תת-נושאים או תתי-נושאים?

יאקים

New member
לטעמי ולהבנתי רק תת-נושאים, תת-ניצבים,

תת-סעיפים, וזאת בדומה לאי-הבנות, לאי-הסכמות וכד'. הסיבה לכך נעוצה בזה שגם תת וגם אי (בהקשר הזה, כמובן) אינן מילים עצמאיות, אלא תחיליות, ולכן אין להן צורת ריבוי. שבוע טוב.
 
אבל יש תחיליות אחרות, עם ריבוי

בנות-חווה, בנות-מצווה, בני-חורין, ברי-הסכמה, ברי-פלוגתא, רבי-השפעה, רבי-אלופים (מיל.), רבי-מכר, תתי-סעיפים... ככל הידוע לי, לא מרבים תחיליות לועזיות, ולא אי-, דו-, חד-(...), על- (לא זוכרת כרגע דוגמאות נוספות). שאלה: איך הייתם מרבים תלת-אופן? תלתי-אופן? תלת-אופנים? תלתי-אופנים?
 
רובן אינן תחיליות, אלא נסמכים בסמיכויות

לכן כיום רבים מעדיפים בלי מקפים, בנות חווה (יש גם בני חווה. המילה נוטה, כלומר היא אינה תחילית. זה המבחן). בני הסכמה, בני פלוגתה, רב השפעה, רבי אלופים, רבי מכר. ושימי לב לריבוי של "בר" במשמעות "בן": "ברי" הוא צורת ריבוי של "בר" במשמעות "צח" (ברה כחמה), ברי לבב. אבל חד-אופן, דו-אופן, תלת-אופן - מסורת היא שלא להטות את התחילית (תלת-אופנים). הוי, השיעור השחוק הזה...
 

יאקים

New member
אינו דומה כהרי זה.

תת ואי הן תחיליות ללא משמעות עצמאית, ואין להם צורת ריבוי. שונה המצב לגבי המילים רב, בן, בר (מארמית, והנקבה - בת, והרבים - בנים) שלהן יש צורות רבים, ולכן ישנן צורות רבי מכר, בני חורין, בני מצווה, אך לא ברי ביצוע, אלא בני ביצוע, וכן אין, כאמור, תתי סעיפים, אלא תת-סעיפים, וכל התחיליות וגם הסופיות הללו שאין להן ריבוי: דו, חד, על ועוד. ולכן חד משמעות, אך לא חדי משמעות וכן דו אופנים, תלת אופנים ועוד. שבוע טוב ואגב, כל האמור לעיל על דעתי, ולא על דעת האקדמיה, שנראה שלא קיבלה החלטה מוסמכת ומוסכמת.
 
יש שלוש צורות דומות, ואני שואל:

עלה אדום עשתה "הרי זה כהרי זה" על סמיכות ועל תחילית/מוספית. סמיכות של שתי מילים היא קבוצה של שני שמות עצם, שכל אחד יכול להיות עצמאי, והשני הוא ה"לוואי" של הראשון. ההבחנה הנחוצה היא אפוא, כפי שאמרנו, בין אי הדקלים ובין אי-נחת. צורה שלישית קרובה היא בדומה לארך אפיים או רחב מידות. כאן המילה הראשונה אינה שם עצם אלא שם תואר, והיא מאפיינת את שם העצם שאחריה. גם כאן מטים את התואר, ואומרים, לדוגמה, רחבי מידות. לדעתי קל להבחין בין צירוף תחילית ובין צירוף סמיכות, כי תחילית אינה נראית כמו שם עצם. אבל איך מבחינים בין הקבוצה השלישית שתיארתי ובין צירוף עם תחילית? לדוגמה, הצירוף 'חד-ספרתי' נחשב לצירוף עם תחילית, ולכן אמורים לא להטות את התחילית: מספרים חד-ספרתיים, תוצאות חד-ספרתיות. אבל איך לאפיין את ההבדל בין רבי קומות, או רבות תהילה, ובין רב-ספרתיים? לא הצלחתי לנסח לזה כלל ברור, ואשמח אם תבהיר את זה.
 

יאקים

New member
זו הפעם השלישית שאני כותב תגובה על דבריך,

ואף הרחבתי כתוב. הפעם אקצר בתקווה שהמכתב עבור יעבור. עיקר הקושיה שבדבריך ממוקדת בסיפא שלהם. מדוע לצורה רב-קומות, יש אפשרות של נטייה, בהנחה שמדובר בתחילית שהיא שם תואר (רב): רבת-הוד, חיילות רבות-תעוזה, רבי-קומות ועוד. ואילו ברב-ספרתיים איננו גורסים ריבוי של התחילית? אני משער שצורה זו מושפעת מן התחילית חד- (חד-ספרתי/ ספרתיים...) שבה אין צורת ריבוי לתחילית זו. וכמובן, אין לבלבל במקרה זה את "חד" כשם תואר, שהוא נוטה בזו"נ וכן בצורות היחיד והרבים" חד-לשון, חדת-הבעה, חדי-תגובה ועוד. נראה לי שזו הסיבה לשוני, אם כי אשמח לשמוע הנחות אחרות... מקווה שהפעם המכתב התמציתי יעבור. שנה טובה וערב טוב
 
אני מזהה עוד הבדל צורני

כשאנו אומרים רב הוד (אחד בעל הרבה הוד) המילה "הוד" נשארת בצורת שם עצם. כשאנו אומרים רב-ספרתי המילה "ספרתי" מופיעה בצורת שם תואר, ולא "ספרה". משהו ביסוד הדברים שונה בין שתי הצורות, ולדעתי לא רק בגלל ההשראה בין חד/רב. זה עדיין לא לגמרי ברור לי, התחלתי לחשוב על זה רק היום, כשחשבתי שתשובתי לעלה אדום לא הייתה מספקת, כי היא מכילה הגדרה מעגלית: איך מזהים את התחיליתהו, יוסף, הו יוסף?? מתוך שהיא אינה נוטה, הו, יונה, הו, יונה!. האם להטות את המילה הזאת, הו, יוסף, הו יוסף?? לא, כי היא תחילית הו, הו, יונה!. אבל איך אזהה אותה, כדי לדעת לא להטות אותה,הו, יוסף, הו יוסף? את ההבדל בין סמיכות לצירוף עם תחילית אני יכול להסביר בקלות: התחילית אינה שם עצם. את ההבדל בין צירוף תואר כמו רב הוד (יש בו הוד רב, ולא יש בו הרבה הודים) ובין רב-צדדי (יש בו הרבה צדדים, ולא יש בו צד רב) אני מרגיש אינטואיטיבית, אך לא הצלחתי לשים עליו את האצבע. אף לך אשמורת טובה ושנה טובה, ותודה שענית, אני מעריך זאת (-;
 

יאקים

New member
לא אמשיך להציק לך בשעת לילה מאוחרת

זו, אך רק קושיה אחת לסיום: מהו ההבדל במשמעות, אם בכלל ישנו כזה, בין רב-צדדי לבין רב-צדדים? וכן בין רב-זוויתי לבין רב-זוויות? ליל מנוחה... רות, סוף!
 

מוגג

New member
אמרת בעצמך את התשובה.

כאשר הרכיב השני בצירוף (קומות, הוד, חסד) הוא שם. הנטייה תהיה על שני אברי הצירוף - רבי קומות, רבי חסד, מלאי הוד. (חסד והוד הם שמות קיבוציים אך ניתן גם לומר "רבֵּי חסדים") כאשר הרכיב השני הוא תואר' הנטייה תהיה רק על הרכיב השני - רב-ספרתיים, רב-צדדיים.
 
סוף סוף הבנתי את עצמי

מכאן שיש שלוש צורות דומות אך נבדלות: רב הקהילה - סמיכות: הרב של הקהילה. צורת רבים: רבי הקהילה. רב-צדדי - צירוף עם תחילית: משהו שיש לו צדדים רבים. אין להטות את התחילית: חד-קומתי, חד-קומתיים, חד-קומתיות. רב משמעות - צירוף תואר וש"ע: משהו שיש לו משמעות רבה. צורת רבים: רבי משמעות, רבות משמעות. אני נח הארגז שלי.
 

יאקים

New member
נראה לי בכ"ז שמה שעושה את ההבדל

הנו הסומך, אם הוא שם או שם תואר. אם הוא שם "רב" יכולה לקבל צורת ריבוי, לדוגמה רבי-קומות או רבות הוד, ואם הסומך הנו שם תואר, איננו מוצאים בדרך כלל (או שמא תמיד?) את "רב" אלא בצורת היחיד: (*רב-גווָני>רבגוֹני) לעומת רבי-גוונים. אשמח, ואני מקווה שגם אתה מצטרף לתקוותי שמאן דהו מן המשתתפים יאיר את הסוגיה מזווית שלא חשבנו עליה.....
 

trilliane

Well-known member
מנהל
אני עדיין בערפל ../images/Emo188.gif

בגוגל יש קטגוריה: תתי מקלע לא הצלחתי להבין מתי ולמה תתי מקלע, מתי ולמה תת מקלעים ומה ההבדל. ואל תגידו לי: אה, גוגל, נו באמת! אני מביאה את גוגל כדוגמה - לטוב ולרע.
 
למעלה