תודה. (לא גילית שיש הלוך-חזור...)
מזמן רציתי לספר משהו. תמיד כששואלים אותי איזה חלק בארץ אני מעדיף, אני עונה שאני אוהב את כל מולדתי, בלי העדפות, כי אני מאלו ש-"חרשו" את הארץ ברגליים עם מפות בריטיות ביד וספר תנ"ך ומקל ותרמיל ובקבוק למים (למי היתה מימיה?) ולחם יבש וגבינת עיזים קשה וזעתר(לשם כך היו לנו אולרים, עד היום אני נושא אולר) אני יודע מה יש לראות בכל מקום וליהנות מכל דבר ואני ביסודי מאוד סקרן. כבר לפני יותר מעשר שנים עודדתי את רפי ואילן מכפר יהושע לשפץ את התחנה ותמיד הזכרתי להם את אימרתו של יגאל אלון: "עם שאיננו משמר את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל". ומאז ומתמיד אני מביא אנשים בטיולים לסיור בתחנת כפר יהושע (ואם אפשר גם לאחרות) וגם כשנראתה גרוע מאוד ובתיה מתמוטטים, הבאתי מטיילים, סיפרתי על העבר ועל ההווי בתחנה, בתקוה שמישהו יזיז משהו. אחד הדברים השנואים עלי זה טיול ובו יותר מאוטובוס אחד, כי אז אני תלוי בעוד ארבעה אנשים לפחות:הנהג שלי, הנהג השני, מורה הדרך השני, ואחראי הטיול. ולעיתים קרובות המטרות שלהם לא משתוות למטרות שלי, לרוב אני מושך יותר לכיוון הטיול והם מושכים יותר לכיוון הביזנס (ולא אפרט) ולרוב הם מצליחים להשפיע על אחראי הטיול. ולא רק שם אלא זה נכון לטיולים בכל מיני מקומות. שלשום הדרכתי טיול שבו היתה משובצת תחנת כפר יהושע. אני יורד מהאוטובוס ויש ברשותי תמונות וכרטיסים ואני מתכנן מה לספר כי כל אוכלוסיה צריך לתת לה דגש אחר (במקרה זה מדובר בקשישים בגילאים מתקדמים, שלמרות זאת אחרי הטיול במסלול המים בנחל שופט תחתון, לקחתי אותם למעין אמי והראיתי להם את "משחק המלכים" החרוט בסלע, ולהפתעתם הוצאתי חרוזים ושיחקתי עם הקשישים שהתישבו על הסלע ונהנו מאוד והתימניות סיפרו שגם בתימן לפני עשרות שנים שיחקו במשחק הזה, ורבע השעה הזו היתה פשוט קסומה, כאילו חזרו בגיל מגיל 70 לגיל 10) . והנה בתחנת כפר יהושע, אני יורד עם האנשים מהאוטובוס והאחראית על הטיול באה בריצה וצועקת מה אני עושה? לא הבנתי מה הבעיה שלה, עד שראיתי שהאוטובוס השני נכנס לכביש, עבר ליד התחנה, הסתובב בסופה, ונסע משם. סרבתי בתוקף, ואמרתי לה שאני מורה-דרך ולא "מהנדס חיפופים". הזדמן לי לראות פעמים רבות תרגיל כזה, אבל תמיד חשבתי שזה היה צ'ופר של מורה הדרך למטיילים (אני תמים לאללה) אבל כשזה כתוב במסלול? בלית ברירה הורתה לאוטובוס השני לחזור ולערוך סיור בתחנה. הקבוצה שלי שמעה סיפורים ועל התחנה ועל רכבת העמק ונהנתה מאוד. רק כשהגענו ל-"חוות-התבלינים" בחצור הגלילית, ואני לא נכנסתי פנימה, נפל האסימון לאחראית על הטיול. זה מה שמצער אותי בדברים הללו, ולכן אני משתדל לעשות כמה שיותר בכל נושא ידיעת הארץ כמשקל נגד לאלו שזה לא בראש מעינייהם. ושוב, תודה על צילום הכרטיס הלוך ושוב, אצרף אותו לעבודה זה חשוב.
