החיים משתנים אחרי האובדן....
לפי דעתי לאובדנים שונים יש משקל שונה, לא ניתן להשוות מה כואב יותר ומה פחות, יש הרבה גורמים מסביב כמו מספר הריון ומספר ילדים בבית, האם היו קשיים בכניסה להריון, טיפולים וכשלונות רבים לפני... וכמובן שלב של ההריון בו התרחש אובדן וגם סיבה לאובדן, אם בכלל יודעים למה... כמובן משפיעים גורמים אחרים הקשורים לקבלת האובדן ואיך זה קרה והאם סביבה תמכה או ההפך גרמה להרבה רגשי אשם אצל האישה. חשוב להבין האם אישה הצליחה לעבד את האובדן לפני כניסה להריון הבא, בעצם גם תקופת זמן עד לכניסה להריון הבא, הקשיים שעברו בדרך להריון הבא, גם אותו מין העובר בהריון הבא יכול לגרום ליותר חששות ופחדים. האישיות של האישה שעברה אבדן, משפיעה על התהליכים שאחרי האובדן וגם קשורים למצבה הנפשי בהריון הבא. גם מושג של חוסן נפשי שפירושו :"חוסן נפשי (resiliency) הוא יכולתו של האדם להתמודד עם קשיים ומתח בחייו, ולצאת מהם מחוזק ובעל תובנות חדשות. כמו כן, פירוש המושג חוסן הוא יכולתו של אדם לחזור למצבו הקודם, לאחר מצב לחץ מתמשך, ויכולתו להתאושש ולהסתגל לשינוי. אדם בעל חוסן נפשי הוא אדם המסוגל להתאים את עצמו לנסיבות החיים, אף אם הן קשות, ולהצליח בטווח הארוך. חוסן נפשי הוא המערכת החיסון הנפשית שלנו מפני מצוקה ולחץ. חוסן אינו תכונה מולדת. כמו מערכת החיסון בגוף, הוא מושפע ממצב רוחנו ומכמות העזרה אותה אנו מקבלים מאחרים. כמו מערכת החיסון, גם לו יש תקופות של שפל ושל שיא, ולעתים, בחורף הקשה של שגרת החירום בה אנו חיים, הוא עומד מול אתגרים קשים יותר מהרגיל." הוא שונה מאדם לאדם. אני לדוגמה, עברתי אובדן לפני 5,5 שנים, אובדן קשה - מות אחד התאומים ברחם בשביע 34 להריון. הבת שרדה והבן הראשון מת מאי-ספיקה שלייתית... חוויתי בו זמנית שני מצבים מנוגדים הולדת בת ומות הבן... כמו כן בנוסף לאובדן עצמו חוויתי אובדן של תפקיד שכל כך ציפיתי לו - לא הפכתי לאמא לתאומים... גם לא הפכתי לאדם שיכול להתאבל ב100% הסביבה בכלל לא הבינה מה יש להתאבל, הרי יצאתי בידיים מלאיות מבית חולים... תהליך עיבוד האובדן היה איטי מאוד, חוויתי המון רגשי אשם... גם דיכאון חלקי... זה מאוד השפיע על תפקידי כאם לבת שלי... היא קיבלה אם דאגנית מדי, חוששת מדי, מתקשה להיפרד או להשאיר אותה עם המטפלת, הילדה הלכה לגן רק בגיל שלוש שנים והיו לה הרבה קשיים בכניסה למסגרת. כנראה פיתחתי בה תלותיות יתר, סימביוזה מסוימת וכנראה גרמתי לה נזק פסיכולוגי חלקי, לפחות בשנים שנשארתי איתה בבית... לילדה שלי עדיין יש הרבה קשיים רגשיים ואנחנו מטפלים בזה בצורה מקצועית... אני המשיך בהזדמנות אחרת, ישלי עוד הרבה מה לספר לך מפני שיש לי כבר עוד בן בן 1,8 וגם אני בהריון
