תרבות דיון בסמינרים

tulkin

New member
תרבות דיון בסמינרים

תהיתי מהי תרבות הדיון בסמינרים בתחומים/בתי-ספר שונים. אינני מתכוון לשיעורים, אלא לסמינרים מחלקתיים בהם אנשי הסגל או הדוקטורנטים או מרצים אורחים מציגים את מחקרם (שבדרך כלל, טרם פורסם) מתי למשל נהוג לשאול שאלות? האם נותנים למרצה לתת את כל הרצאתו ורק אז לשאול, או שמא מתפרצים באמצע? אצלנו למשל, אם אף אחד לא שאל אותך שאלה עד השקף הרביעי, זה סימן שאף אחד לא מתעניין. בנוסף - איכשהו תמיד הסמינרים האלה בצהריים - ואז יוצא שהמרצה האומלל עומד ומציג מול אנשים שאוכלים לו מול העיניים ושואלים אותו שאלות תוך ערבוב הסלט עם הרוטב. מאד לא מנומס לדעתי, אבל ככה נהוג פה. ואיך אצלכם?
 

d a p h n a

New member
אצלנו הסמינרים האלה

מתקיימים כך שיש בדרך כלל מאמר שאנשים קוראים מראש, ואז הדובר מדבר במשך כחצי שעה, ואז במשך שעה יש דיון עם שאלות וכו'. לא שואלים שאלות תוך כדי ההרצאה. הסמינר שלנו מתקיים אחר הצהריים ולאחר מכן יש ארוחת ערב, אז אנשים לא אוכלים מול הפנים של המרצה (עד אחר כך, כשהולכים לארוחת הערב).
 
בדרך כלל שאלות בסוף

אבל יש פעמים שהמרצה מצהיר בתחילת הסשן שאם יש שאלות הוא בשמחה ישיב במהלך הפרזנטציה והוא אפילו מעדיף שיעצרו אותו. אני אישית, כשאני מרצה, מעדיפה (או רגילה?) לסשן Q&A בסוף ההרצאה. מה שכן, לא הבנתי איך הגיע אוכל לתוך חדר הרצאות. במצב כזה שאנשים לועסים סנדביץ' ותוך כדי שואלים שאלות עוד אף פעם לא נוכחתי.
 

d a p h n a

New member
יש כאן מה שנקרא

Brown Bag Meeting או Brown Bag Seminar, שזה מפגש שעושים בשעת ארוחת הצהריים (נניח בין 12:00-1:00), וכל אחד אמור להביא איתו את ארוחת הצהריים שלו (מכאן השם, לאור הנטייה האמריקאית להשתמש בשקיות נייר חומות לקחת סנדוויצ'ים) ולאכול בזמן ההרצאה. זה לא משהו חריג. זה סוג מוגדר של פגישה שמוכר בתרבות האמריקאית. זה לא רק משהו שקשור לאוניברסיטאות. גם בחברה (המסחרית, כן?) שבה בעלי עובד הם נוהגים לעשות Brown Bag Lunches שבהם מישהו נותן הרצאה או עושה פרזנטציה בזמן שאנשים אוכלים. אגב, גם בשיעורים זה לא לגמרי חריג. הייתי פעם בסמינר שבגלל עניין מאוד מורכב של לוחות זמנים, נקבע לשעות 12:00-2:30 בצהריים (כלומר מכסה את כל זמן ארוחת הצהריים של אמריקאי ממוצע). המרצה הבהיר לנו שהוא מתכוון להביא איתו סנדוויץ', וכולנו רשאים לאכול בזמן הסמינר, וזה אכן מה שעשינו.
 
אה, במקרים לא פורמלים ברור...

כשעבדתי בהייטק בישראל זה היה קורה הרבה. אבל פה לא ראיתי את זה אף פעם בהרצאה או בפגישות מרובות אנשים. אולי משהו בסגנון אחד על אחד. ניחא פגישה ממש לא פורמלית, אבל זה לא מבאס (שלא נאמר יכול להיות ג'יפה עם כל ההתעסקות באוכל, הלעיסות והניגובים) לעמוד בפני קבוצה שאוכלת??
 

d a p h n a

New member
אז זהו, שזה לא ממש משהו "לא פורמלי"

אמנם לא מדובר על הרצאה של ממש (כלומר זה לא אולם הרצאות שבו מישהו מדבר והיתר מקשיבים), אבל כן מדובר על סמינר "פורמלי", שבו מישהו מדבר ואז אנשים אחרים מגיבים וכו'. לא יודעת אם זה מבאס או לא. עוד לא עשיתי את זה. אבל זה כן מאוד מקובל כאן.
 
מאד מאד פורמלי

אותם מפגשים, של work in progress, שהזכרתי קודם, כמעט תמיד מתנהלים במסגרת של brown-bag. זה מקובל, וזה חלק ממערכת המפגשים הכללית של המחלקה. לאחרונה הגיע אלינו אורח מאד בכיר מהתעשייה לביקור בן יומיים, ולא רק שבהרצאת הצהריים שלו שמראש הוגדרה כ-brown bag היה אוכל, אלא שלבקשתו הזמנו לכולם פיצה על חשבונו
 

22ק ו ס ם

New member
אם זה היה תלוי בי אני הייתי מעדיף שיפריעו לי

בזמן ההרצאה. זה הופך אותה ליותר מעניינת ואינטרקטיבית מאשר לדבר במשך שעה כשאף פעם לא יודעים מי מקשיב ומי לא. זה גם עוזר להבהיר דברים מיידית כי יש סיכוי שאנשים ישכחו ולא ישאלו משהו כי הוא כבר עבר מזמן.
 

22ק ו ס ם

New member
זה מאוד תלוי

אם מדובר באנשים שכולם מכירים את כולם, אז יש התפרצויות בהרבה מקרים (לא בכולם). כשמדובר במרצה אורח, לרוב הוא מרצה ללא הפרעה ובסוף יש דיון עם שאלות ותשובות. עם זאת, אם משהו לא ברור או יש שאלה דחופה אין שום בעייה להתפרץ גם אליו.
 

מרחף1

New member
אצלנו

זה בעיקר תחוי בקהל, יש את האלה שמתפרצים באופן קבוע ויש את אלו שמחכים לסוף. נהוג בד"כ לחכות לסוף ההרצאה ואז לשאול, אלא אם כן המרצה הבהיר מראש שהוא מעדיף אחרת. ההגיון הוא שיש זמן קצר יחיסת לשאלות (הפורמט בד"כ הוא 50+10) ואם יתחיל דיאלוג תוך כדי ההרצאה רוב הסיכוי שהיא לא תכסה את כל החומר שהמרצה תכנן. האמור מתייחס לקולוקוויום ולא לסמינר שבו כולם קוראים מראש את אותו מאמר (כאלו אין לנו בכלל).
 

Unicorn98

New member
מה שתיאר קוסם דומה למה שקורה אצלנו,

באופן עקרוני, רוב האנשים מכירים זה את זה, לכן החוק היחיד הוא שאין חוקים. אני אישית, דרך אגב, מזדהה עם מה שאמרת לגבי ה"אכילה מול הפרצוף של המרצה". לי זה מאוד מציק, למרות שלא הצגתי בפורום הזה, אבל כשאחרים (כולל ראש החוג) אוכלים סנדביץ' ומרימים את הרגליים על כסא אחר, זה יוצר אצלי תחושה לא נוחה של חוסר נימוס. אבל כמובן שאלו הקודים הנהוגים, ואני החדש/הזר שמביא תרבות אחרת. אני התחלתי להבין שמדובר בקודים של פמיליאריות אקדמית פנימית, ושככה מבצעים בריינסטורמינג איכותי, באווירה חברותית ובלתי רשמית כלל.
 

22ק ו ס ם

New member
לי לא מפריע אוכל כל עוד לא עושים רעש

גם בכיתה לא ממש מפריע לי שסטודנטים אוכלים. לגבי רגליים על השולחן וכו', גם זה לא ממש מפריע לי (למרות שאישית אני לא עושה את זה) וזה דווקא שובר את הקרח במקרים רבים. אני מרגיש פחות נוח כשכולם מסתכלים עליי ונועצים מבטים ולכן קצת יציאה מהפורמאליות טובה בעיניי.
 

Unicorn98

New member
טוב, עניין אינדיבידואלי.

בעיניי אין דבר פחות מנומס מלאכול למישהו בפרצוף, אפילו פחות מנומס מלקרוא עיתון או לנהל שיחה שקטה ו"לא מפריעה".
 

22ק ו ס ם

New member
ברור שזה אישי

צריך להבדיל כמובן בין הרצאות יותר רשמיות עם מרצים מבחוץ שבהן באמת לא מקובל לאכול, לבין סמינרים או מפגשים מחלקתיים שכולם מכירים את כולם. הרבה מהמפגשים הללו בן בשעות הצהריים ואנשים באים אליהם כשהם בין שיעורים או בין עבודה לשיעור. אם הם יכולים להגיע להרצאה ב"במחיר" של אכילה אז זה משהו רצוי בעיניי. כמובן שלא מדברים על אוכל רציני ורוב האנשים אוכלים בשקט וממש לא מפריעים להרצאה.
 

Unicorn98

New member
שוב, כל אחד וטעמו...

אני לא עושה את ההפרדה שאתה עושה בין הרצאות רשמיות או בלתי רשמיות. אם מדובר באדם שהכין הרצאה (כשאני מכין הרצאות אני עומל ומשקיע בהן), המינימום שמאזין יכול לעשות הוא לא לאכול מולו. תאכל לפני, תאכל אחרי, או פשוט תוותר על ההרצאה.
 

22ק ו ס ם

New member
זה עניין אחר לגמרי

אתה לא מדבר על זה שהאכילה מפריעה לך להעביר את ההרצאה אלא שהאוכל כביכול מביע כלפיך חוסר כבוד בזה שהוא אוכל בהרצאה שלך. בעיניי זה ממש לא ככה. אם האוכל גורם לו להתרכז יותר והוא אוכל בשורות האחוריות אז ממש לא מפריע לי. להיפך, אני מעדיף שיבואו יותר לשמוע אותי מאשר מישהו שיאלץ לוותר על הרצאה שלי בגלל שלא הספיק לאכול.
 

Unicorn98

New member
אני באמת חושב שאין כאן מחלוקת

אלא החלפת עמדות אישיות לחלוטין. אני מקבל לגמרי את מה שאתה אומר. למרות זאת, אני כן חושב שיש כאן מרכיב של חוסר כבוד וגם של הפרעה. זה בהחלט מטריד עבור חלק מהמרצים להרצות בפני קהל אוכל. אולי לא מפריע ממש להרצאה, אבל מקשה על המרצה.
 
למעלה