תל אביב - עיר ללא הפסקה

[nothstar001]

תל אביב - עיר ללא הפסקה

הייתי היום בתל אביב לראיון עבודה , בשביל בחור כמוני עיר כזו רק מגבירה את המחשבות והרגשות הלא נעימים הרגשות - לראות מאות אנשים מטופחים , עם כיוון (לדעתי) עם בטחון וללא פחד מעניין איך זה להרגיש ככה , להרגיש צעיר . המחשבות- כל פעם שהרמתי את מבטי ראיתי איש צעיר או אישה צעירה בגילי מלאי בטחון ושמחת חיים אך מייד אמרתי לעצמי - הנמך את ראשך אתה רק מביך את עצמך עוד כמה שניות של מבט ותקבל מנת אפיים מייד , הם לא ישימו לב אליך ואם תפתח את הפה הם רק יצחקו עליך. ברכבת ניסיתי להתחמק מריכוזי אוכלוסיה שרק לא ישמו לב אלי כרגע לא עכשיו אני אומר לעצמי למה למה למה - אבל בעצם זו היא אחד השאלות העתיקות בתבל שחכמים ממני עוד לא הצליחו לפתור אולי כשאתרפא מן המחלה הזו , אשמח , אחייך , אצא החוצה מן הכלא הם נראים כל כך מרוצים מחייהם שאז בא חשש נוסף אולי זה יהיה כבר מאוחר הם ממשיכים בחיים שלהם יש להם כבר חברים ולכל מקום שאלך לכל חברות שאחבור אני תמיד אהיה האחרון בחשיבות , לעולם לא שווה --------------- רק אילו דברים היו מתגלגלים אחרת !!!

 

[גילה זילברמן]

קודם כל- ואוו! כל הכבוד ../images/Emo70.gif

היית בראיון עבודה! זה גדול!! נכון, הרגשת לא בטוח. נכון, הסתכלת סביב, השווית עצמך לאחרים וקיבלת קצת פיק ברכיים, אבל הלכת לראיון עבודה מותק! זה לא הולך ברגל. אז אני מאחלת לך בהצלחה מכל הלב ואל תפסיק לחפש את כוכב הצפון

... אשמח אם תעדכן אותנו מה קורה בהמשך.

 

[nothstar001]

תודה על התגובה אבל...../images/Emo51.gif

כן הקטע שאני הולך לראיונות עבודה זה שאני חייב כי אני רוצה לחסוך ללימודים עד כמה שאני אוכל ראיון עבודה זה משהו פורמלי , לא משהו אישי זה יותר "מכני וטכני" ופשוט להיות בראיון עבודה מאשר להיות בארוע חברתי אם תשימי לב יש הגדרות ברורות לאיך צריך ללכת לראיון עבודה לעומת זאת קשר בין אישי הוא כמו סינית בשבילי אני לא רואה בזה שאני יוצא לראיון עבודה כלשהו איזה שהוא הישג

 

[yaeltal]

../images/Emo39.gif מזדהה..

כלכך מכירה את התחושה הזו.. את השאלה הזו של "איך הם ככה?" איך הם יכולים להיות כלכך בטוחים בעצמם? הייתי (בעיקר ניסיתי להיות..) בקורס הכנה ללימודים אקדמאיים וכל שיעור הייתי המומה איך כל אחד שם בטוח שהוא יהיה אדריכל הצמרת הבא.. ואיך כולם מציגים עבודות ללא בושה.. ואיך אחרי שיעור אחד הם יושבים ביחד, מעשנים, צוחקים.. ואיך אדם יחיד מתוכם יכול סתם ככה להרים פתאום את קולו ולדבר לפני כולם..? לפעמים הדברים האלו מדהימים אותי.. השיעורים כבר נגמרו.. ואין לי הרבה הזדמנויות להיתקל בתופעות האלו.. אבל הן קורות כל הזמן.. הן כאילו כלכך טבעיות ונכונות ומצד שני יכולות להרגיש זרות כלכך ומשונות. לפעמים אני רק תמהה איך זה בכלל אפשרי.. לפעמים גם יש כעס.. גם קנאה ילדותית.. לעזאזל איך כלכך קל להם פשוט לזרום ככה..? ופעמים אחרות זה מעורר גם פחד.. נדמה שכולם כלכך גדולים ורומסים.. עוד רגע תימעך.. אלו כמובן רק דברים שאני מרגישה, ולא יודעת מה קורה אצלך.. ואם בכלל יש דמיון או שלשווא הרשיתי לעצמי לכתוב כלכך הרבה על עצמי.. אבל מה שאני יכולה להגיד לך, הוא רק שהרגשות האלו, הפליאה הזו על יכולותיהם של אחרים, החשש ללכת ביניהם, הפחד מתשומת לב- כל אלו זמניים.. כולם ניתנים לשינוי.. והיציאה הזו מהכלא זאתה מדבר עליה - היא אפשרית.. ורגע השחרור הזה הוא לעולם לא מאוחר מדיי.. והחוויות שאתה עובר, העיכוב הזה בתא המאסר שלך, לא הופכות אותך לאחרון בחשיבות.. ולא לפחות שווה מכ אדם אחר.. ויום אחד, אתהת ראה, שדברים באמת יתגלגלו אחרת.. ויום אחד פתאום תתפוס את עצמך מביט למעלה ולא מפחד.. ולא הולך כבר בראש מורכן בצד המדרכה.. ולא מפחד כלכך לשאול מה השעה ביום ששכחת לשים שעון.. והיום הזה, רגע השחרור, הוא יום ששווה לחכות לו.. מצטערת על אורך ההודעה המייגע.. בסה"כ רק רציתי להביע את הזדהותי.. לא יודעת למה הצורך בכלכך הרבה מילים.. (ובהצלחה עם העבודה..) יעל..

 

[nothstar001]

תודה על ההזדהות ../images/Emo51.gif

אם לא הייתי מאמין שיש יציאה מהמצב הזה לא הייתי קובע לעצמי יעדים. מודה על ההזדהות ןלא אכפת לי על אורך ההודעה , יש לי הרבה זמן פנוי