.

[דוVשה]

.

אני נשרפת מבפנים, למי אכפת? בטח לא לך. שריפות כאלו מתלקחות מהר, הגיצים נתפסים בקוצים שממאנים להפסיק לצמוח. מכלים חלקות טובות שהושגו ושומרו במאמצים כבירים. מאיימים למוטט . ופעם הכל היה מוצף באור ורוד כזה. למה ורוד? אתה שואל. כי ורוד זה של צמר גפן מתוק, ורוד זה של ילדות קטנות, ורוד זה של תמימות. ואיך אוכל להסביר מה שקורה בפנים ? כי זה פשוט כך, שומדבר אחר לא יכול לתאר את זה, זה רק מה שקורה בפנים. הכל טוב, אני מסתדרת, הימים חולפים ואני לא נותנת לפחד שבי לסנוור את עיניי. רק לפעמים החושך עושה לא טוב. רק לפעמים מילה פוגעת. רק לפעמים אני לא לגמרי מצליחה להשתלט. גיצים אתה יודע... זה דבר שעף ברוח, בלתי נשלט. חלקיקים קטנים של שניות ארוכות מאיימים להוציא את הטרוף החוצה אבל אומרים שאהבה , היא , גדולה מהכל לא? נאחזת בה בך בי בכולנו. שטויות, לא אדע להסביר אח"כ... אבל בלילות שלי השריפות מתלקחות יותר מדיי מהר.

 

[joyjoy]

../images/Emo24.gif

כשאתה חיור מצער מתחפר בשתיקתך תן לי לדבר אליך וללכת בין צלליך להיות איתך. לא אשאל אותך מדוע לא אחריד את בדידותך זהירה כמו מהססת באותות חיבה וחסד אדבר איתך. כשאתה עייף עד מוות לא נרדם בחשכה בשעה שסיוטיך מרדפים חלומותיך אשאר איתך. על ידך אני נודדת בין שנתך ליקיצתך המילים שלי שבירות הן וכפות ידי קטנות הן אך הן לצידך... מילים: רחל שפירא ~~~~~~~~ למי איכפת ? יותר מכל צריך להיות איכפת לך... אל תניחי לגיצים לכבות אותך... אהבה היא גדולה אבל צריך לקבל אותה בשביל לקבל אותה..את צריכה לאהוב אותך קודם... רק לפעמים מילה פוגעת... כמו חץ קטנטן שפוגע במטרה..עוד אחד קטן ועוד אחד קטן..ומהר מאד נהיה כבד מדי ...עייף מדי...לבד מדי בפנים... שמרי נפשך ילדה...טפחי אותה לטפי אותה אהבי אותה כי היא את... אל תמלאי אותה בכאב שותק בשתיקה כואבת... תפתחי חלון להכניס פנימה את כל האהבה תני לה לגעת בך... זה מתחיל בך... ... אוהבת,

 

[חשופית חביבת הקהל]

...

...

 

[דוVשה]

אל תשימו לב

So if good things happen to good people , how come they happen to me ? אולי בגלל שאתה לא רע? נכון, אתה יודע עמוק בפנים שאתה לא רע. אתה רק מחפש ריגושים מהירים, אינסטינקטים בריאים [?] come on שנינו יודעים כמה ריגושים כאלו, כמה הצורך בריגושים כאלו - הרסני. נקודה. אל תתווכח בכלל, אין פתרון אחר. אבל אני רק ילד שמפחד, אמרת לי כ"כ מפחד. ולא רוצה להזדהות, ולא רוצה להיות דומה, ולא רוצה. כשאמצא את התשובה, אם, אספר לך מייד. *ובהמשך לכותרת* נשפכים ממני דברים, פשוט נשפך ואי אפשר לעצור. בסופו של דבר גם זה ייפסק.

 

[דוVשה]

.

שונא אנשים כאלו את יודעת? איזה אנשים? [נו, הייתי חייבת לענות אפילו אם הוא הפריע לי לאכול את התפוח שכ"כ פינטזתי עליו] אנשים שבוחנים אותך. אאממממ... כן, להיות תחת עין בוחנת זה לא נחמד. זה כל מה שיש לך להגיד? כן! [תן לי להתרכז בתפוח for god´s sake!] אני יכול רגע לדבר אתך , אני צריך. שמתי את התפוח בצד, הוצאתי את הסכין ממנו, הרמתי אליו עיניים ואמרתי כן. אנשים אומרים לי שהם יראו [כך הוא התחיל], שיראו בימים שעוברים אם אני חלש או חזק, אם אני מתפרק בקלות או יציב, אם אני יכול להדביק את החתיכות או שלוקח לי זמן לאסוף את הכל. ואני, את המשבר הגדול כבר עברתי את מבינה? אף אחד לא מושלם, גם מי שקם וממשיך הלאה, כל דבר שעוברים משאיר משהו בך וכאב קשה לנקז לנקודה אחת. אז אולי זו הבעייה בעצם [אמרתי לו], אולי אתה חשבת שאפשר וניסית להיות הכי מושלם שיש ולא הצלחת להבין איך לא הכל נעלם, והיה לך קשה להתמודד כי חשבת שהכל שחור או לבן. הוא מסתכל עליי [עם חצי חיוך] וממשיך. אולי כל האנשים מנסים להיות מושלמים. אולי רק מעטים ביותר מרוצים ממה שהם באמת. אולי העולם הזה הרבה פחות מורכב ממה שחשבתי, רק האנשים שבתוכו מורכבים - הוא בעצם פשוט. [עכשיו אני מסתכלת עליו בחצי חיוך ] והוא ממשיך, ואת מבינה, האנשים האלו שאני נתקל בהם בחיי, קרובים יותר, קרובים פחות בוחנים אותי, הולכים לפי תבנית מסויימת לראות אם אני מספיק חזק בכדי לא להוציא את המילים מהפה, בכדי לא להראות נקודות שבירה , בכדי לרוץ ולאסוף את כל החלקים מהר מהר ולהדביק בסופר גלו. אני מבינה. אז למה את שותקת? למה את לא מפריעה לי כמו שאת תמיד עושה? כי אמרת שאתה רוצה לדבר איתי לא? נו אז? אמרת שאתה צריך. [הוא ממשיך] יש כ"כ מעט חברים בעולם. כן, אבא שלי אמר לי את זה פעם [אני אומרת לו]. חברי אמת יש מעטים. למה את שותקת? אני לא! לפני שנייה אמרתי לך מה אבא שלי אומר על חברים לא? העיניים שלך שותקות, הנשמה שלך שותקת. אויי באמת אל תהייה כזה דרמטי! אני לא. אנשים פשוט חושבים שאני עצובה כל הזמן, כשרואים חיוך חושבים שזה דבר נדיר אז ישיר רצים לשאול מה קרה, כאילו אסור לי לחייך בלי שומסיבה, כאילו זה באמת דבר נדיר. אני חושב שהם מבלבלים את העצב שלך עם עומק. יכול להיות. את חושבת שאת עצובה? אני חושבת שאני זקנה. סתם, אני פשוט פוחדת. מחר יגיע אור, תעלה השמש ותחמם. חיבוק אחד ימיס את כל הפחד. לילה טוב.

 

[הטמבל שכבש את העולם]

אני קורא

ולא כל כך מבין מה בדיוק עובר עליך. למרות שקראתי כמעט את כל ההודעות שכתבת. כנראה שאין לי מספיק רקע. נדמה לי שאת מנסה להיאחז בדברים רק כדי לודא שהם שם, חיה כל רגע כאילו הרגע הבא ימחוק אותו. ואולי אני טועה ... מאחל לך רק אושר, המון ממנו

 

[חשופית חביבת הקהל]

יכולה להזדהות. המון.

"שונא אנשים כאלו את יודעת?" "אנשים שבוחנים אותך." "אנשים אומרים לי שהם יראו, שיראו בימים שעוברים אם אני חלש או חזק, אם אני מתפרק בקלות או יציב, אם אני יכול להדביק את החתיכות או שלוקח לי זמן לאסוף את הכל. ואני, את המשבר הגדול כבר עברתי את מבינה? אף אחד לא מושלם, גם מי שקם וממשיך הלאה, כל דבר שעוברים משאיר משהו בך וכאב קשה לנקז לנקודה אחת." אולי כל האנשים מנסים להיות מושלמים. אולי רק מעטים ביותר מרוצים ממה שהם באמת. אולי העולם הזה הרבה פחות מורכב ממה שחשבתי, רק האנשים שבתוכו מורכבים - הוא בעצם פשוט. תמסרי למי שזה לא יהיה.. תודה.

 

[נעלמת]

../images/Emo23.gif

"זה לא חשוב במה תעבדי, מה שחשוב הוא למה את מייחלת, ואם את מעזה לחשוב על פגישה עם משאת נפשך. זה לא חשוב בת כמה תהיי, העיקר שבכל גיל תהיי מוכנה להֶראות כשוטה למען האהבה, למען חלומות, למען ההרפתקאה של החיים. זה לא חשוב אילו כוכבי לכת שוכנים באופק הירח שלך- חשוב שתדעי לגעת בלב הצער שלך, שתפתחי בשל בגידות החיים, ולא תתכווצי ותסתגרי מחשש לכאב נוסף! חשוב שתדעי לשהות עם כאב, בלי לעשות דבר כדי להסתירו, לעמעמו או לתקן אותו. חשוב שתדעי לשהות עם שמחה, לרקוד בפראות ולתת לשכרון החושים למלא אותך עד קצות אצבעותייך, מבלי להשמר להיות זהירה, מציאותית או זוכרת את מגבלותייך כבת-אדם. לא חשוב אם הסיפור שאת מספרת הוא נכון: חשוב לדעת לאכזב אדם אחר כדי להיות נאמנה לעצמך, ולא לבגוד בנשמתך. חשוב להיות נאמנה, ועל כן ראויה לאמון. חשוב לראות יופי גם אם לא כל יום יפה, ולדעת לחיות עם כשלון, ועדיין להתייצב על שפת אגם ולצעוק אל הירח הכסוף "כן". לא חשוב איפה או מה תלמדי, רק חשוב לדעת מה מחזיק אותך מבפנים, וכל השאר אינו חשוב. חשוב לדעת להיות לבד עם עצמך, ולאהוב להיות עם עצמך ברגעים הריקים. הכי הכי חשוב לדעת לאהוב." (מאונטיין דרימר-´ההר של החולם´)

 

[רותי ב.]

גם היום עלתה השמש,

והיא קצת חיממה, וקצת האירה, ואולי באמת

זה מה שימיס מה שבפנים.

 

[רותי ב.]

איך אפשר לא לשים לב...

למילים כאלה, אחרי נקודה בודדה בכותרת, "אני נשרפת מבפנים".... ? איך אפשר לעזור לכבות את השריפה הזו, שככה מכלה? והמשפט הזה, "רק לפעמים מילה פוגעת" כמה ניקב בלב, בנשמה, ופתאום מודעות ענקית לשיר שג´וי הביאה, ללכת בין הצללים, בצעדים רכים, זהירים, מהוססים, לא להחריד להזהר מלשאות, ועדיין, להשאר, ליד, עם יד מושטת, עם מילים שבירות. רק בזהירות, לחבק, להיות, אני רוצה. אולי בשתיקה, קצת.

 

[shant]

../images/Emo23.gif