תמיד חשבתי שתינוק רעב בוכה....
עד שנועה שלי בת 7 חודשים,החליטה לפני שבוע לשבות רעב במשך 3 ימים. סרבה לינוק, לא לוקחה בקבוק, הואכלה בכפית ובמזרק בחלב שאוב, תמ"ל ומים. מכיוון שהכמויות לא הספיקו היא הגיעה בסופו של דבר למיון, עברה המון בדיקות שלא מצאו סיבה נראית לעין לשביתת הרעב שלה. ורק בערב לאחר קבלת עירוי היא לפתע חזרה לינוק. ומאז (יום ראשון) ועד עכשיו היא פשוט "גרה לי על הציצי". למרות ששאבתי חלב בימי השביתה שלה, הרגשתי שכמות החלב שלי ירדה. חששתי ששוב נועה לא אוכלת מספיק בעיקר מכיוון שעקב השביתה היא ירדה המון במשקל (מזל שהיו לה קצת רזרבות). לאט לאט התחיל להדהד בי חוסר בטחון. האם היא אוכלת מספיק? והאם היא תבכה אם לא? עוקבת אחרי חיתולים רטובים, מנסה להפעיל עליה קצת יותר לחץ לאכול מוצקים (היא עדיין לא אוכלת אותם בכמות שנחשבת ארוחה) ,מנסה לדחוף לה בקבוק...מבולבלת.מאבדת קשר עם האינטואיציות שלי. היום בטיפת חלב האחות אפילו אמרה לי לתת לה שמנת...
עד שקישרו אותי דרך קופ"ח עם אישה בשם אורית מליגת לה צ'ה. אורית החזירה לי את הבטחון בעצמי, בגוף שלי, את הבטחון בנועה. היא אמרה לי את מה שידעתי אבל בחרתי שלא לזכור. שנועה נצמדת אלי עכשיו ומווסתת את כמות החלב שלי. שתוך זמן קצר (ואולי כבר עכשיו) כמות החלב שלי תספיק לה. שלא אנסה לדחוף לה בקבוק או מוצקים אם היא לא רוצה. כן להמשיך בטעימות, אבל לא להכריח, או כמו שהיא אמרה שהמוטו הוא "לא רוצה,לא צריך". שכן נעקוב שהחיתולים רטובים ואם כן שארפה. ואם נועה רוצה להיות לי כל הזמן על הציצי שאפנה את כל האנרגיה שיש בי רק לזה כרגע. חזרתי הביתה קלה. האבן שהיתה לי על הלב, נשארה שם בטיפת חלב. שתינו ביחד-הגוף שלי והגוף שלה, נתגבר ונתחזק. והחלב יספיק לה בדיוק כמו שהוא הספיק לה עד עכשיו. ואני אבטח בגוף שלי בדיוק כמו שבטחתי בו במשך שבעה חודשים ,בדיוק כמו שלא שאלתי אף פעם: האם היא אוכלת מספיק. הרבה דעות ,אמירות ועצות ניתנו לי בימים אלה ,רובן רק בילבלו אותי ועירערו אותי עוד יותר יותר. אני מודה לאורית מלה צ'ה שהופיעה לי כמלאך שהאיר את האפלה וחוסר הבטחון ששקעתי לתוכם. שהיתה בה את התבונה להחזיר לי את הביטחון שלי בעצמי ובתינוקת שלי,להחזיר לי את השקט והשלווה. נועה קטנה שלי, אני כאן בשבילך.
עד שנועה שלי בת 7 חודשים,החליטה לפני שבוע לשבות רעב במשך 3 ימים. סרבה לינוק, לא לוקחה בקבוק, הואכלה בכפית ובמזרק בחלב שאוב, תמ"ל ומים. מכיוון שהכמויות לא הספיקו היא הגיעה בסופו של דבר למיון, עברה המון בדיקות שלא מצאו סיבה נראית לעין לשביתת הרעב שלה. ורק בערב לאחר קבלת עירוי היא לפתע חזרה לינוק. ומאז (יום ראשון) ועד עכשיו היא פשוט "גרה לי על הציצי". למרות ששאבתי חלב בימי השביתה שלה, הרגשתי שכמות החלב שלי ירדה. חששתי ששוב נועה לא אוכלת מספיק בעיקר מכיוון שעקב השביתה היא ירדה המון במשקל (מזל שהיו לה קצת רזרבות). לאט לאט התחיל להדהד בי חוסר בטחון. האם היא אוכלת מספיק? והאם היא תבכה אם לא? עוקבת אחרי חיתולים רטובים, מנסה להפעיל עליה קצת יותר לחץ לאכול מוצקים (היא עדיין לא אוכלת אותם בכמות שנחשבת ארוחה) ,מנסה לדחוף לה בקבוק...מבולבלת.מאבדת קשר עם האינטואיציות שלי. היום בטיפת חלב האחות אפילו אמרה לי לתת לה שמנת...

