תסבוכים בתוך הזוגיות בשל האובדן
הי בנות!! אני חייבת לציין בהחלט יש כאן הרגשה שיש עם מי לדבר וסוף סוף נרשמתי לתפוז כל פעם התעצלתי. בנות יקרות. אני בת 28 איבדתי את אימי כשהייתי בת 22. מאז האובדן התחוללו שינויים רבים במשפחה שלי ונכון להיות ממשפחה מלוכדת (לא שהיינו משפחה מושלמת ממש לא) למשפחה מפורקת. היום אני די מנותקת נפשית מהמשפחה שלי לא מדברת עם אבא שלי כמעט שנה, אח גדול שחזר בתשובה ושני אחים בזמן הצבא שלהם שרק עכשיו נפתחים לנושא. בכל מקרה רציתי לשתף אתכם לגבי בעיה לא קטנה שיש לי. אף פעם לא הרגשתצי צרת עין או עם רגשי נחיתות כמו שיש לי היום לפעמים ליד בן הזוג שלי. הוא ברוך השם בעל משפחה שלמה עם זוג הורים שממש ממש אוהבים לטפח את הילדים ביחד- כלומר יש להם הנהגה חזקה. אני במקומו (במקום בן הזוג שלי) לא הייתי מתפארת ומדגישה את זה מולו אם הוא היה במצב שלי. אמרתי לו את זה פעם בעדינות שלפעמים קשה לי עם זה שפעם היה לי והיום שאני כל כך צריכה את האמא או את האבא (שרק טוב יהיה לו למרות חוסר התקשורת בינינו) שלי להכוונה ובין היתר להרגשת חוזק פנימי. אך אני מרגישה במן מאבק כזה של רגשי. וזוהי תופעה חדשה בשבילי. כאילו לי אין גב. מה עושים שתוקפת אותי ההרגשה הזאת? ובלי קשר האם יש כאן מישהי שמזדהה איתי. כלומר אובדן שגורם לנו להתמודד שוב איתו בתוך הזוגיות? אשמח לכל תגובה. חג שמח בנות. אני מעריכה כל אחת ואחת עם הקושי שלה כאן. חיזקו ואימצו. מיכאלה
הי בנות!! אני חייבת לציין בהחלט יש כאן הרגשה שיש עם מי לדבר וסוף סוף נרשמתי לתפוז כל פעם התעצלתי. בנות יקרות. אני בת 28 איבדתי את אימי כשהייתי בת 22. מאז האובדן התחוללו שינויים רבים במשפחה שלי ונכון להיות ממשפחה מלוכדת (לא שהיינו משפחה מושלמת ממש לא) למשפחה מפורקת. היום אני די מנותקת נפשית מהמשפחה שלי לא מדברת עם אבא שלי כמעט שנה, אח גדול שחזר בתשובה ושני אחים בזמן הצבא שלהם שרק עכשיו נפתחים לנושא. בכל מקרה רציתי לשתף אתכם לגבי בעיה לא קטנה שיש לי. אף פעם לא הרגשתצי צרת עין או עם רגשי נחיתות כמו שיש לי היום לפעמים ליד בן הזוג שלי. הוא ברוך השם בעל משפחה שלמה עם זוג הורים שממש ממש אוהבים לטפח את הילדים ביחד- כלומר יש להם הנהגה חזקה. אני במקומו (במקום בן הזוג שלי) לא הייתי מתפארת ומדגישה את זה מולו אם הוא היה במצב שלי. אמרתי לו את זה פעם בעדינות שלפעמים קשה לי עם זה שפעם היה לי והיום שאני כל כך צריכה את האמא או את האבא (שרק טוב יהיה לו למרות חוסר התקשורת בינינו) שלי להכוונה ובין היתר להרגשת חוזק פנימי. אך אני מרגישה במן מאבק כזה של רגשי. וזוהי תופעה חדשה בשבילי. כאילו לי אין גב. מה עושים שתוקפת אותי ההרגשה הזאת? ובלי קשר האם יש כאן מישהי שמזדהה איתי. כלומר אובדן שגורם לנו להתמודד שוב איתו בתוך הזוגיות? אשמח לכל תגובה. חג שמח בנות. אני מעריכה כל אחת ואחת עם הקושי שלה כאן. חיזקו ואימצו. מיכאלה