תפסיקו כבר את הטירוף

תפסיקו כבר את הטירוף

תפסיקו כבר את הטירוף כל אדם בארץ מזדהה עם כאבם של תושבי שדרות. כל אחד היה רוצה בכל לבו לראות שירד מהם הסיוט הזה שנקרא "שחר אדום". ובכל זאת, עם יד על הלב אנחנו חייבים להודות: בכל התקופה מאז בצוע ההתנתקות ועד לרגע שאני כותבת את המכתב הזה, קרוב לשנה שלמה, לא נהרג בשדרות אף אחד (מי יתן וכך זה ימשך!). לעומת זאת, בתקופה של פחות משבועיים נהרגו בעזה לפחות 20 אזרחים תמימים, חלק גדול מהם ילדים, ונמאס כבר לשמוע את התירוצים וההתחמקויות. אז אין לי ספק שחיל האויר וחיל תותחנים לא התכוונו להרוג ילדים, זה היה לא בכוונה, אז מה? זה מנחם את המשפחות השכולות שם? זה היה מנחם אותנו אילו חס וחלילה דבר נורא כזה היה קורה למשהו מאיתנו? את מישהו מענין אם מי שהרג את הילדים זה פגז שירינו באותו יום או פגז שירינו לפני זה והיה קבור בחול ופתאום התפוצץ? האם כל ההסברים האלה יחזירו לאחור טיפת דם אחת שנשפכה? והאם משהו מכל מעשי הזוועה האלה שאנחנו מבצעים, אם בכוונה ואם לא בכוונה, יביא איזה תועלת שהיא לתושבי שדרות האומללים? או שאולי זה רק יחזק עוד יותר את המוטיבציה של אלה שיורים את הקסאמים? האם יש משהו שעוד לא ניסינו כדי לבלום את הקסאם? כן, יש דבר אחד שעוד לא נסינו: לבוא לפלסטינים ולהציע להם הפסקת אש. כן, הפסקת אש פשוטה, עם סעיף אחד פשוט: אנחנו לא נתקיף אותכם ואתם לא תתקיפו אותנו, אנחנו לא נהרוג אתוכם ואתם לא תהרגו אותנו. מה יש לנו להפסיד? אם לא נצליח להשיג הפסקת אש, למלחמה המטטמטמת שלנו אפשר תמיד לחזור.
 
למעלה