...

[שלכת בסתיו]

...

אני בחיים לא אבין את זה...מה עשיתי עכשיו? זה שהייתי איתה כשהיא היתה פגועה וצריכה אוזן קשבת, זה שסיפרתי לה דברים, שאמרתי לה שהיה לי כיף, ושתיתן לה עוד היזדמנות כי זו חברת ילדות, ולא מוותרים בכזאת קלות, זה לא בסדר? זה לא מה שהייתי צריכה לעשות?!? אז למה עכשיו שהן היסתדרו אני נידחקת לצד? צדק מי שאמר שאי אפשר להיות חברות של שלישיה.. תמיד יהיו בעיות יופי, ועכשיו רע לי... סתם לא טוב לי מסיבה לא מובנת אתמול היה לי טוב, אין סיכוי שזה ימשך יותר מיום יומיים משהו חייב היה להישתבש למה? למה כשטוב לי אני לא מצליחה ליכתוב? לעיתים נדירות, בהיתפרצויות קטנות שלשימחה שקטה אז מילה קטנה בורחת לה מהיד... אבל למה כשטוב אז לא כותבים? הסבל וייסורים והכאאב הם בעלי השראה כ"כ עוצמתית... טוב, מיסתבר שבשלב הבינייםשבין טוב לרע, שלב כמו שעכשיו, מיסתבר שאני כותבת שטויות, ורציתי ליפתוח דף חדש, יחד עם השנה, אבל זה לא כ"כ עובד,.. אולי בראש השנה זה יצא לפועל... "ברגעים שטוב לי אני לא יכול ליכתוב..." *****

 

[נעלמת]

...

מכירה את זה ממש מקרוב. שלוש שנים היינו שלישייה. כל פעם מישהי אחרת נדחקה לצד. כי תמיד יהיו שניים ואחד שהוא ה´צלע השלישית´. three is a crowed היו לנו גם רגעים מאוד יפים. מהסיבה הפשוטה שהשלמנו אחת את השניה.. מצטערת..עכשיו אנחנו שתיים. והיא כבר רחוקה..תיארתי לעצמי שזה כואב. וזה בסדר..לפעמים יש לנו ´חסימות´ ומרגישים המון ולא יוצא לכתב.. אבל דווקא כשטוב לי אני גם כותבת הרבה..וזה בא מאוחר יותר.. את לא כותבת שטויות. ודף חדש תמיד אפשר לפתוח. תנסי שוב..

מקווה שיוקל לך..אני למדתי שלעולם לא נוכל שוב להיות ביחד שלושתנו. למרות שאצלי היה ממש פיצוץ ענקי שהרחיק אותה..והיום אנחנו מדברות ונפגשות וכיף מאוד. רק שתינו. או רק שתיהן. ואני לא מתחרטת שאנחנו כבר לא שלשה..

 

[תל-אביבית]

"במיטה אחת, לא כל-כך גדולה,

שלושה ילדים, טרלה לה לה לה לה, אמר הקטן: בואו נשתולל, ומי שנופל- נופל, ו... גיל גיל גול וגיל גיל גל, והופ- שובב אחד נפל!" בנות, אני יודעת שלפעמים שלישיה יכולה להעיק, כי זה מספר אי-זוגי, ויש באמת תמיד את ה´כבשה השחורה´ שנתקעת בצד... אבל זה נורא תלוי באופי של כל אחת מהחבורונת הזו, מכיוון שלי, לדוגמא, יש שלוש חברות הכי טובות, אחת היא חברת ילדות שגרה ברמת השרון, אבל שתיים מהן הן חברות שלי מכיתה ג´, ואנחנו שלישיה בינינו, והכי כיף לנו שבעולם ביחד. אני מספרת לכן את זה, רק כדי שלא תפסלו ישר את העובדה ששלישיה יכולה להיות נחמדה ביחד, כי באמת, זה מאוד תלוי. ואני רק מאחלת לשתיכן, שלא משנה אם זו תהיה רק חברה, או חבר, או שתי חברות או שלישיה או רביעיה או עשרים אלף,, העניין הוא לא בכמות- אלא באיכות. ולכן מגיע הטוב ביותר, אז תעניקו לעצמכן את הכי טוב. ובקשר לקטע של הכתיבה, אז באמת יש משהו בזה... גם המוזה נוחתת עלי בעיקר כשרע וכשכואב, אבל הרבה פעמים גם כשטוב לי... בכל פעם כשאני מרגישה תחושה חזקה שאני חייבת להוציא, לשחרר, אני כותבת. ותחושה חזקה היא לא בהכרח תחושה רעה... הרבה פעמים זו תחושה של שמחה ואושר עילאי וריחוף על העננים ואהבה ותקווה ואמונה ועוד כ"כ הרבה... תחפשו את כל אלה, ותמצאו את זה בכן. העיקר, תכתבו לכן כשרק יוצא, ואל תתביישו בכתיבה... שתיכן, שתיכן כותבות מדהים, באמת. ונוגע וחזק... אל תזלזלו בעצמכן. תמשיכו לכתוב, זה טוב. אני אוהבת לקרוא אתכן, בכל מקרה.

"ערב שלום" שיהיה לכן

 

[כותבת סמויה]

השיר הזה ממשיך...........

"במיטה אחת לא כל כך קטנה, שני ילדים,טרלה לה לה לה לה, אמר הקטן: בואו נשתולל ומי שנופל- נופל, ו... גיל גיל גול וגיל גיל גל, והופ- שובב אחד נפל!" העולם הזה הוא די אנוכי למען האמת, והאדם הוא תיפוס די נצלן. שלוש זה צפוף כשלא זקוקים לשלישי, שניים זה צפוף כשרוצים להיות לבד, ולבד זה צפוף כשלא רוצים להיות בכלל.... שלכת בסתיו יקירתי, עוד רחוק היום בו נוכל לאמר שאת כותבת שטויות. א.כי שום דבר שנכתב מהלב לא יכול להקרא "שטות". ב.כי יש לך את הכשרון המדהים לכתוב את עצמך (את הרגשות שלך) בצורה שתחדור אל כולם ותגרום לנו להזדהות איתך, ועם התחושה שעברה/עוברת עלייך. חוץ מיזה, את לא זקוקה להיא......... יש לך אותי. והחיבוק שלי זה כמו חיבוק של שתיים.... (את יודעת למה אני מתכוונת...) חחחחחחח אוהבת אותך המון: כותבת סמויה.

 

[שלכת בסתיו]

לבד זה צפוף כשלא רוצים בכלל...

מעניין למה דווקא המישפט הזה תפס אותי

את יודעת משהו.. אני דווקא כן זקוקה להיא... חוץ מהעובדה שאני עובדת איתה... אני גם מאוד מחבבת אותה ואפילו אוהבת אותה, כי היא אחלה בחורה, באמת, בחורה מדהימה... ואני די מרגישה נידחפת אליהן,ומיסתבר שאני כן צריכה אותה כי גם היא צריכה אותי.. ואץ יודעת שאני לא יכולה להפנות לה את הגב כשהיא צריכה אות (בידיוק כמו שאני לא יכולה להפנות לג*** את הגב...) והחיבוק שלך... הוא חיבוק מה

תודה לך

 

[joyjoy]

...

"אני בחיים לא אבין את זה" יש הרבה דברים שאי אפשר להבין , לרוב כי הם לא קרו בגלל סיבה מסוימת אחת..ולכן לא כדאי לחפור ולחפש מה עשית עכשיו את לא יכולה לשלוט בהתנהגות של אחרים ובתגובות שלהם... את רק יכולה להיות חברה כמו שאת יודעת ולנהוג בהתאם למה שהמציאות מציבה בפניך... וכשרע בלי סיבה...כדאי לעשות משהו כייפי עם עצמך ללכת לטיול קטן, לשמוע שיר שאת אוהבת, לצייר או לכתוב... ולגבי מה שכתבת על זה שהשראה באה מעצב...יתכן שאת מרגישה כך ...כבר שמעתי את זה מכמה אנשים וזה בסדר...אני כותבת הרבה פעמים כשטוב לי ...בשביל שאח"כ אני אוכל להביט ולהיזכר בזה... ולא את לא כותבת שטויות ואל תגדירי לך לפתוח דף חדש ככה באופן כללי כי זה מאד כללי ומאד מזמין אכזבה... יהיה לך יותר קל אם תנסי לערוך רשימה של הדברים שאת רוצה לשנות ובייחוד שאת יכולה לשנות... ואז לאט לאט...בלי להלחיץ את עצמך בתאריכים ומועדים לשנות מה שאת רוצה בחייך... בהצלחה....

 

[תל-אביבית]

ג´וי... את מדהימה. ../images/Emo99.gif

 

[שלכת בסתיו]

ג´וי ונעלמת...

תודה על התגובות הכנות והבונות... ג´וי, תודה על העצות, מנסה ליישם ולינחול הצלחה אותה אחת עליה דיברתי, אז אנחנו בסדר כזה... היא מספרת לי דברים, מיתייעצת איתי בקשר לחברה שהשניה... אולי זה אנוכי ומגעיל מצידי להגיד, אבל מה לעשות, זה עושה לי כזה טוב שהיא באה לישאול את דעתי... עושה לי טוב שהיא "צריכה" אותי... וגם עושה לי טוב לדעת שכשאני אצטרך עצה, עזרה או סתם אוזן קשבת, אז אני אוכל לימצוא אותה... לבינתיים אנחנו בסדר...

 

[שלכת בסתיו]

ואיך שכחתי...

תל-אביבית...תודה לך על תגובתך האישית... ניראה לי שזה ל בידיוק אותו הסיפור, אבל עדיין, הגורם המשותף הוא עיניין השלישיה, והתחושות והמחשבות של כל צלע במשולש הבילתי אפשרי... תודה לך לילה טוב

 

[joyjoy]

זה לא נשמע אנוכי

זה נשמע אנושי וכאלו אנחנו אנושיים.... בהצלחה לך עם היישום

 

[שלכת בסתיו]

אנושי...

ליפעמים כואב להיות אנשוי.. עם כל מה שכרוך בזה... תודה

 

[רותי ב.]

לא יודעת איך זה חברות בשלישיה,

אבל יודעת משהו על ענייני חברויות בכלל, והמשהו ההכי בסיסי הוא, שבכל סוג של חברויות, צריך למלא שני צרכים מנוגדים: 1. את ה´ביחד´, 2. את השקט, את החופש להיות ´לבד´ כשמרגיש. ופה, בשני הדברים האלו, שלפעמים מתנגשים כל כך, ושלפעמים ´לוחות הזמנים´ שלהם די מוזרים, צריך למצוא את כל הפתרונות היצירתיים, איך לעשות את זה נוח יותר, איך לרצות את שני הצרכים האלו, שכל אחד מהם הוא ´תנאי הכרחי´ לחברות אמיתית. שלא לדבר על עוד צרכים שגם בלעדיהם, קשה לקיים חברת אמיתית. והנושא השני שהעלית, על כתיבה במצבים שמרגיש לנו טוב, לעומת כאלה שמרגיש לנו פחות... אולי באמת הסבל והייסורים והכאב הם בעלי השראה , הרבה יותר מרגעי הטוב, הנוח, המאושר.... ומילים שנכתבות מהלב הן אף פעם לא שטויות, הן בדיוק המילים שברגע מסוים אחד, הרגישו לך בפנים, הן בדיוק המילים שלקורא מסוים אחד המילים האלו נכנסו לנשמה, הזיזו, ערבלו, עשו מחשבות, עשו רצון לכתוב דומה / אחרת, לפייס, לרכך, להרגיש..... ופה בדיוק התקפות שלהן, ופה בדיוק החכמה שלהן. לפתוח דף חדש.... הכי נכון בהתחלות של שנה, עוד מעט, עוד כמה שעות, הכי נוח בהחלטות קטנות, שאפשר ליישם, כאלה שמוגדרות היטב, וברות השגה, הרי נוח אפילו ´לחשוב´ אותן, לרשום אותן, לחוש אותן, ולהאמין שאפשר.

בכל ההתחלות, ובדף חדש אחד....