401k הולך להשתנות

[rimonari]

כן כמו בשיר...

קצת נתונים מהראש
בשנת 1957 שזה שיא הבום (שמייחסים לו את השנים 46-64) נולדו 4 וחצי מיליון בשנה. בשנת 1941 (לפני מעורבות ארה"ב במלחמה) נולדו 2 וחצי מיליון בשנה ובתחילת שנות ה-70 נולדו 3 מליון בשנה... בהנחה ואני צודק במספרים שלי, מדובר במשהו מאוד משמעותי מבחינה כלכלית. וזה בדיוק מה שמניע מחזורים. זה לא אומר שהכלכלה עוצרת לפני או אחרי, זה רק אומר שהיא מושפעת. אגב הבום הדומגרפי הבא היה בסוף שנות ה-80 תחילת שנות ה-90. בין לבין נולדו אצלנו הילדים של חורף שנת 73.

כן כמו בשיר...
אני יודע שזה לא קשור, אבל אף פעם לא הבנתי את הקטע של הביבי בומרס - למה דווקא אחרי מלחמות יש גל ילודה? פתאום מחסום התקווה נפרץ, הלחץ יורד לאחר המלחמה ואנשים מחליטים להביא ילדים או שזה משהו יותר עמוק מזה.

 

[izzy g]

לא בדיוק עניין של לחץ יורד

כן כמו בשיר...
אני יודע שזה לא קשור, אבל אף פעם לא הבנתי את הקטע של הביבי בומרס - למה דווקא אחרי מלחמות יש גל ילודה? פתאום מחסום התקווה נפרץ, הלחץ יורד לאחר המלחמה ואנשים מחליטים להביא ילדים או שזה משהו יותר עמוק מזה.

לא בדיוק עניין של לחץ יורד
אם ניקח לדוגמה את שנות המלחמה בארה"ב, צבא ארה"ב מנה קרוב ל-10 מיליון גברים ונשים, צעירים יחסית (את הזקנים לא גייסו הרי למלחמה) והם חזרו הבייתה אחרי המלחמה התחתנו ועשו ילדים (בלי להתייחס לכל הקטע הפסיכולוגי של "חזרתי מהמלחמה אני רוצה לחיות" או "עכשיו יש עולם חדש הלחץ ירד אפשר להביא ילדים לעולם"). אני גם בטוח ש"החרמנות המצטברת" אחרי שנים רבות בצבא תרמה לזה ...

בקיצור חזרה של 10 מיליון צעירים "למשחק" היא זו שהביאה את הבום. אחר כך הענינים נרגעו.

 

[moco10]

משעשע , אך ממש לא מדויק

לא בדיוק עניין של לחץ יורד
אם ניקח לדוגמה את שנות המלחמה בארה"ב, צבא ארה"ב מנה קרוב ל-10 מיליון גברים ונשים, צעירים יחסית (את הזקנים לא גייסו הרי למלחמה) והם חזרו הבייתה אחרי המלחמה התחתנו ועשו ילדים (בלי להתייחס לכל הקטע הפסיכולוגי של "חזרתי מהמלחמה אני רוצה לחיות" או "עכשיו יש עולם חדש הלחץ ירד אפשר להביא ילדים לעולם"). אני גם בטוח ש"החרמנות המצטברת" אחרי שנים רבות בצבא תרמה לזה ...

בקיצור חזרה של 10 מיליון צעירים "למשחק" היא זו שהביאה את הבום. אחר כך הענינים נרגעו.

משעשע , אך ממש לא מדויק
הרי ה"בייבי בום" לא היה מוגבל לשנה-שנתיים אחר המלחמה, אלא ארך כ20 שנה. (כמעט דור). הסיבה העיקרית הי כלכלית. ארה"ב שלאחר המלחמה ידעה שגשוג אדיר ונהפכה למעצמת על כלכלית. (גם צבאית, אך זה לא קשור). הייתה אפשרות לכלכל הרבה ילדים ומצד שני עוד לא קרו השינויים התרבותיים שהגבילו חלודה, כפי שקרה יותר מאוחר. מבחינה תרבותית אנשים עוד הולידו ילדים לפי יכולת כלכלית, והיכולת פשוט גדלה.

 

[moco10]

חלודה??? ילודה, כמובן ../images/Emo13.gif

משעשע , אך ממש לא מדויק
הרי ה"בייבי בום" לא היה מוגבל לשנה-שנתיים אחר המלחמה, אלא ארך כ20 שנה. (כמעט דור). הסיבה העיקרית הי כלכלית. ארה"ב שלאחר המלחמה ידעה שגשוג אדיר ונהפכה למעצמת על כלכלית. (גם צבאית, אך זה לא קשור). הייתה אפשרות לכלכל הרבה ילדים ומצד שני עוד לא קרו השינויים התרבותיים שהגבילו חלודה, כפי שקרה יותר מאוחר. מבחינה תרבותית אנשים עוד הולידו ילדים לפי יכולת כלכלית, והיכולת פשוט גדלה.

חלודה??? ילודה, כמובן

 

[izzy g]

לא הבנתי משהו

כן, זה בדיוק העניין
בארה"ב להרבה פנסיונרים אין חסכונות, והם נאלצים לעבוד עד גיל מאוחר כדי לשמור על אמת החיים שהייתה להם. הכלל לפרישה הוא בדרך כלל יכולת לקבל הכנסה פאסיבית בשווי של 75% מהמשכורת האחרונה כדי לשמור על אותה רמת חיים, תחת ההנחה שהרבה מאוד מההוצאות כבר לא קיימות בגיל הזה (משכנתא, ילדים וכו') ומעט הוצאת מתסוופות (כמו בריאות). עוד "בעייה" היא אריכות החיים. כיום מי שמתכנן לפרוש בגיל 60 צריך לקחת בחשבון שהוא צריך לכלכל את עצמו יותר שנים מאשר סבא שלו היה צריך. החישוב בצורה פשטנית הולך בצורה כזאת: אם אני הולך לפרוש בגיל 60 (במקרה שלי ספציפית זה יהיה כנראה גיל 45

) ואני מתכוון לחיות 30 שנה, ואין לי שום רצון להשאיר ירושה לבאים אחרי, והמשכורת האחרונה שלי תהיה 100K$ לשנה (שוב, במקרה שלי ספציפית זה כנראה יהיה 1M$

) אז אני צריך בגיל 60, הון עצמי שיכניס לי 75K למשך 30 שנה, ובסוף ישאיר לי 0$, תוך נניח 4% תשואה בשנה על ההון (שהולך ויורד). אין לידי אקסל, אבל החישוב לא מסובך במיוחד. אגב מסקנה מעניינת היא שאין כל כך הבדל בין לחסוך הון שיספיק ל-30 שנה ובין לחסוך הון שיספיק לנצח. מה שכן, פנסיונר שחסך מספיק כסף, שייך לפלח האוכלוסיה שצורך הרבה מאוד יחסית לפלחים אחרים, במיוחד צריכת מותרות, כמו תיירות פנים, תכשיטים, מוצרי אלקטרוניקה מתקדמים וכו'.

לא הבנתי משהו
"אגב מסקנה מעניינת היא שאין כל כך הבדל בין לחסוך הון שיספיק ל-30 שנה ובין לחסוך הון שיספיק לנצח" לא הבנתי למה התכוונת.

 

[KobeRider]

תכנן כאילו אתה הולך לחיות לנצח

לא הבנתי משהו
"אגב מסקנה מעניינת היא שאין כל כך הבדל בין לחסוך הון שיספיק ל-30 שנה ובין לחסוך הון שיספיק לנצח" לא הבנתי למה התכוונת.

תכנן כאילו אתה הולך לחיות לנצח
בוא נצא מנקודת הנחה (אופטימית משהו) שאתה הולך לחיות לנצח. וגם נניח שהחסכון שלך מוגן ממס (מה שנכון בתקופת הפנסיה). ונניח גם שאתה מעריך שתצטרך הכנסה של 40K (דולר או שקל) בשנה כדי לחיות ולהנות מהשנים שבהם אתה לא עובד. לפי חישוב מאוד פשוט, אפשר לגלות שבגיל הפרישה, אתה צריך שיהיה לך הון עצמי של 1M. ההון הזה יכול לתת לך 4% ריבית ריאלית שנתית (על סמך נתוני העבר) ובאותו זמן, התשואה היא בדיוק אותם 40K שאתה צריך כדי להנות מהפרישה. כלומר ההון שלך יספיק לך לחיות לנצח, וכאשר תגיע למסקנה שלא יהיה מזרח תיכון חדש ותחליט להתאבד, תוכל להוריש את כולו לילדים (מומלץ לעבור דרך יועץ מס כדי לעשות את זה כמו שצריך). עכשיו יבוא משקיע ויגיד, רגע אבל למה אני צריך 1M? הרי אני לא הולך לחיות לנצח, מה אכפת לי שההון העצמי שלי ילך וירד כל שנה?? אז עכשיו נניח שאתה תחיה 35 שנה אחרי גיל הפרישה (פרשת בגיל 60 ואתה מתכנן למות בגיל 95), כלומר תרצה הון עצמי שישאיר אותך אחרי 35 שנה בדיוק עם סכום 0, ועדין ייתן לך 40K בשנה. שוב, תוך חישוב של 4% תשואה שנתית, תגלה שאתה צריך בגיל 60 בערך 750K בחשבון (לעומת 1M בחישוב הקודם). נשמע הבדל גדול? הנקודה היא, שאין הרבה הבדל בין לחסוך היום (נניח ואתה בשנות ה-30 או לפני לחייך) ל-750K בגיל 60, או לחסוך היום ל-1M בגיל 60. אם יש לך 30 שנה לחסוך, ואתה מתכנן להרוויח תשואה שנתית של 6% בשביל 750K תצטרך לשים 740 בחודש, ובשביל 1M תצטרך לשים 950 בחודש (עיגלתי קצת מספרים). הפרש קטן בחודש היום, נותן הפרש גדול עוד 30 שנה. אז "מסקנה מעניינת היא שאין כל כך הבדל בין לחסוך הון שיספיק ל-30 שנה ובין לחסוך הון שיספיק לנצח"