דיפי אהובה,
את יודעת שאני מאוד אוהבת אותך, מאוד מעריכה אותך וחושבת שמה שאת עושה את עושה מכל הלב והנשמה.
את אחת מאלו שהולכות באקסטרים על הכל ואני מעריצה אנשים כמוך.
אין אדם שלא עושה משהו עד הסוף כמוך ולא יחטוף ריקושטים של אנטגוניזם .
התנגדויות הם חלק מהחיים והתנגדויות מביעות יחס ועניין , הרי אנו לא מתייחסים למה שלא מעניין אותנו, נכון? לטוב ולרע, אבל עדיין...
כתבתי אתמול לחברה יקרה ואהובה שבעיניי היא מובילת דעת קהל ובעלת השפעה רבה, ואת בדיוק כזו.
את יודעת מה העובדה הכי גדולה לזה שאת תותחית ומצליחה? העובדה היא שכשקרה מה שקרה באו נשים וכתבו לך בבלוג כמה את נהדרת. עוררת אותם , נגעת בהן, הבאת אותן לפעולה. את יודעת כמה קשה להניע אנשים? ואת הצלחת ובגדול. גם אני ניסיתי לכתוב לך, אבל לא הצלחתי, כתבתי מהסמארט פון ומשום מה זה לא נקלט.
את תמיד מככבת בתגובות ארוכות ומושקעות וברור ונהיר לכולם שאת מכניסה בכל אות את הלב והנשמה שלך. לא כולם כאלו, את יודעת...
את לא פוחדת לגעת בנקודות כואבות ולשחוט פרות קדושות ועל זה מלוא הערצתי,באמת, אין הרבה שעומדים איתן למול כל העולם ואומרים את דעתם.
האינדיווידואליות שלך מעוררת הערצה אמיתית ומי שלא רואה את זה כנראה שלא צריך להיות בסביבתך.
את יודעת, אהובה, הכי קל להיות "רגיל" . לא את רגילה ולא אני.
לו רק היית יודעת כמה אני חטפתי בעבר.
אין לך בכלל מושג.
היו אנשים שרדפו (חלקם עדיין רודפים) והתענוג שלהם היה בעצם זה שניסו להשפילני בכל דרך, אז נכון בהתחלה זה כאב ואפילו מאוד כאב, אבל היום? היום אני נהנית. אז לא, אני לא מזוכיסטית, אבל למדתי שאני טובה וזה מעורר התנגדות אצל אלו שמוצאים שהייחודיות שלי באה על חשבונם (או על עצם נראותם או פסיאודו הצלחתם, ואני צוחקת כי אני יודעת שלכל אחד יש מקום והכל תלוי איך הוא מביא את עצמו ובעיקר מאיזו נקודה הוא בא.
יש כאלו שמתעצבנים שנאי אוהבת הרבה אנשים, קשה להם עם האהבה והקבלה שלי כמעט לכל אדם. בעבר הייתי עסוקה בלשכנע שאני באמת כזו, היום אני בכלל לא מנסה, מי שלא מקבל אותי כמו שאני שיחפש לעצמו כאלו שמתאימים לו . אני מאמינה שדומה מושך דומה (ולא, לא קראתי את הסוד, אבל אני יודעת שהמשפט הזה משם), אני פשוט מאמינה שאתה לא יכול לרצות את כולם ועם כולם לצאת בסדר וזה גם בסדר לא להיות בסדר, ואני היום רוצה לצדי רק את אלו שדומים לי . אני כבר לא רוצה את כל העולם ...
וכשהבנתי שזה בסדר לא להיות בסדר הבנתי שלא חשוב מה אעשה- תמיד יהיו כאלו שימצאו בזה רבב, ואין לי בעיה עם זה, ועוד הבנתי שיש מוביל ויש מובל. יש את אלו שמובילים את האחרים ויש כאלו שמובלים על ידי אחרים וזה מאוד מרגיז אותם, כי מי באמת רוצה להיות "נגרר"? ואין אפס - מי שעומד בראש מורם מעל כולם ומוביל ולא מובל - יש לזה מחיר.
זה לא קל לראות בעיניים את המובילים האלו, שלא משנה שקשה להם לפעמים יותר, הם מעוררים אנטגוניזם (אני חלילה לא מדברת על קנאה כי קנאה זה תירוץ בעיניי ואני לא בקטע של לחפש תירוצים), והאנטגוניזם הזה הוא דבר שצריך ללמוד לחיות אתו, להבין אותו, להכיל אותו ולקלוט שהוא מכיל בתוכו מסר מאוד ברור. מניסיון לא צריך ללמוד להתמודד אתו כי הוא רק מתעצם מעצם היותו נדון , וזה מיותר , אז פשוט נכון ללמוד לחיות אתו. זה כמו מחלת הסרטן (בעיניי). עם כל ההתמודדות הנדרשת הכי נכון זה ללמוד לחיות אתו, להבין אותו , לזרום אתו..
אין אפס, כשאת שונה יהיו לך מתנגדים. אבל היום למדתי להגיד להם תודה כי מעצם היותם קיימים הם מזכירים לנו, ה"לא רגילים" חזור והזכר כמה אנו טובים, או כמה אנחנו עושים מה שאנחנו רוצים לעשות- נכון.
עצם ההתנגדות היא הוכחה להצלחה.
מה את חושבת של"רגילים" יש מתנגדים? לא, כי הם לא מעניינים אף אחד, אבל אנשים שונים ומעניינים ואמיצים כמונו (וכן, אני מכלילה את עצמי ככזו וזה לא מתוך יוהרה חלילה, רק ממקום של מודעות מי אני ומה אני) מצליחים להראות לאחרים כמה הם נחותים לעומתנו, וזה לא שאנחנו חושבות שהם נחותים, זה הם חושבים שהם כאלו ולכן הם מגיבים בקיצוניות שכזו, הרי מותר לחשוב שונה נכון? אני לא יוצאת לקרב נגד כל מי שאני חושבת שונה ממנו, אבל נגד אלו ש"מזיזים" לי מסיבה כזו או אחרת אני כן אלחם. זה פשוט, ברגע שתביני שאת יכולה (וזה לחלוטין נמצא בידייך) להתעלם ממי שלא ראוי להתייחסותך תביני כמה כוח יש לך בידיים. היום אני שמחה עם כל מתנגד שקם לי, ולמה? כי הוא מוכיח לי הלכה למעשה שאני טובה, שאני אחרת, שאני מצליחה להרגיז אותו או לאיים על מקומו (מבחינתו כמובן, כי מבחינתי אין לי שום כוונה לאיים על אף אחד, זה מיותר וזה לא מקדם אותי, ואני הכי שבעולם במקום של פרגון לסביבה ), בקיצור- כשאני נוכחת אני נוכחת ולא כל אחד חי בשלום עם עצם נוכחותי , וכל אחד כזה רק מוכיח לי כמה אני בסדר עם מה שאני עושה, אז שלא ייגמרו לנו לעולם המתנגדים !!
אז אהובה יקרה שלי, נטרלי את הגורמים המפריעים שבסביבתך, המשיכי בדרכך , לכולנו יש "רעשי רקע", זה טבעי וזה בסדר, אבל צריך להישאר מפוקסים על הדרך שבחרנו וזה הכל.
סליחה על החפירה, אבל היה חשוב לי להזכיר לך כמה את מדהימה.