והדיברות שלי
הכר את עצמך - מה אתה אוהב, מה אתה שונא. מה אתה רוצה שיקרה. בעיקר למד להבין מה מכעיס אותך, ולמה. לפני שהולכים לחנך אחרים חשוב לכוונן את המצפן בצורה טובה.
למד להעריך את כוחותיך ואת יכולותיך הדבר החשוב ביותר לילד זה הורה הבטוח בעצמו.
היה קשוב הקשב למה הילדים אומרים במפורש וגם למה שאומרים במובלע, או מפחדים לומר.
הרשה להם לעזור לך ולהשתתף בעבודות הבית כבר מגיל צעיר. מי שמוותר בגיל שזה יותר מפריע מעוזר, יתקשה לבקש עזרה פתאום בגיל מאוחר יותר.
אל תקרא להם "מלכים" או "נסיכים". אם הילד שלך הוא המלך שלך - זה משדר לו שאתה המשרת שלו. זאת גישה מוטעית מיסודה, ולא סתם כינוי.
אל תפסיק ללמוד ואל תפסיק לחשוב, על כל ענייני החינוך כל הזמן. מה שהיה נכון בגיל שנתיים יכול להיות שגוי בגיל 7. מה שעבד לילד אחד יכול לא להצליח אצל ילד אחר.
הקשב לעצות של כולם, קח רק את מה שמתאים לאישיות שלך (סעיף 1). ניסיון לאמץ כללים או שיטות שלא מתאימות לאישיות נידון לכישלון מראש.
בכל גיל התבגרות שהוא: שנן לעצמך עם כל התפרצות
"זה לא נגדי, זה בעדו" זאת הדרך שבה הילד לומד להכיר את עצמו ואת העולם. זאת לא מניפולציה.
למד לתת שבחים תיאוריים ולא שיפוטיים. בכך תשחרר את הילד מהצורך לעמוד באמות מידה חיצוניות לו, ותקנה לו כלים להערכה עצמית.
הומור זה טוב. ציניות זה רע. במקרה הטוב הילד לא יבין את ההערה הצינית. במקרה הרע הוא יבין אותה כפשוטה ויפנים כביקורת הורסת.
הכר טובה לכולם וכל הזמן. כך תגדל ילד שרואה בטוב ומכיר טובה לך. <יצא 11, אבל מי סופר>