...

[דרדסנופקין]

...

לבד, ולא לבד. מרגישה כל כך לבד, וכל כך בודדה, ועם זאת יש לי מעגל חברים כזה גדול ומדהים. איזה מן טיפשה אני? למה אני לא שמה לב לזה שאוהבים אותי? איך זה שאני לא יכולה להיות איתם? לי רע, ואני לבד, אבל אני לא מוכנה להתקרב.הגיון? אין. הם דואגים לי, הו, כמה שהם דואגים. הם לא יודעים כבר מה לעשות איתי, מניחה שהתייאשו. גם אני הייתי מתייאשת במקומם, אי אפשר להסתדר איתי. ביום אחד אני מאושרת כאילו אין מחר, ויום למחרת אני בדכאון. ויום אחר כך אני כבר כותבת את המכתב התאבדות שלי. או משנה אותו קצת, למעשה, כי המכתב הזה קיים כל כך הרבה זמן. כל כך הרבה. וכמה פעמים רציתי להתאבד, אלוהים יודע. כמה פעמים לקחתי את זה ברצינות? שתים. אבל עובדה שאני עוד פה. אני לא יודעת מה מחזיק אותי פה. אולי התקוה שיהיה טוב יותר אחר כך, והכל ישתנה לטובה. אולי ההרגשה שאי אפשר לעזוב הכל ככה, ולפגוע בכל מי שאוהב אותי. למרות שגם הם נעלמים בזמן האחרון. תרופה לכאב יש גם, לא גאה בה בכלל, ולמעשה שונאת את עצמי על זה. היד שזורה צלקות צלקות, הרגל כולה מכוסה בהן. מפחדת שישימו לב. הם כבר החלו לשים לב, שתי החברות הכי טובות כבר יודעות, אחת גם הכריחה אותי להראות לה את הידיים. אפילו מישהי מהפורום הזה, שאני מכירה (והיא לא יודעת שזאת אני) הכריחה אותי להראות לה את היד אתמול. אולי עכשיו היא יודעת מי אני (שקט, אל תעשי לי פה אאוטינג). זה לא נגמר. זה כל כך לא נגמר. בשבוע שעבר כמעט גמרתי הכל. התחרטתי בסוף, עם התקווה הטיפשית שזה יסתדר. יסתדר, לא יסתדר... לא יודעת. אבל זה לא נגמר

 

[MAX D]

כמה דברים-

דבר ראשון: אני שמח שלא סיימת את חייך. דבר שני: אם תסמכי על החברים שלך את תהיי מאושרת איתם. עכשיו, אולי יש לך הסבר למה את מרגישה ככה? ספרי למה את בכלל נכנסת לדכאונות האלה... אנחנו פה כדי לעזור ולהקשיב

 

[דרדסנופקין]

אז זהו.

אין לי איך להסביר את זה. אני לא סומכת על אף אחד. לא יותר. בכיתה ז' פגעו לי בפרטיות בצורה הכי נוראית שיכולה להיות, לקחו לי את היומן הפרטי ופרסמו אותו. וקשה מאוד לקנות אמון של מישהו אחר כך. מאוד קשה. אני לא יכולה להסביר את עצמי. זה פשוט בא בבום. אני יכולה להיות מאושרת, כמו היום, עם הגשם, ללכת כמו פסיכית ברחוב ולשמוע שירים בדיסקמן, להתעלם מהעובדה שיורד עלי גשם ואני רטובה לגמרי. ואני כל כך שמחה מזה. ושעתיים אחר כך, זה בא, אני מרגישה שרע לי. סתם ככה. כבר התחלתי ללמוד שאפשר להתקשר לחברות ולדבר איתם במקום, אבל משום מה בזמן האחרון זהלא כל כך עוזר לי. פשוט לא. וזה מה שקורה. אני מתנתקת, כי לי נמאסלדבר לדבר ולהסיבר ולהסביר את עצמי, ובסופו של דבר אני סתם הורסת את החברות שלי, שלא היו נכנסות ומכירותאת העולם הזה בכלל, אילו לא הייתי מספרת להן כל מה שסיפרתי. אחת מהן כבר מתעלמת כשאני אומרת לה משהו בנושא, ורק קוראת את הבלוג שלי,השניה עוד איכשהו תומכת.

 

[fillygirl]

איך לאזעזל פירסמו אותו???

 

[דרדסנופקין]

בכלל לא בעיה.

לוקחים, מעבירים מאחד לשני, במשך חודש שלם, ואחר כך מחזירים אותו לבית שלי בלי שאשים לב. זונות.

 

[ToryMaster]

מי אמר שאני לא מבינה?

בלי אאוטינגים, אבל... מתוקה שלי, לא הכרחתי אותך, ביקשתי, למה? כי את לא צריכה להתבייש בזה. אני לא מתביישת בחתכים שלי, חברות שלי רוצות לראות? בעיה שלהן. מה שאני מנסה להגיד, זה שנכון, את לא הצלחת לצאת מזה עדיין, ונכון, את מתנדנדת בין יום דיכאון ליום שמחה, ותני לי לגלות לך סוד - גם אני. יפה שלי, אני ידועת שאין מילים שיגרמו לך להרגיש לא בודדה, אפילו כשאת יודעת שאת מוקפת אנשים מדהימים, אני מכירה חלק מהם ויש לך מזל שיש לך אותם. אני רק יכולה להגיד לך, שממני שום דבר לא יוצא החוצה, ושאני תמיד כאן בשביל להקשיב, אם את צריכה, את מוזמנת אפילו להרים טלפון ולהעיר אותי באמצע הלילה

 

[דרדסנופקין]

לחץ בדברים שכאלה

עובד עלי מצויין, השלוש פעמים שחזרת על הבקשה הספיקו לי. ואני לא מאלה שרצים ומראים לכל העולם שרע להם, את יכולה את מי שמכיר את שתינו (אל תזכירי פה שמות, בבקשה), הוא מכיר אותי כשמחה. אנילא (

). ואסור שהוא ידע שאני כזו, כי אז הכל יהרס לי. שיכירו אותי כשמחה, אני כבר אסתדר עם עצמי והתסביכים שלי בעצמי. או משהו. או ע"י כתיבה פה, בלוג, כל מה שבא ליד.

 

[ToryMaster]

אני לא מזכירה שמות

ומן הסתם אני מבינה שיותר נוח לך לדבר כאן, ככה, אם לא, תגידי. למה אסור שידע? אף אחד לא מסוגל להתמודד עם התסביכים שלו בעצמו מתוקה, אף אחד.

 

[דרדסנופקין]

ההבדל בנינו

הוא שאת מספרת לכולם, או לפחות לרוב מי שאת מכירה שרע לך. אנ יפשוט לא מסוגלת לזה. בפעם האחרונה שאמא שלי שמה לב לזה היא הלכה ליועצת שלי וכמעט שלחו אותי לגהה. אני, לגהה, לא הולכת. אני, מהתסביכים שלי, אצא, מתישהו. אני רק צריכה למצוא איך.

אולי אמצא כאן דרך.

 

[ToryMaster]

שאלה

שאלה שאין לי משוג איך להעלות כאן... לא יודעת איך להעלות בכלל. את רוצה אותו? את לא חייבת לענות, לא כלום, אבל אני לא מספרת כלום, את יודעת את זה.

 

[דרדסנופקין]

כן.

 

[ToryMaster]

שאני אגלה לך סוד?

מכיר מין את מינו, תביני מצזה מה שתביני. עכשיו אני באמת הולכת לישון, לילה טוב.

 

[דרדסנופקין]

אם אנילא מטומטמת כמו שאני חושבת,

הבנתי אותך. ודוקא חשבתי שאת עם המישהו הזה עכשיו.

 

[ToryMaster]

מה?

איך הגעת לחשוב ככה? זו הסיבה שהיית מרירה כזאת?

 

[סהר-תמיכה]

כשכל החברים שבעולם לא מצליחים לגעת.

מתוך המקום שבו את נמצאת את לא מתחברת... מרגישה את התמיכה שמסביב אבל זה לא ממש משפיע... כשהדבר היחיד שאת רואה כפתרון הוא לסיים את הכל... מרגיעה את עצמך דרך התמקדות בכאב הפיזי... בחתכים... ובנוסף לכל יד ורגל גסים מחטטים בנפשך... את מה שאת כותבת לעצמך בסתר המציצנות מעבירה מיד ליד... מתוך המילים המדהימות של חווה אלברשטיין... "...מי שעטוף ומרופד בכאבים שלו, הוא נהיה אדיש וקר, לנעשה סביבו. הרגל הופך לטבע, וטבע קשה לשנות. אבל בדרך קבע, יש לנסות... ...תן לי לומר גם לעצמי איזו מילה טובה. ולהבין שגם אני, חלק מהתשובה." לחשוף את הפגיעה דורש המון אומץ... את הצעדים בדרך לשם את כבר עושה... מחבקים אותך...ושמחים שאת איתנו...

 

[דרדסנופקין]

תודה... ../images/Emo13.gif

 

[דרדסנופקין]

לא,

סתם תפסת אותי במצב רוח ממש רע והייתי די סגורה באותו רגע.