****

[r o n i1]

****

לבד/ מיכל קסטנבאום. היה לי מלאך לבן, צח היה לי מלאך והוא הלך את כנפיו הוא פרש והמריא למעלה אל האור בלי להביט לאחור שחור היה לי פרח ורוד, שמח היה לי פרח והוא נבל חסר ריח וזה חבל והכל בורח היה לי חבר אבל הוא מיהר ממני הלך ושכח ושבר והכאיב וליבו לא רעד ופה אני לבד. מיכל כתבה את הדבר הזה בפורום אחר שאני בו.. הוא כל כך נגע בי הרגשתי כאילו מסופר שם עלי.. כאילו אני כתבתי את זה.. הייתי חייב להביא לכם את זה לראות...

 

[The choochit girl]

רוני,

איזה שיר מדהים! קראתי וצרב לי מבפנים,צרב כ"כ... תודה לך רוני שהבאת אותו לכאן שנראה. רשמת שאת נורא מזדהה עם השיר, אז בטח קשה ועצוב לך בפנים. אלוואי והייתי יודעת את המילים הנכונות והמתוקות שיעזרו לך ויעשו לך טוב על הלב. אבל אם להיות כנה, גם לי מרגיש רע כבר תקופה (ארוכה). וכשיש לי צניחה באופטימיות אז אני מאבדת גם את המילים הנכונות. תסלחי לי, על שאין לי מילים. נשארה רק כוונה ורצון. מקווה שיהיה לך רק טוב ושיחזרו לך החיוכים על הפנים.

נופר

 

[צוות סיפורים]

הלוואי שאפשר היה לעודד

מעט את רוחך, אני בטוחה שפרחים וירטואלים לא יעזרו מאד, דרכם לא לנבול כה מהר, כמו אלו האמיתיים, ואילו אלו האמיתיים שנובלים, את יודעת, אחרים צומחים במקומם, ויש משהו טוב במחזוריות הזו, של הצמיחה, של עולם כמנהגו. ומלאכים שנוטשים, אין זאת, אלא שהושלמה מלאכתם, לפחות במישור ובמשך שהיו איתנו.. את זה גם לעצמי נאלצת לספר לפעמים. וגם גם חלק מהחברים. למרות שהיינו רוצים אותם לנצח, לא תמיד זה מגיע בהתאם לדרישות ה´צרכן´ המדוייקות. מקווה שיש בחייך עוד אנשים שאיתך, לאורך זמן, או למתי שהכי את צריכה להם. מקווה גם שיהיו איתך תמיד.

ר