.

ziacT

New member
.

קשה להתחלק ככה. קשה להתחלק כל עשירית השניה להרגשה אחרת שלוקחת איתי איתה. כמו רכבת הרים הרגשות שלי גולשים להם בעורקיי. . לחשוב אם מי שישבו מולי אתמול כשקשקנו בבית קפה ראו את העצב בעיניים שלי. את הכאב. כי לשמוע אותי בטלפון כמה ימים לפני קצת זה בסדר, אבל בקניון ליד עוד אנשים אי אפשר להתפרק. תהיתי לעצמי בדרך לאוטו אם ראו לי את העצב. יש הרבה מקומות שאפשר לראות אותו, רק תמיד אני מכסה אותו בחולה, מקוררת, עייפה וליד מי שקרוב אפשר להתפזר. . חלקיקי לב, רסיסים אני אמורה לאסוף. איך שאני התפוצצתי לעצמי בפנים ביחד עם כל הלבד הזה, יש רגעים שאני חוששת שלא הכל ניתן לאחות. אולי לא נמצא את כל החלקים. לכעוס על עצמי. על שבועיים לפני שהיו יותר חזקים על אמצע על זמן שנותן לראות דברים אחרת על כל האהבה הזו. על זה שבכיתי לפני שבועיים וחצי, שם בגינה הציבורית בסביבה לא מוכרת, שבבקשה לי ישבר לי הלב. לא עוד פעם. בדיוק התפזרתי לעצמי והתחלתי להסתכל עמוק לתוך כל הבריחות, וזה נתן תחושה חזקה של פחד עם תקווה, וכל זה נעלם לי. כל זה נעלם לי. נעלם. לי. על זה שהיא אמרה לי להפנות את השאלות שלי לעצמי. אז למה לעזאזאל אני מוותרת עליי. למה. . להתפתל בין מחשבות ולדבר עם הבורא.
 

דוVשה

New member
חיבוקים. גדוליםגדוליםגדולים.

"על זה שבכיתי לפני שבועיים וחצי, שם בגינה הציבורית בסביבה לא מוכרת, שבבקשה לי ישבר לי הלב. לא עוד פעם." [המון המון המון לבבות, וחום, וידיים מחבקות ועוד].
.
 
למעלה