arielcohen13
New member
"13 ידיים, עזוב אותך, זה נבלה"
אני בטוח שכל אחד מכם שמע את ההמשפט הזה על כל גרסאותיו לפחות כמה עשרות פעמים אם לא יותר, אז באתי לספר לכם קצת על הנבלה שלי(לשעבר)
בשלהי שנת 2010 רכשתי לי בנדיט 600 שנת 96, שעבר 13 בעלים שונים ומשונים, אני בטוח שכולכם מכירים את התגובות שקיבלתי, רובם היו עם מילת ה-נ הידועה לשימצה, אבל לי לא היה איכפת, האופנוע הזה היה כייפי, הוא היה מהנה, הוא חרש איתי את הארץ ומקצה לקצה, הוא לא התלונן, ונתן את הכל, גם בטיולים עם גדולים וחזקים ממנו, הוא נתן את כל 80 סוסי הפוני שלו, ועמד איתם בגבורה. הדבר היחיד שהוא דרש בתמורה זה אהבה, טיפולים, ושטיפה טובה אחרי טיול ארוך.
טיפולים עשיתי לבד, לא הסכמתי לשום מכונאי לגעת בו, אף אחד לא נוגע בילד שלי, אם צריך לכוון\לתקן\ אני אעשה את זה לבד, "אמא יודעת הכי טוב".
הספקתי גם לעבור איתו החלקה ותאונה קטנה עם סיטרואן שהחליטה לפרסס עליי, הדלת של הסיטרואן הלכה טוטאלוס, והבנדיט, פשוט קם ניער מעליו את האבק ואמר "זה כל מה שיש לך?".
אחרי שנה וחצי שנפלה ההחלטה למכור אותו, היה לי מאוד קשה, אבל אין מה לעשות, להחזיק היום דו גלגלי במדינה זה פריווילגיה לעשירים, אבל זה עדיין קשה, זה הרגיש לי כאילו אני מוכר חלק ממני,מכרתי אותו לבנאדם הראשון שהגיע, בלי להתמקח, אפילו זרקתי לו קסדה ודיבורית, רק שיקנה אותו כי ידעתי שככל שיעבור הזמן כך יהיה לי יותר קשה להיפרד ממנו, כמובן לא לפני שחפרתי לו שעה על כל הדברים הקטנים שרק אני יודע על האופנוע, איזה שמן הוא אוהב, איך להתניע אותו בבוקר כשקר וכו...
אם היום ישאלו אותי איך קנית נבלה שעברה 13 ידיים אני אגיד להם שהאופנוע לא עבר 13 ידיים, הוא שבר 13 לבבות, תיקון, 14 לבבות...
מוקדש לגרי,איפה שלא תהיה....
אני בטוח שכל אחד מכם שמע את ההמשפט הזה על כל גרסאותיו לפחות כמה עשרות פעמים אם לא יותר, אז באתי לספר לכם קצת על הנבלה שלי(לשעבר)
בשלהי שנת 2010 רכשתי לי בנדיט 600 שנת 96, שעבר 13 בעלים שונים ומשונים, אני בטוח שכולכם מכירים את התגובות שקיבלתי, רובם היו עם מילת ה-נ הידועה לשימצה, אבל לי לא היה איכפת, האופנוע הזה היה כייפי, הוא היה מהנה, הוא חרש איתי את הארץ ומקצה לקצה, הוא לא התלונן, ונתן את הכל, גם בטיולים עם גדולים וחזקים ממנו, הוא נתן את כל 80 סוסי הפוני שלו, ועמד איתם בגבורה. הדבר היחיד שהוא דרש בתמורה זה אהבה, טיפולים, ושטיפה טובה אחרי טיול ארוך.
טיפולים עשיתי לבד, לא הסכמתי לשום מכונאי לגעת בו, אף אחד לא נוגע בילד שלי, אם צריך לכוון\לתקן\ אני אעשה את זה לבד, "אמא יודעת הכי טוב".
הספקתי גם לעבור איתו החלקה ותאונה קטנה עם סיטרואן שהחליטה לפרסס עליי, הדלת של הסיטרואן הלכה טוטאלוס, והבנדיט, פשוט קם ניער מעליו את האבק ואמר "זה כל מה שיש לך?".
אחרי שנה וחצי שנפלה ההחלטה למכור אותו, היה לי מאוד קשה, אבל אין מה לעשות, להחזיק היום דו גלגלי במדינה זה פריווילגיה לעשירים, אבל זה עדיין קשה, זה הרגיש לי כאילו אני מוכר חלק ממני,מכרתי אותו לבנאדם הראשון שהגיע, בלי להתמקח, אפילו זרקתי לו קסדה ודיבורית, רק שיקנה אותו כי ידעתי שככל שיעבור הזמן כך יהיה לי יותר קשה להיפרד ממנו, כמובן לא לפני שחפרתי לו שעה על כל הדברים הקטנים שרק אני יודע על האופנוע, איזה שמן הוא אוהב, איך להתניע אותו בבוקר כשקר וכו...
אם היום ישאלו אותי איך קנית נבלה שעברה 13 ידיים אני אגיד להם שהאופנוע לא עבר 13 ידיים, הוא שבר 13 לבבות, תיקון, 14 לבבות...
מוקדש לגרי,איפה שלא תהיה....
