיד מסויים, להגשים משאלות
וכשהם נופלים הם נאבדים וזה בסדר, זה בסדר כי זה תפקידם, לשם ככה הם נוצרו [מלבד מאור השמיים בלילה] וזה בסדר שהם לא יהיו יותר בשמיים. ושוב, זה בדיוק מה שכתב שי בסיפור (כמה יפות מחשבות משותפות:) יחד עם זאת, המחשבה הזאת מעציבה אותי. הו, אני והתהיות שלי וההירהורים שהסיפור המקסים מקסים הזה (אז אני חוזרת על עצמי, אז מה?) עשה לי.. איך שהאנשתי את הכוכבים, ואיך זה שנתתי להם נפש ונשמה בתוכם.. ואני אוהבת כוכבים. ויש לי אחד כזה משלי
קומקום. מקווה שיחזרו כותבים נהדרים מן העבר :)
 

שפִירית

New member
מצטרפת להמלצה

אני אוהבת את הלילות האלה שאני שוקעת בסיפורים שלו. באמת מענין איפה הוא היום. תמיד כיף לחזור אחורה ולקרוא מחדש כאילו זה עתה פרסם.
 

רותי ב.

New member
תודה,

זה כתוב כמו שרק שי ידע לכתוב .... והאמת שכשמתגעגעת למילים שלו , גם אני שם, בריכוז ההוא שבמאמרים ובתוך הארכיון. "......בכל זאת, כוכב נופל. לא נופל בלי סיבה. צריך להגשים. זה כתוב שם איפה שהוא בספר החוקים. ובכי של כוכבים נשמע. והיה לילה כאילו שהשמש נפלה. " יש פה מישהי יקרה שעדיין בקשר איתו ..... וכן, אני חושבת שהוא עוד כותב. תודה
 
למעלה