הכחול הסגול
New member
24 שעות
לילה... גשם... זרם הטיפות צונח בנשימות קצובות, שוטף את האבק מהרחוב... אני עומד ליד בניין עטוף שמשות כהות ורחבות, מושיט בהחלטיות מעטפה סגורה ומוסר אותה אל הבחור שעומד מולי. "כל הכסף פה?" הוא שואל... אני מהנהן בראשי. הוא מניף את שערו הארוך לאחור ומביט בי עוד מבט בעיני השקד שלו, מסתובב ונעלם אל תוך החשיכה. אני מרים את ראשי, רואה את מטוס הסילון העובר בדיוק מעלי ולבי מתמלא סיפוק... רעש הסילון יהיה לי לעזר מאוחר יותר... בוקר... זרם המים בברז שוטף את הזיפים מהכיור. אני מרים את ראשי ומחייך אליה דרך המראה. היא כורכת זרועותיה סביבי מאחור. "מזל טוב", אני אומר לה ומביט בטבעת שהנחתי על אצבעה בנוכחותו של רב וכמאה אנשים מוזמנים, בדיוק היום לפני עשר שנים. אני יודע בדיוק מה היא חושבת... היא חושבת שאנחנו יוצאים הערב לחגוג את יום הנישואים במסעדה על החוף. היא טועה... צהריים... זרם המים במכון לשטיפת רכב מבריק את מכוניתי. אני בתוך המכונית, ביד אחרת מחזיק את האנטנה המפורקת. ביד שניה אני שולח לה רצף של שלושה SMS. "המסעדה הערב מבוטלת". "אאסוף אותך הערב בעשר בדיוק". "הלילה אנחנו בבית מלון, רק אני ואת". אני שונא לשקר... אבל הייתי חייב. ערב... זרם אי הוודאות שוטף ומציף את כל תאי מוחי. הסינפטות מתקצרות... הדילמות מתארכות... האם היא תשתף פעולה? עכשיו עשר בדיוק - עשר שנים, ועשר בערב. היא נכנסת אל תוך המכונית. "אני אוהבת אותך" היא מנשקת אותי ברפרוף. "מתאים לי מלון, רק אני ואתה". אני מביט בה, מעביר הילוך לדרייב וגומא את המרחק עד למלון בעשרים דקות בדיוק. ערב... זרם המכוניות מתקדם לכיוון שדה התעופה. אנחנו עוצרים בדיוק במלון, שני קילומטר מהשדה. "לא יכולת לבחור מלון יותר שקט?" היא שואלת. כשנכנסנו לתוך החדר, פתחתי את החלון, כדי לשמוע את רעש המטוסים הממריאים והנוחתים. אני מורה לה לשכב על הבטן. מסיר אט אט את בגדיה... היא שוכבת עירומה על מיטת הקינג סייז. אני מתחיל ללטף את גופה הרגיש והכמה למגע. היא מרגישה שתי ידיים מטיילות על גופה מהקרסול, ועד העורף. חוקרות, ממששות, צובטות. קורה משהו בחדר... ברקע רעש המטוסים החזק שמסייע להסוות את רעש פתיחת הדלת וסגירתה מייד אחר כך. היא נאנקת מתענוג למגע שתי ידי המרפרפות בין כתפיה. ליבה מחסיר פעימה כשהיא מרגישה יד שלישית, ואחר כך יד רביעית, מפרפרות על ירכיה. "מה זה?" היא מקשה. "שששש..." אני לוחש... "שששש"... אל תזוזי... אני קושר את עיניה. הבחור בעל השיער הארוך ועיני השקד מביט בי בשאלה... אני מהנהן לו בראשי. הוא מתחיל להעביר ידיו בתנועות מעגליות בין ירכיה לגבה, מפשק רגליה. אצבעותיו חודרות אט אט אל צומת הנשיות שלה. היא זזה במיטה. פני מתקרבות אל פניה, פי מנשק את פיה בתשוקה תוך כדי שהבחור בעל עיני השקד מעביר את לשונו בכל איזורי תשוקתה. "אני אוהבת אותך" היא מתנשמת בכיווני. היא מאכסנת אותי בתוך פיה, מוצצת, נושכת, מלקקת אותי. "איי" היא זועקת בערגה, כשהוא חודר אליה מאחור. "וואו" היא נואקת בתשוקה כששלושתינו מעצימים את תנועותינו באקסטזה בלתי פוסקת. אני מביט מהחלון ורואה מטוס סילון ענקי ממריא ברעש גדול. שלושתינו גומרים ביחד. הוא בתוכה, אני בתוכה, והיא בתוך ליבי. לילה... זרם נוזל הזרע זורים ונשפך על גופה... אני והיא לנצח. הכחול הסגול
לילה... גשם... זרם הטיפות צונח בנשימות קצובות, שוטף את האבק מהרחוב... אני עומד ליד בניין עטוף שמשות כהות ורחבות, מושיט בהחלטיות מעטפה סגורה ומוסר אותה אל הבחור שעומד מולי. "כל הכסף פה?" הוא שואל... אני מהנהן בראשי. הוא מניף את שערו הארוך לאחור ומביט בי עוד מבט בעיני השקד שלו, מסתובב ונעלם אל תוך החשיכה. אני מרים את ראשי, רואה את מטוס הסילון העובר בדיוק מעלי ולבי מתמלא סיפוק... רעש הסילון יהיה לי לעזר מאוחר יותר... בוקר... זרם המים בברז שוטף את הזיפים מהכיור. אני מרים את ראשי ומחייך אליה דרך המראה. היא כורכת זרועותיה סביבי מאחור. "מזל טוב", אני אומר לה ומביט בטבעת שהנחתי על אצבעה בנוכחותו של רב וכמאה אנשים מוזמנים, בדיוק היום לפני עשר שנים. אני יודע בדיוק מה היא חושבת... היא חושבת שאנחנו יוצאים הערב לחגוג את יום הנישואים במסעדה על החוף. היא טועה... צהריים... זרם המים במכון לשטיפת רכב מבריק את מכוניתי. אני בתוך המכונית, ביד אחרת מחזיק את האנטנה המפורקת. ביד שניה אני שולח לה רצף של שלושה SMS. "המסעדה הערב מבוטלת". "אאסוף אותך הערב בעשר בדיוק". "הלילה אנחנו בבית מלון, רק אני ואת". אני שונא לשקר... אבל הייתי חייב. ערב... זרם אי הוודאות שוטף ומציף את כל תאי מוחי. הסינפטות מתקצרות... הדילמות מתארכות... האם היא תשתף פעולה? עכשיו עשר בדיוק - עשר שנים, ועשר בערב. היא נכנסת אל תוך המכונית. "אני אוהבת אותך" היא מנשקת אותי ברפרוף. "מתאים לי מלון, רק אני ואתה". אני מביט בה, מעביר הילוך לדרייב וגומא את המרחק עד למלון בעשרים דקות בדיוק. ערב... זרם המכוניות מתקדם לכיוון שדה התעופה. אנחנו עוצרים בדיוק במלון, שני קילומטר מהשדה. "לא יכולת לבחור מלון יותר שקט?" היא שואלת. כשנכנסנו לתוך החדר, פתחתי את החלון, כדי לשמוע את רעש המטוסים הממריאים והנוחתים. אני מורה לה לשכב על הבטן. מסיר אט אט את בגדיה... היא שוכבת עירומה על מיטת הקינג סייז. אני מתחיל ללטף את גופה הרגיש והכמה למגע. היא מרגישה שתי ידיים מטיילות על גופה מהקרסול, ועד העורף. חוקרות, ממששות, צובטות. קורה משהו בחדר... ברקע רעש המטוסים החזק שמסייע להסוות את רעש פתיחת הדלת וסגירתה מייד אחר כך. היא נאנקת מתענוג למגע שתי ידי המרפרפות בין כתפיה. ליבה מחסיר פעימה כשהיא מרגישה יד שלישית, ואחר כך יד רביעית, מפרפרות על ירכיה. "מה זה?" היא מקשה. "שששש..." אני לוחש... "שששש"... אל תזוזי... אני קושר את עיניה. הבחור בעל השיער הארוך ועיני השקד מביט בי בשאלה... אני מהנהן לו בראשי. הוא מתחיל להעביר ידיו בתנועות מעגליות בין ירכיה לגבה, מפשק רגליה. אצבעותיו חודרות אט אט אל צומת הנשיות שלה. היא זזה במיטה. פני מתקרבות אל פניה, פי מנשק את פיה בתשוקה תוך כדי שהבחור בעל עיני השקד מעביר את לשונו בכל איזורי תשוקתה. "אני אוהבת אותך" היא מתנשמת בכיווני. היא מאכסנת אותי בתוך פיה, מוצצת, נושכת, מלקקת אותי. "איי" היא זועקת בערגה, כשהוא חודר אליה מאחור. "וואו" היא נואקת בתשוקה כששלושתינו מעצימים את תנועותינו באקסטזה בלתי פוסקת. אני מביט מהחלון ורואה מטוס סילון ענקי ממריא ברעש גדול. שלושתינו גומרים ביחד. הוא בתוכה, אני בתוכה, והיא בתוך ליבי. לילה... זרם נוזל הזרע זורים ונשפך על גופה... אני והיא לנצח. הכחול הסגול
