42.

[llljn]

42.

אשמח אם מישהו יסביר מה זה.

 

[בר קיימא]

אחח איך זה חמק לך מהעין?

אם תהפוך את זה יצא לך 24 ,חחח איך לא ראית?

 

[סדהרתא]

זה רואה43

פחות רואה1

 

[בר קיימא]

נראה לי ש42 לכשלעצמו הוא חסר משמעות

אבל אם תשאל את אמא שלך מה זה 42, אני מניח שישר היא תחשוב על גילה.. אם תשאל אדם שנולד בשנת 42 הוא יאמר לך שזוהי שנת הולדתו. אם אתה שואל אותי מה זה 42 אני אענה לך, הנה אני עונה, זוהו כלי פקטיבי לתאר חלק -שגם הוא בגדר פיקציה- מתוך המוחלט הממשי, מלך מלכי המלכים.

 

[kk221]

זאת התשובה לשאלה

 

[אריסטובולס]

שטויות.

זה היה מין בדיחה. אם לא הבנת. מעצבן להסביר בדיחות.

 

[בר קיימא]

שטויות.

בדיחה אמורה להצחיק וזה לא מצחיק בכלל.

 

[אריסטובולס]

שטויות.

באותו ההקשר שבו נמצא 42 הידוע, זה מצחיק. וגם אם זה לא מצחיק זה לא מונע מזה להיות בדיחה אלא רק הופך את זה לבדיחה כושלת.

 

[AnarchistPhilosopher]

כמו הבדיחה על המספר שמתחיל ונגמר

באותה ספרה?

 

[אריסטובולס]

לא.

זה לקוח מ'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה'. סדרת ספרים של דוגלאס אדמס, שבעבר הייתי ממליץ עליה (כשמדברים היום על סדרות ספרים, אני ממליץ על התנ"ך).

 

[AnarchistPhilosopher]

אני יודע מהיכן זה לקוח...

אני רק טוען שהדיון על מספר הוא סתמי כפי שדיון על אסטרולוגיה ותחזיותיה הוא חסר תועלת.

 

[רועי החושב]

כמה משעמם ויומרני מצידך

הקו הכי דוחה באופיים של חוזרים בתשובה למינהם הוא הממסדיות המשמימה שהם משדרים מתוך איזו פאניקה. כאילו שאם לא ישדרו ממלכתיות ומסורתיות מבחילה ומשעממת להחריד העולם כולו יחרב... שלומה של מלכות יפגע!!!! חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

 

[רועי החושב]

ה "חחחחחח" דפק לי את ההודעה!

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

 

[אריסטובולס]

שטויות.

א. אני לא חוזר בתשובה. ב. הקו עליו אתה מדבר הוא לא הכי דוחה אצל חוזרים בתשובה. יש לחוזרים בתשובה הרבה קווים דוחים הרבה יותר. ג. לפני כמה שנים מאוד נהניתי מהמדריך לטרמפיסט, עכשיו אני חושב שהם לא ספרים מאוד מצחיקים. אם מדברים על הומור, אני מעדיף למשל את מילכוד-22 ואת ההמשכים שלו. המדריך לטרמפיסט, כמו גם למשל ספריו של טרי פראצ'ט הם מין הומור מופרע מדי, שעם הזמן שוחק את איכותו. לכן אני באמת לא ממליץ מאוד על המדריך לטרמפיסט. אבל אני בכל זאת קצת ממליץ, כי הם ספרים נחמדים בכל זאת. ד. התנ"ך זה באמת ספר מומלץ. כמו בכל ספר, יש קטעים משעממים. והוא גם קצת כבד. אבל בסך הכל הוא די מעניין, ושלא כמו המדריך לטרמפיסט, הוא לא ממצה את עצמו מהר כל כך. ה. בלי פאניקה.

 

[רועי החושב]

המדריך לטרמפיסט הוא עמוק מהגלוי

ההומור הוא הצד הגלוי שלו, אבל הדימויים מאד עמוקים אם חושבים עליהם ברצינות. נכון שהאמצעים האמנותיים לא מתוחכמים במיוחד, וזה מפריע למי שהורגל בפקה פקה הספרותי כמוני, אבל לאחר שהפסקתי לקרוא ספרות מזה שנים אחדות הופתעתי לגלות שמה שנשאר בזיכרון מכל הזיוני שכל הספרותיים האלו הוא דווקא זיכרונות מהסדרה הזו למשל. הסידרה הזו היא מעין משל למודרניות בכלל ולתהליכים החברתיים העכשוויים, ולא לאיזה מציאות רומנטית של דבילים אריסטוקרטים נאיבים כמו רוב מה שמתכנה "ספרות" שבעצם מכוון לבריחה מהמציאות של הצרכן ולהאבסתו בשטויות. נדמה שסופרים מתחרים בינהם מי יצליח ליצור עולם שיקרי שיסחוף אחריו את הקורא, ולזה הם קוראים ספרות. או לחילופין הם מנסים למכור לקורא אידאולוגיות נאיביות אוטופיות. או סתם ליצור דרמה, לא חשוב על מה... גם אם זה חסר משמעות... התנך הוא אכן יצירה ספרותית נעלה, אבל בינינו, משעממת תחת.

 

[אריסטובולס]

שטויות.

אם אתה מתחיל לדבר על "סמלים" "הצד הנסתר" "משל" וכדו' אז גם בסיפור של שלגיה ושבעת הגמדים אפשר למצוא סמלים לעולם המודרני ולכל מה שתרצה. יש ספרים שהם במובהק סמלים. המדריך לטרמפיסט הוא לא ספר כזה. (ודווקא יש בו פילוסופיה גלויה, בלי סמלים, שהיא דווקא לא רעה). ולהתחיל לדבר על סמלים בספר כזה זה מטופש. כבר הזכרתי שיש בתנ"ך חלקים משעממים, אבל גם החיים בסך הכל משעממים, ככה שזה לא נורא. אני בכל זאת חושב שזה ספר מומלץ.

 

[רועי החושב]

הבלים

הבלים כאלו מופרכים מזמן לא קראתי. גלוי וברור שטיעונך שאין סמלים בספר הנ"ל חסר כל ביסוס היות וז'אנר המדע הבדיוני כולו משמש (ואני מניח שפשוט אינך יודע זאת בבורותך ועוורונך) כמייצג סימלי בפני עצמו ולאו דווקא כתחזית עתידנית כפי שעשוי להשתמע מדבריך השיטחיים. מימי קדם היתה מוזת האסטרונומיה, שגילגולה הנוכחי הוא בספרות מדע בדיוני העוסקת בחלל, בעלת משמעות עמוקה וסמלית. ולגבי טיעונך שהחיים משעממים ובכך מצדיק כביכול את ההשתעממות מהתנ"ך אוכל רק לאחל לך שיפקחו עיניך העיוורות ותבריא מבורותך המשוועת וכך תוכל לראות כמה מרתקים, מעניינים, מדהימים ועמוקים החיים ולא תזדקק למשמעות מזוייפת סוג ז' שמוכרים לך אנשי הדת העלובים שלך.

 

[ל נ צ ח]

חלילה הבנתי כהבנתךבתנ"ך ואבדנו כולם

 

[רועי החושב]

אבדנו כבר ממילא חביבי, אתה פשוט לא

מוכן להשלים עם זה ונאחז בסמלי הדת כנקבה היסטרית. כמה כיף להיות אבודים! כמה רווח לאדם שיודע שהוא אבוד! הבעיה שלך היא התקווה, היא מעוורת אותך, אבל אין שום דבר שאתה יכול לעשות נגדה, כי זה יהיה מתוך תקווה וכך רק ינציח את התקווה. לכן אף אחד לא יכול לעזור לאף אחד- וכל הדתות שוגות כשהן מנסות "לגאול".

 

[בר קיימא]

לא נראה לי שהוא מנסה לגאול,

התקווה שלו היא לא תקווה במובן הפשוט שלה, יש לו תקווה מטאפיזית, הוא בעל ידיעה והוא לא מסביר אותה, למען האמת אני אייני רואה בדבריו שום דבר מוזר ואני מניח שיש עוד כמוני, מה שלדעתי כן מוזר זה שהוא חושב שהוא המשיח ושעליו הוטל ליהיות זה שמכין את האנושות כל פעם מחדש לקראת שעת ה"ש".