אחרי שעתיים לפחות שניסיתי לשחזר את החפירה הקודמת שלי התייאשתי, אז הנה ניסיון לשחזר אותה מהראש.
למה אני חושבת שהעונה הראשונה של הסדרה הזאת היא אחד הדברים המושלמים ביותר שנוצרו בטלוויזיה, ולמה אני חושבת שהתסריט בנוי בצורה כ"כ חכמה ויפה כשבסוף העונה מגלים איך הכל מתחבר לתמה המרכזית והיפה של הסדרה.
* אני יודעת שאת המחמאות צריך אולי לתת למי שכתב את המשחק מחשב כי אני יודעת שהסדרה היא כמעט אחד לאחד שיחזור של המשחק, אבל אני מתייחסת רק לסדרה כי לא שיחקתי במשחק ומבחינתי הסדרה עומדת בפני עצמה.
אז הסדרה הזאת לא באמת על זומבים או על אפוקליפסה או על מעקב על אנשים ואיך הם שורדים במצב של זומבים ואפוקליפסה (אם כי אני חייבת לתת שאפו אדיר לעיצוב המדהים של הזומבים בסדרה. כששמעתי שזו סדרה על זומבים חשבתי ששוב יציגו לנו את הזומבים הרגילים שאנחנו רגילים לראות, אבל העיצוב של כל מיני סוגים שונים של זומבים יחד עם ההסבר על הפטריה הזאת שגרמה למגפה הוא חדשני ומרתק זכורים לי עיצובים מגניבים כמו משהו שנראה כמו חצי בן אדם וחצי מוח שיצא ממנו החוצה למשל). הסדרה הזאת היא על מה גורם לנו לרצות לחיות? למה אנחנו ממשיכים, מה נותן לנו את המשמעות בחיים- התשובה של הסדרה היא קשרים אנושיים. שוב ושוב הסדרה מראה שיש לאנשים טעם להמשיך בחיים רק כשיש לפחות בן אדם אחד שאכפת להם ממנו.
ג'ואל מתחיל את הסדרה כאדם שמאס בחיים. אין לו משמעות. מאז שביתו נהרגה הוא חי מכוח האינרציה, הוא אפילו ניסה להתאבד אחרי שהיא מתה כמו שנגלה.
הסיפורים הצדדים גם אם לא נראים שקשורים ישירות לעלילה, קשורים כבר כמו שאמרתי לתמה שלה.
פרק 3 היפייפה ששוטח בפניינו את סיפור האהבה של ביל (ניק אופרמן) ופרנק הוא בעצם פרק שמכיל בתוכה את כל הסיפור והתהליך של העונה כולה, רק שבתפקיד ג'ואל נמצא ביל ובתפקיד אלי נמצא פרנק. ביל מתחיל את הפרק כאדם ציני שלא רוצה קשר עם העולם. הוא מסתגר בבונקר שלו וחי רק כדי לשרוד, עד שהוא פוגש את פרנק והם מתאהבים, ופתאום יש לביל סיבה לחיות- משמעות. הוא לא חי למען החיים עצמם פשוט- הוא חי כי הוא מצא את הסיבה שלו ובסוף הפרק כשהוא יודע שפרנק הולך למות הוא מסיים את חייו בעצמו. אין הרבה שאלה לגבי ההשתקפות של אלי וג'ואל בפרנק וביל- ואם הייתה המכתב שביל משאיר לפרנק בסוף הפרק מאיית לנו את זה.
זוג נוסף שאנחנו נתקלים בו בהמשך הסדרה הם סאם והנרי (הילד החירש ואחיו), שני אלו שמשתפים פעולה עם ג'ואל ואלי כדי לצאת מהעיר ולברוח מהאנשים שרוצים להרוג אותם. גם פה יש השתקפות שבה הנרי הוא ג'ואל וסאם הוא אלי. סאם הוא הסיבה של הנרי לחיות, הוא הסיבה שהוא סיכן את חייהם (לא זוכרת בדיוק, אבל הסיבה שהוא הסתבך עם המנהיגה של העיר זה בגלל שהוא היה צריך להשיג תרופה לאח שלו). בפרקים שהם נמצאים התסריט עושה לנו תרגיל ממזרי מאין כמוהו. הוא ממקד אותנו בהתרחשות, במתח של הבריחה של הארבעה מהעירייה ומהאנשים שרוצים להרוג אותם, ובזמן שאנחנו במתח מזה, המסע הושלם ונראה שכולם בסדר. יש לנו רגע של הפוגה וקטרזיס שכולם ניצלו, זה נראה אפילו טוב מדי כדי להיות אמיתי. ואז אנחנו מגלים שסאם ננשך. ובאחד הקטעים הכי חזקים בסדרה, הנרי המבולבל צריך לירות בסאם הנשוך שמנסה לנשוך את אלי. הרגע הזה כ"כ חזק כי הנרי נאלץ לירות במי שבשבילו הוא חי עד עכשיו, הבלבול בתגובה שלו כ"כ מדוייק, כאשר הוא קודם מכוון את האקדח על ג'ואל לפני שהוא יורה בסאם, כמו לא יודע איך לפעול בכלל. שניה אחרי שהוא הורג את סאם הוא נמצא במשבר פנימי כ"כ עמוק שהוא מכוון על עצמו את האקדח ויורה בעצמו, מראה לניסיון ההתאבדות של ג'ואל אחרי שאיבד את ביתו (ניסיון שנגלה עליו רק יותר מאוחר).
כשהסדרה ממשיכה ג'ואל נפצע ואז התפקידים מתחלפים ואלי היא זו שצריכה להיות המגנה והמצילה הפעם בזמן שג'ואל שוכב גוסס. יש הרבה דברים שלא כ"כ אהבתי בפרק הזה. לא הרגיש לי אמין שג'ואל היה על סוף מוות אבל באמצע הפרק הוא פתאום מתאושש מאפס למאה כך שיש לו מספיק כוחות ללכת למצוא את אלי שנחטפה ע"י הכומר הפסיכופט. גם הכומר הפסיכופט הרגיש לי כנבל לא מספיק מעניין, ומעט קלישאתי, וחשבתי שהאינטראקציה של אלי איתו היא מאוד לא חכמה מצידה וזה קצת תיסכל אותי. אבל שוב יש מהלך תסריטאי יותר גדול בפרק הזה ששוב מטעה אותנו בצורה ממזרית ונגמר בקטע האהוב עלי בסדרה אולי, כך שאני מוכנה לסלוח על כל הבעיות.
באמצע הפרק ג'ואל חוזר לכוחו, ויוצא במסע להציל את אלי מידי הכומר המטורף שרוצה להרוג אותה (וספק לאנוס אותה, זה היה קטע לא ברור). אנחנו כבר למודי הדינמיקה בניהם מהפרקים הקודמים בטוחים שאנחנו יודעים איך ישתלשלו הדברים, ג'ואל יגיע בשניה האחרונה ויציל את אלי. אבל לא, שוב מביאים לנו אותה בטוויסט, אלי מצליחה להציל את עצמה, פיזית לפחות. היא מצליחה לגבור על הכומר ולהרוג אותו, ונראה כאילו לא צריך את ג'ואל כדי כדי להציל אותה, רק כדי להבין שכן צריך אותו בשביל להציל את אלי, רק לא מבחינה פיזית, אלא נפשית. אחרי שאלי הורגת את הכומר היא יוצאת לשלג, כולה בפוסט טראומה ודיסוציאציה מהדבר שכרגע היא חוותה, היא יוצאת לבדה לעולם האכזר, וג'ואל בא בדיוק ברגע הנכון כדי להציל אותה רגשית, לתת לה את החיבוק האבהי שהיא כ"כ הייתה צריכה, שלא יתן לה לשקוע לתהומות הדיכאון שג'ואל היה בהם, וכמבון שהרגע הזה נהיה מושלם כשג'ואל קורא לה בייבי גירל, כפי שקרא לביתו ביום שהיא מתה.
אולי הפרזתי בגיפים, אבל הרגע הזה הוא החיים שלי ואני יכולה לראות אותו בלופ יום שלם (ותהיו בטוחים שעשיתי את זה), ועוד שני פאנארטים יפים שמצאתי כשחיפשתי את הגיף:
ואם כבר הגענו לכאן, בואו נדבר קצת על הקשר בין ג'ואל לאלי. בפרק הראשון הם נפגשים. ג'ואל צריך בת, אלי צריכה אבא, זה ברור לנו שנעבור מסע ושהשניים האלה יתאהבו אחד בשני (בקטע של אבא ובת), אבל הסדרה לא נותנת לנו את זה מיד, היא בונה את זה בהדרגה, היא גורמת לרגע הזה הצדיק את עצמו, אנחנו צריכים להרוויח את האהבה שבניהם. כי ג'ואל לא בכזאת קלות יתן לעוד מישהי להיכנס ללב שלו כמו שהוא אהב את הבת שלו, כי הוא יודע כמה זה כאב לאבד אותה. הוא יודע מה הוא הפך להיות מאז שהיא מתה- צל של אדם שחי מכוח האינרציה. בפרק הראשון אנחנו רואים שבין העבודות שהוא עושה לפני שמוטלת עליו המשימה להציל את אלי, זה לעביר גופות של ילדים נשוכחים, והוא מטיל את הגופות שלהם באדישות מהמריצה, כבר כ"כ כהה רגשות.
וגם כשהוא מסכים לקחת על עצמו את המשימה של להגן על אלי ולהעביר אותה לגחליליות, הוא שומר על מרחק רגשי, מתייחס לאלי כ- "cargo", משהו שצריך להעביר ממקום למקום. וברור שהוא לא יתמסר לקשר הזה כ"כ בקלות, הוא יודע כמה זה כואב להכניס ככה מישהי ללב ואז לאבד אותה, הוא יודע שהם חיים בעולם שבו כל אחד יכול למות כל שניה, ולמה לו לקחת את הסיכון הזה? שכבות ההגנה שג'ואל שם על עצמו לאורך רוב הסדרה בניסיון שלא יהיה אכפת לו מאלי ברורות. הקשר בניהם נבנה לאט לאט, בנקודות קטנות, עוד נקודה ועוד נקודה שמשהו בקליפה של ג'ואל נסדק והוא מרשה לעצמו להרגיש עבור הילדה הזאת, אחד הקטעים הבולטים האלה הוא הרגע אחרי שאלי יורה באדם שתוקף את ג'ואל ומצילה את חייו, אבל נאלצת להרוג בן אדם. השיחה שלה ושל ג'ואל אחרי המקרה הזה בה הוא לראשונה מתרכך אליה ואומר לה בצורה אמפטית ומנחמת שילדה בגילה לא צריכה להתמודד עם דבר שכזה. הוא גם ברגע זה לראשונה מסכים לתת לה אקדח וללמד אותה איך לירות. אבל זה יקח עד הרגע הזה בסוף פרק 8, החיבוק הזה שבו ג'ואל יבין שהוא אוהב את הילדה הזאת, ושהוא ימות בשביל הילדה הזאת ושכל הניסיונות שלו לא לתת לה להיכנס לו ללב כבר לא עוזרים, הוא חצה את הקו ועכשיו הוא כמו ביל, הנרי, מבין שאין משמעות לחיים בלי מישהי לאהוב אותה. ואני לא בוכה משהו נכנס לי לעין!
ותפוז הבן אלף לא נותן לי לשלוח את ההודעה כי היא גדולה מדי אז המשך בהודעה הבאה.
(וראיתי שהשחקנית של אבי במשחק היא לורה ביילי, הקראש הקבוע של ליון!)
