תרגיל לשופטת מתחילה ../images/Emo88.gif
נכנסתי למיטה, מוכנה ומזומנה לשעה של שקט ומנוחה, פתאם הילד חזר עם דמעות בעיניים. "מה קרה?" פניתי אליו נאנחת (הלכה הסיאסטה). מסתבר שהוא היה אצל חבר עם חבר שלישי. כולם הביאו את ה"רייסרים" שלהם (מכירים? מכוניות קטנטנות כאלה עם שלט). באיזשהו שלב, הבן שלי החזיק בידו את השלט של החבר. החבר צעד אחורה לכיוונו, נתקל בו, השלט נפל ונשבר. כתוצאה מכך, החבר (שהיה גם המארח) החליט שהשלט של הבן שלי יישאר אצלו והוא יקבל את השלט השבור".
במחאה, הבן שלי חזר הביתה, משאיר מאחוריו את שני השלטים. "רגע..." התחלתי לתחקר אותו כדי להבין את כל הסיפור וכשהבנתי, את הגירסה שלו, אמרתי לו : "תתקשר אליו מייד ותדרוש ממנו שיחזיר לך את השלט שלך. תגיד לו שאתה מוכן לפצות אותו במחצית העלות של הרייסר שלו היות ושניכם הייתם שותפים לתאונה". מהצד שמעתי אותו מחייג אליו, מנסה לדבר איתו וההוא כל הזמן מסרב לו ומנתק. באיזשהו שלב לקחתי אני את השפורפרת וחייגתי. החבר ענה. "שלום, מדברת אמא של א'. אפשר לדבר איתך כמה דקות בלי שתנתק לי?" קול מבויש מהעבר השני נענה בחיוב. בקשתי לשמוע את גירסתו. הוא סיפר את אותו סיפור בדיוק. "אז מה לדעתך צריך לעשות?" שאלתי אותו. "הוא צריך לתת לי את השלט שלו" הוא ענה וגם הסביר "למה שלי יהיה שבור?" -"כן, אבל, ממה שהבנתי, שניכם הייתם שותפים לתאונה הזאת". -"כן, אבל זה הבית שלי. מה, תגידי לי לא ללכת בבית שלי?"
-"לא אמרתי שלא תלך, אבל גם אם זה הבית שלך אתה צריך לשים לב לאן אתה הולך ואם לא שמת לב וקרתה תאונה, אז גם לך יש חלק מהאחריות". -"מה פתאם, כשאני אשם אז אני אומר שאני אשם. במקרה הזה אני לא אשם". -"אבל לפני רגע סיפרת לי שאתה נתקלת בו. אז איך יכול להיות שהוא האשם היחידי?" אחרי דקה של שתיקה הוא אמר: "אבל מה פתאם שלי יהיה עכשיו שלט שבור?" -"אנחנו נפצה אותך במחצית העלות ואתה , אם תרצה, תוסיף עוד חצי ותקנה חדש" -"מה פתאם שאני אוציא עכשיו עוד 30 ש"ח ?! לא בא לי לשלם כל כך הרבה"... -"אהה...אבל זה נראה לך פייר שא' ישלם כל כך הרבה כדי לקנות לעצמו שלט חדש ? הכסף שלך יקר אבל שלנו לא?" -"אבל זה היה בבית שלי..." -"אהה...אז אולי בכלל אתה האשם הבלעדי?..." -"מה פתאם..." -"או. קי. אז קודם כל אתה מחזיר לו את שלו".-"בכלל לא לקחתי לו".-"מה זאת אומרת? הוא אמר ששמת את זה על המדף ואמרת לו לקחת את השלט השבור". -"כן. אבל הוא הלך..." -"זה נקרא להחרים, או אפילו לגנוב. אתה לא תיקח רכוש שלו בלי שנעשה בירור קודם ותחליט שהוא שלך". -"לא אמרתי שזה שלי...הוא הלך..." וכך הלאה וכך הלאה... ואז הוא אמר: "אז יש לי הצעה: לשנינו יהיה שלט שבור". -"סליחה?" -"כן, לשנינו יהיה שלט שבור". "תשמע חביבי," יצאו לי הגנים הפרנקיים "אני מזהירה אותך, אם אנחנו נבוא לקחת את השלט והוא יהיה שבור יהיה לך עסק איתי"
ואחרי זה ריככתי את זה: "אתם חברים, למה אתם רבים על שטויות?" -"זה לא אני, זה הוא עושה ענין. שיביא לי שלט חדש וזהו..." -"אהה...להוציא ממך כסף זה לעשות ענין, אבל להוציא ממנו זה שטויות? למה, אנחנו נראים לך עשירים?!
"... וכך...סחור סחור...עם צדק משונה של ילד בן 12... הסיכום הסופי - הוא יחזיר את השלט ויקבל פיצוי של מחצית מהעלות. צדקתי? צדקתי שהתערבתי? צדקתי ש...? אוףףףףףףף
נכנסתי למיטה, מוכנה ומזומנה לשעה של שקט ומנוחה, פתאם הילד חזר עם דמעות בעיניים. "מה קרה?" פניתי אליו נאנחת (הלכה הסיאסטה). מסתבר שהוא היה אצל חבר עם חבר שלישי. כולם הביאו את ה"רייסרים" שלהם (מכירים? מכוניות קטנטנות כאלה עם שלט). באיזשהו שלב, הבן שלי החזיק בידו את השלט של החבר. החבר צעד אחורה לכיוונו, נתקל בו, השלט נפל ונשבר. כתוצאה מכך, החבר (שהיה גם המארח) החליט שהשלט של הבן שלי יישאר אצלו והוא יקבל את השלט השבור".
) ולמרות שבנך החליט לשלם את השלט מכיסו... עדיין חושבת שנכון עשית...ואם הוא לא הבין עכשיו הוא יבין בפעם הבאה שזה יקרה ואז כבר לא יצטרך אותך
