====

Tooלי

New member
====

|*להדס*| כשהייתה קטנה היא נראתה כמו בובה.. שתקה הרבה, ייבשה דמעה כשאף אחד לא רעה חייכה באופן לא רגיל, ועלתה אל הבמה רק כשההופעה הסתיימה והאורות בבניין כובו בפנייה תמיד ראו סוד, משהו לא ברור אבל כל עוד הילדה צוחקת, הכל בסדר.. " ה כ ל ב ס ד ר . . . " עם השנים הילדה השתנתה, האופטימיות חלפה מחשבות עצובות השתלטו על כולה ועכשיו איפור שחור מסווה עצבות ואדום סגול מסתיר סדקים ישנים היא רוקדת במהירות ותנועותייה אפלות ומבחוץ היא צוחקת.. צוחקת כ מ ו מאושרת גם כאשר עינייה ידמעו ומוזיקה מוכרת תנגן היא תשמור על הצחוק שלה, שתמיד נשאר.. זמן קצר לאחר שאנשים יגיעו היא תרצה ללכת, תנסה לעשות את הכל כדי שיקומו ותחבק בשקט אסלות כשכולם ייעלמו כשהם יחזרו היא תשב כמו קודם תחכה שהם יגידו משהו, ותוכל לצחוק או שהיא חסרת הבעה, או שהיא צוחקת.. אף פעם לא תמצאו אותה סתם מחייכת, סתם בוכה צוחקת או חסרת הבעה, חסרת הבעה או צוחקת חסרת הבעה וכבוייה מבפנים ילדה כבולה, ילדה כבוייה מאז ומתמיד זה מה שהיא. כבוייה כמו מנורה מקולקלת, אך היא לא מקולקלת היא פגומה. ילדות פגומות לא אשמות בכלום. ככה הן נבראו. נוצרו מתוך העצב, ונולדו אל תוכו. היא תירדם עם בגדים בשעות המוקדמות של הבוקר ותתעורר כשצריך ותמיד תראה כמו תמיד היא אף פעם לא מאחרת, לשומדבר, לשומדבר.. חוץ מלפגישות עם השמש היא כבר לא חושבת הרבה על אותו כאב מסויים הוא רק קיים בתוכה, מרגיש אבל לא תמיד מורגש הוא יחדיר בה ריקנות מבלי ששמה לב, ויגרום ללב שלה לבעור בדיוק כשתצטרך לכבות רגשות, להתחיל לצחוק לפעמים היא תרקוד ללא מנוחה, ותשיר בעייפות שמיים עצובים היא תחביא את כל העננים השחורים, שאף פעם לא נעלמו לפעמים היא אט אט תתפרק, תישפך אל האוויר השקוף כשעינייה יחשפו וניצוצות יידלקו היא תיזכר שאסור להפסיק את הזיוף אפילו לא לרגע ותצחק.. |21.09.04|
 

Tooלי

New member
בואו נמות, יהיה כיף, מבטיחה

שבוע רע. עצבנות כזאת, שבוערת בורידים. משהו צורח בי מבפנים, והראש דופק כמו פטיש. בום בום. לשבת, לקום לאחר 9 שניות. להסתובב במעגלים, להיזכר בימי הגן ולרוץ במעגלים. לא ליפול, להרגיש מסוחררת, לרצות לקבור את עצמך בידיים שלה. להזיז את הראש גם כשהמוזיקה נגמרת. לשיר לעצמך שיר בראש ולהיות חייבת לשמוע אותו ולחשוב שבטח תשתגעי אם לא תשמעי אותו ובעצם המחשבה הזו תגרום לך להשתגע. לקלל כל אחד שעובר, לבקר אותם ובעצם לשנוא אותך. לא לענות כשמי שיושב ליידך ומקשיב לכעסך שואל אם הוא בסדר ואם הוא לא דפוק. לצעוק לפתע. אהההההההההההההההההה. לא עושה כלום. דפוקה, חשבת שזה יעזור. ננסה שוב, אחרת לא נדע. אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא. אמרתי כבר דפוקה. להיות חייבת לבעוט במשהו. להרביץ לעצמך. לדפוק את הראש בקיר, לבלוע הרבה כדורים, לא לספור אפילו. לשתות מהר מים, שלא תרגישי. להצליח לבלוע למרות שהם גדולים, להבין שזה בעצם רע, ולא טוב. כי עכשיו יש לך הרבה אפשרויות. לא רק אקמולי שלא עושה כלום. להישאר בבית כשכולם יוצאים לטיול לילי בירושלים, לדמיין אותך ברחובות צרים עם אנשים אהובים ולא עם הילדים המפגרים האלה. להיזכר בעד כמה שהם קטנים, להרביץ לעצמך שוב. בטח תרדמי עוד מעט, תתעוררי פחות עצבנית אבל עדיין לא רגועה. תהיי עייפה, אך לא תצליחי לנשום. שלולית של דם. לכתוב שאת שונאת, להיגעל מזה שאפילו הכתב שלך לא ברור. שומדבר לא ברור. עכשיו עצוב, כי אין דבר אחר. לחיות בשנים של פעם. להיזכר בימים שהיית רק מלמלמלת מוות ושונאת. הוא היה שונא את זה, את היית בוכה ועדיין לא מפסיקה. חוזרת לימים של אז, רק עם הרבה פחות טוהר, הרבה יותר עצבים. לשנוא. לשנוא עד לרצות למות. לשנוא עד לשאול שאלות ולנחש שלא יענו. להפסיק לחכות לתשובה, למחוק אנשים מהחיים שלך, ולקוות שגם מהלב שלך. לחשוב הרבה על סכינים, ליצור טקסים. לחלום שהדיבוק ייצא ממך. צא דיבוק, צא.
 

Tooלי

New member
לכתוב בלי לקרוא. לחשוב בלי להבין.

טירוף. Tal (12:18 AM) : הייתי רוצה לקשור אותך אליי במילים קסומות לאהוב אותך בלי מרחקים, לראות אותך לא רק בתמונות היום ומחר, ואפילו עוד שנתיים פה וכאן, ואפילו שם בלי הפסקות, בלי מעצורים. מוזיקה מטריפה, גאונות זה דבר שורף אני נסחפת לתוך ימים כהים, שוקעת במשקעים של עצבות מכירה כמויות של דמים שלא חשבתי שאגיע אליהם הייתי רוצה לקחת אותך עכשיו לכאן, להחזיק בידך ולגעת בשמיים בלי לפחד אני מסתכלת על הקיר הלבן, נדמה שאני חיוורת כמעט כמוהו קווים אדומים מצולקים ברגליים שלי, הרבה דמעות שלא אשכח גם כשאמות. תרופות לכל רגש, שאהיה שמחה, שלא אשתגע, שהשפיות תישאר והדיכאון ייעלם מהחיים נתלשתי מזמן, אך עכשיו גם מהמוות אין באמצע אף פעם שחור או ורוד, אני רוצה כחול נשימות קטועות, עננים עושים לי טריגרים שירים נכתבים בשמיים שחורים ליד יש פנים חסרי עיניים ועיניים הן הראי לנשמה ראי לנשמה מוכרים לי שלווה, נותנים לי מרשם שאצא מסכנה, שלא אהיה בתנועה, שאחלוף מהמוות ושאאבד כל תחושה. עוד מעט הגשם יבוא, ישטוף אותי ויביא לי אותו יש לי עוד זמן ארוך, בוודאי אבזבז גם אותו שנים נגמרות, אני מתחילה ל צ ע ו ק מכאן ועד מעבר לאופק דמעות געגועים לא עוזבים גם כשהמסכות עולות משהו בתוכו נהנה להישבר לוקחת סיגריה, כמיהות דוקרות מתרסקת אל הרצפה כשמתחילה ל צ ע ו ק
 

Tooלי

New member
.(מוזר, אני קוראת ולא זוכרת שהקלדתי

חלק מהמשפטים.)
 

רותי ב.

New member
מדהים איך שאת כותבת...

מדהים ומצמרר. הרבה שאלות על כל מה שכתבת פה, על צלקות ודם ותרופות.... הלוואי שפעם אפשר יהיה לדבר, ואולי קצת תשובות לכל מה שמפחיד לי ומציק לי ואיך לפעמים נוח לי להדחיק את כל המחשבות, ולחשוב שזה רק סוג של יצירה מעולה, של כאבים מדומיינים, של לכתוב את הכאב והדמעות והחרדות, כי זה עושה נקי יותר בפנים, ופחות מעיק, ופחות כבד. אל תפסיקי לכתוב, לצעוק, רק תשמרי עליך, על הגוף, על הנפש.
 

High and Dry

New member
*

חומד את הוזה. למות זה לא כיף. לא מתקרב ואין דיבוק גם. אני מציעה לך לקחת נשימה עמוקה ולהירגע... ואגב, אם הטיול הלילי בירושלים זה "ליל שימורים" (אם זכור לי נכון) אז זה דווקא אחלה בחלה של טיול. וקררררר בירושלים בלילות, אז זה מזה שווה. בקיצור יקירתי, תירגעי שניה. תנסי לחשוב בבהירות סכינים? דם? מוות "כייפי" ? אולי בסרטים מותק. לא במציאות. חבל לבזבז את הזמן בדרמטיות המיותרת הזאת..את לא דפוקה. בכלל לא. אבל אם תגרמי לעצמך להאמין בזה, באופן מפתיע למדי, את גם תאמיני. גמר חתימה טובה לך.
 

Tooלי

New member
היה נדמה לי ששלחתי תגובה אבל נראה ש

לא.. אני הוזה, כן :/ אבל לא שמוות זה כיף, אלא דברים אחרים אחרים. ונרגעתי כבר. והסיור הזה זה לא ליל שימורים, מזה בכלל ליל שימורים? את לא בטוחה שזה מאיזה כיתה אחרת? הסיור הזה נראה לי בכלל בנושא ציונות והוא בדרך כלל נעשה בצפת, רק השנה זה בירושלים כך שאני מניחה שזה לא מה שאת מתכוונת אליו.. החיים יפים מעמי חייכי:]
 

רותי ב.

New member
את לא הוזה. ../images/Emo3.gif

נדמה לי שגם אני ראיתי פה תגובה שלך , קוראים לזה מפלצת ההודעות נדמה לי, או משהו כזה.
 

רותי ב.

New member
אולי זה באמת

טולי, יקרה אחת,
קוראת ואין לי מילים עכשיו. שבוע רע, אבל לא חושבת שיש איזה דבר משעשע בלמות, וזה ממש לא כיף.. מותר לצרוח, מותר המון דברים, לאבד קשב לקצת, לשיר בלב כשאין מנגינה, להזיז את הראש, להשתגע, אבל לא למות, ולא להכאיב לעצמך, ולא להתמלא בכדורים ... ולא לשנוא את עצמך כל כך. והטקסים מפחידים לי גם הם נורא. מקווה שהימים האלו עברו ושעכשיו קצת טוב יותר. לך עם עצמך בעיקר, אולי גם לך עם אחרים.
 

רותי ב.

New member
../images/Emo91.gif

אבל כמה התכווץ לי עם כל שורה. עם כל שינוי שהזמן עשה, עם כל סדק , עם כל צריבה לא יודעת מי זו הדס, רק מרגיש לי כאילו דרך המילים שלך, היא מוכרת כל כך, אבל את יודעת, לפעמים מותר להפסיק את הזיוף, מול אותם שמקבלים, שאוהבים, בצורה שלמה ואמיתית. והלוואי שגם להדס, ושלכל אחד מאיתנו יש את אותם שאנחנו חשובים להם מספיק בשביל קבלה שכזו, ואז ולידם מותר. בלי זיופים ובלי מסיכות, ובלי חומות.
 

Tooלי

New member
הדעס זו טיפת האור החדשה שלי.. חהחה

תותי הגעתי למסקנה שאת נורא חמודה ושבעצם אני צריכה לדבר איתך יותר כי הגעגועים האלה גורמים לי להיות ממש הזוייה וגם כי אני רוצה לדבר איתך אז תקשיבי זה לא יכול להיות, תחברי או משהו למסנג'ר..! צ'יקי צ'יקי אחח החיים טובים חופש! ! יעי! (ואני כאילו צריכה לשחק אותה סובלת ממיגרנה, אבל נוותר, לא נורא אם אמא תאשר לעצמה שאני באמת משחקת אותה. מיאו! אני רוצה סיגריות תותי, מה את אומרת, נלך לסופר?.. פתאום שמתי לב שאני כותבת לעצמי את המחשבות שלי במין אינפיטלייות לא מוסברת (אני לא יודעת איך אומריםאפילו אינטפנירעיליות!) אז ביי ביי ! אוהבת אותך!
 
למעלה