.
עייפות זה לא דבר טוב. . להתחיל את הבוקר בלקרוא את המילים שלי מפעם. לא להאמין כמה ההודעות נוגעות-לא נוגעות. להבין משהו שמשרת את הריגשי שלי. להמשיך להבנה שממה שלא קשור אליי נשברתי. לכמה חלקים. לאלפי דמעות. ההבנה הזו שאו שלא התמודדתי מספיק או שה'קש ששבר את גב הגמל' אצלי - אין לו קשר לגמל. אבל הוא שבר אותו, ללא ספק. כ"כ הרבה דברים שחשבתי שאם אני אתחיל לרשום פה מאיזה נקודה שנוגעת לי בול במה שמפעיל את הרגש שמסובב אותי, אני אוכל לרשום ימים. גם ימים לא יספיקו בשביל להעביר את המחשבות לפה. . שניה לפני שהלכתי לאסוף את הארוחת צהריים שלי הבנתי [שוב] שלא מצאתי לי בחיי אדם שלא ימאס לו [ממני] ושלא יקום וילך. תמיד טענתי שלהישאר לידי צריך הרבה כוחות. העובדות מדברות בעד עצמן. . ואני? כנראה חייבת לעשות איסוף. חשבתי שנשברתי ושהתרסקתי אבל מרגיש חמור מזה. מרגיש לי שנשארתי אבק מעצמי. איך אוספים אבק להיות מישהו? משהו? . [תהליכים זה דבר ארוך ולפעמים ארור. התהליך הזה מרגיש לי הכל מהכל. אני רוצה שקט משלי. רוצה ביטחון משלי. רוצה רצונות משלי והבנות משלי. רוצה סיפורי התמודדויות משלי. כרגע אין לי כלום משלי שזה אבסורד כי אני הכי נעולה בקופסה שלי. חוץ מהביטחון בבורא נראה שאיבדתי את הבטחון בכל השאר. יש בזה משהו נורא כי לאבד ככה ביטחון זה לא לחפש את עצמך ונראה שאני עושה את זה המון אבל עדיין לא מוצאת כלום. ועכשיו אני קולטת את משמעות ה"לקלף את הקליפות של עצמנו" וקצת המומה מכמות השכבות ששמתי על עצמי, בעיקר כי נראה שעוד לא התחלתי אפילו שהכאב מרגיש אחרת] .
עייפות זה לא דבר טוב. . להתחיל את הבוקר בלקרוא את המילים שלי מפעם. לא להאמין כמה ההודעות נוגעות-לא נוגעות. להבין משהו שמשרת את הריגשי שלי. להמשיך להבנה שממה שלא קשור אליי נשברתי. לכמה חלקים. לאלפי דמעות. ההבנה הזו שאו שלא התמודדתי מספיק או שה'קש ששבר את גב הגמל' אצלי - אין לו קשר לגמל. אבל הוא שבר אותו, ללא ספק. כ"כ הרבה דברים שחשבתי שאם אני אתחיל לרשום פה מאיזה נקודה שנוגעת לי בול במה שמפעיל את הרגש שמסובב אותי, אני אוכל לרשום ימים. גם ימים לא יספיקו בשביל להעביר את המחשבות לפה. . שניה לפני שהלכתי לאסוף את הארוחת צהריים שלי הבנתי [שוב] שלא מצאתי לי בחיי אדם שלא ימאס לו [ממני] ושלא יקום וילך. תמיד טענתי שלהישאר לידי צריך הרבה כוחות. העובדות מדברות בעד עצמן. . ואני? כנראה חייבת לעשות איסוף. חשבתי שנשברתי ושהתרסקתי אבל מרגיש חמור מזה. מרגיש לי שנשארתי אבק מעצמי. איך אוספים אבק להיות מישהו? משהו? . [תהליכים זה דבר ארוך ולפעמים ארור. התהליך הזה מרגיש לי הכל מהכל. אני רוצה שקט משלי. רוצה ביטחון משלי. רוצה רצונות משלי והבנות משלי. רוצה סיפורי התמודדויות משלי. כרגע אין לי כלום משלי שזה אבסורד כי אני הכי נעולה בקופסה שלי. חוץ מהביטחון בבורא נראה שאיבדתי את הבטחון בכל השאר. יש בזה משהו נורא כי לאבד ככה ביטחון זה לא לחפש את עצמך ונראה שאני עושה את זה המון אבל עדיין לא מוצאת כלום. ועכשיו אני קולטת את משמעות ה"לקלף את הקליפות של עצמנו" וקצת המומה מכמות השכבות ששמתי על עצמי, בעיקר כי נראה שעוד לא התחלתי אפילו שהכאב מרגיש אחרת] .