תמונות... (יש מצב לטריגרון)

[AlmostHere]

תמונות... (יש מצב לטריגרון)

אמא שלי החליטה, לקראת פסח, לסדר את מגירת התמונות שלנו. בעצם, יש לנו שתי מגירות כאלו. וזו כמובן היתה סיבה נפלאה לטיול בשביל הזכרונות. אז אמא שלי, אחותי ואני עברנו תמונה-תמונה, מתקופות שונות בחיינו. אפילו מצאנו כמה תמונות יפייפיות של אבא שלי (ז"ל), כשהוא היה צעיר, בריא וחתיך שחבל על הזמן. ופתאום קלטתי שאני מתבוננת בתמונות ומנסה לראות כמה רזה הייתי בתקופות שונות בחיי ומנסה לזכור איך הרגשתי באותה תקופה כשאכלתי. היו גם די הרבה תמונות מאירועים שונים, משפחתיים ואחרים, שאנחנו ישובים לשולחן מלא באוכל טוב. וואו,פעם אכלתי. תמיד שנאתי את הגוף שלי והרגשתי שמנה למרות שהתמונות מעידות שהייתי ילדה, נערה ובחורה צעירה רזה. זהו, זה מודפס שם, שחור על גבי לבן, או בעצם צבעוני, על נייר כרומו?! שנאתי את הגוף שלי ורציתי להיפטר ממנו, אבל אכלתי. אכלתי והרגשתי אשמה ושמנה. זה רק בשנים הבוגרות יותר שלי שפתאום הבנתי שאפשר פשוט לצום וככה גם מרזים ואולי, רק אולי, מרגישים טוב יותר עם הגוף. ומתחת לחיוכים ולתלבושות היפות ולביחד - התיאטרון המשפחתי שלנו - מסתתרות להן המריבות והפרידות הנוראיות של הורי, המון עצב ודכאון ויאוש וחוסר שליטה שלי כילדה על מה שקורה מסביב וצורך להיות שם בשביל הורי, לנחם אותם, להיות מוצלחת בשבילם, לעשות להם שמח וטוב (כי גם ככה רע להם מספיק, אז לא צריך גם אני אעשה צרות). the way we were...

 

[י ר ח סגול]

תמונות עושות את זה....

אבל אני בטוחה שיש דברים טובים לראות בהם אם תחפשי אותם. לפעמים תמונות זו חוויה שאנחנו מפרשים. ואת יכולה לפרש את זה נכון לאז ואת יכולה לפרש את זה נכון להיום. אולי אז לקחת תפקיד שהיה קצת גדול עלייך. אבל היום את יכולה לראות דברים אחרת. היום יש לך שביל של זכרונות שאת יכולה לטייל בו ולחוות אותו בצורה שונה קצת. את יכולה לראות את עצמך אוכלת ולהגיד שלמרות ההרגשה הרעה אכלת. ואת יכולה להגיד לעצמך, "בגלל איזו שטות התחלתי עם הצומות, וזה באמת לא משרת כלום". או שאת יכולה להמשיך לראות את התמונות של העבר בהווה, להמשיך לחיות אותו, ולא לשנות כלום. אולי אם תסתכלי טוב טוב בתמונות, תראי כמה חיוכים אמיתיים למרות הכל. אני מאמינה שאם תחפשי, תמצאי. באמת.