תקשורת עם הילדים

מעצימה

New member
תקשורת עם הילדים

איך אתם שומרים על תקשורת ושיח פתוח עם הילדים?
לאחרונה שומעת הרבה הורים שטוענים שאין להם "זמן" לשיחה ממש,
הילדים "קטנים" עדיין,הם עצמם דיי סגורים..
וכמובן זה משפיע על התקשורת הרציפה..
איך זה אצלכם?
 

ליאת של עדי

New member
מנהל
אצלנו

בגדול, כשהם עולים למיטה זה הזמן הכי טוב לקבלת אינפורמציה המפורטת ביותר אבל אני מעדיפה שלא להיכנס לחדר אחרי שהם עולים לישון, אז אני מחפשת לזה זמן במיוחד.
&nbsp
אני נכנסת למקלחת כשהגדול מתקלח, יושבת על השירותים וזה זמן הפיטפוטים שלנו. עם הקטנה והאמצעי יש לי המון זמן שאני יכולה לדבר איתם.
 

michal@gal

Active member
מנהל
כשהם היו קטנים היה לנו טקס קבוע

כל יום שישי אחה"צ, לפני שיושבים לארוחת הערב, יושבים ומדברים על השבוע.
 

michal@gal

Active member
מנהל
הם כבר בוגרים

באופן קבוע אנחנו משוחחים על השבוע במהלך ארוחת שישי ושיחה יותר אישית עם התיכוניסט התורן בבוקר ברכב בדרך לבית הספר.
 
אצלי זה מאוד שונה בין הבנים, אבל זה כן משהו שבמודעות כל הזמן
הבכור בן 14 וחצי. כשהיה קטן היינו מקשקשים המון לפני השינה. ככל שגדל הפך יותר מופנם וקצת פחות ורבאלי, בעיקר מהרגע שנכנס לחטיבה. איתו אני משתדלת לנצל את כל זמני ההסעות לפטפוט, לפי מצב הרוח שלו. לפחות פעמיים ביום יוצא לי להסיע אותו, נסיעות של 10-15 דקות, אז "דוחפת" פנימה קצת קשקושים. לפעמים הוא משתף פעולה, לפעמים לא, אבל אני תמיד מנסה.
הצעיר בן כמעט 11. הוא ילד מאוד מאוד מאוד ורבאלי. ההיפך הגמור מהבכור. יש לנו הרגל של להיכנס יחד למיטה כל יום 15-20 דקות לפני זמן השינה שלו, ואז אנחנו מקשקשים חופשי, כל פעם על משהו אחר, בד"כ גם תוך כדי שאנחנו עושים מסאז'ים הדדיים בכפות הרגליים
הוא מאוד אוהב את זה וזה מאוד מרגיע אותו, מהרבה מאוד מובנים.
חייבת לציין שהדבר האהוב עלי במיוחד בטיולים ובחופשות משפחתיים הוא שזה הזמן הכי הכי טוב לשיחות. עם שניהם. או במהלך נסיעות, או במהלך טיולים רגליים. בד"כ אנחנו מקפידים שלא ליצור זוגות קבועים, אלא בכל פעם ללכת הורה עם ילד אחר, וכך נוצר שיח אישי משתנה. מדי פעם גם נותנים להם ללכת יחד בלעדינו, כדי שתהיה להם את ההזדמנות לשיח שלהם.
 

מעצימה

New member
מודעות..

זו בדיוק הנקודה..לפעמים לחץ החיים גורם לזה שמתפקדים על אוטומט..ושוכחים
להיות,לשמוע,להקשיב לשתף..

המודעות היא זו שמתזכרת אותנו..
הגדול שלך נמצא בנקודת מפנה..מעבר מילד לנער..שם חל השינוי בהם
ולפעמים נעשים סגורים ומפסיקים "לדבר"..

ואז במודעות צריך לבנות דרך חדשה אליהם, ולא לאפשר נתוק.
 

mykal

New member
מעבר למה כל אחת

עושה כדי ליצור ולשמור על תקשורת,
זה להיות שם. לספר על עצמך, לשתף במה את עושה/מבלה/חויות מעבודה וכו'.
הם יקשיבו, וגם יגיבו, ואז נוצרת שיחה.
אני עושה את זה עם הנכדים שלי,(חלקם גרים כאן )
וגם עם הנשואים שלי שכבר בנו בתים משל עצמם,
לא חוקרת, לא רק שואלת, אלא משתפת--מה קורה אצלי ולי,
וזה מפתח שיחה, וגורם להתיעץ.

בהצלחה.
 

מעצימה

New member
מדוייק לגמרי..

הכל מתחיל בגישה שלנו..
כשהם מתרגלים לשמוע מאיתנו,להקשיב לדעת מה עובר עלינו,
הם מרגישים אפשרות לשתף מעצמם בלי ש"נחפור" להם.
יש לזכור שהיום יחסית לעבר רוב רובם פחות מדברים ומשתפים באופן כללי,
אך יותר כותבים הודעות קצרות ולקוניות בווטסאפ ועוד..
מה שמקשה שיחה רציפה כשאין עם מי...
ואנחנו המקום לאפשר "ונטליציה" שמשחררת מהם לחצים
וגורמת להבין שיש באמת משהו שמקשיב להם.
 
למעלה