לא מורכב כמו שזה נשמע
תאר לעצמך שבשלב מסוים נוצרה חתיכת עור שהיא פוטוסנסטיבית, מה שנקרא, רגישה לאור. הדבר כנראה סיפק יתרון, איפה שיש אור שמש יש חום שמש וכו'. לאט לאט היו שיפורים ברקמה הזו עד שהרקמה עצמה עבר שינוי והפכה לחומר דמוי עדשה ועם זאת, עכורה ולא מעוצבת. עם הזמן, מוטציות חיוביות כאלה ואחרות הביאו להתעצבות הרקמה, ולהפיכה לצלולה יותר. הרקמה שמסביב, במוטציות אחרות, "למדה" לנוע, שריר מסוים הופיע עם הזמן שלמד להתכווץ במרכז הגוף הלוך ושוב ויצר את הצמצם שאנו קוראים לו אישון שבטח השחיר כי ככה קולטים יותר אור.. אספר לך על אלגוריתם גנטי שהורץ, שניתן לו כמשתנים דגם של העולם והתנהגות אור. בדגם הוצבה חתיכה אחת מעבירת אור ונאמר לדגם להוסיף כל שלב חלק לעדשה. אם הדבר מועיל לשמור, אם לא - לזרוק ולחזור שלב אחורה. לאחר 400,000 דורות נוצר דגם של עדשה מושלמת. העברת אור אופטימלית.