תיקון הכללי בשמש הלוהטת...
השעה 3.15 בצהרי יום חמישי. הרכב אתו אנו אמורות לעלות צפונה, כבר באיחור של רבע שעה. מירי הפסימית הנצחית מסתובבת מוטרדת, לדידה רק נס עוד יכול להציל הטיול המתוכנן... ציפי, שלעולם לא מצליחה להתארגן בזמן, גם אם תתנו לה כל הזמן - מנצלת האיחור לקפוץ לקיוסק הסמוך להצטייד מה שלא הספיקה עד כה. רותי בכלל לא שמה לב שאנו באיחור, ואילו ציקלונה כבר מוכנה עוד מאתמול. כך שהיא פטורה מדאגתה של מירי ומריצותיה של ציפי. לרותי בעיה אחרת לגמרי!היא פונה אלינו בחצי טון מאיים... עם אצבע מרוממת: "זוכרות? מחר (יום ששי) אחרי הצהרים, אין שום תוכניות, ושום בטיח... כולנו יורדות לציון הקדוש של רבי לייב בעל יסורים"!!! מי זה ר´ לייבלע בעל יסורים? באיזה שנים הוא חיי? תלמידו של מי הוא? רבו של מי? איך הוא קיבל הכנוי הכ"כ מגרה ומסקרן? כל זה אינה מענינה של רותי. אחת היא לה מתי הוא חיי ומי הוא ומה הוא. יש סגולה להשתטח על ציונו ביום ששי אחה"צ, את זה היא יודעת, ומה לה מעבר לזה? עוד באמצע השבוע, שהיא דברה בכזה להט על ההשתטחות, ניסתי בדרך אגב להוציא ממנה מהו המקור לסגולה זו? האם היא מצאה את זה בכתובים או משהו מסורת משפחתי. היא נתנה בי כזה מבט חריף שיש בו חמלה מעורה עם לעג. כאילו שאלתי אותה מהו המקור שלחם משביע את הרעבים...
וכי צריכים ראיה לדבר כ"כ פשוט וברור?... כוכבים נוצצים עם ירח, כמעט מלא, קבלו את פנינו בעיר צפת. צפת! איזו מילה קסומה! רגלינו דורכות בעיר העתיקה של צפת! עד שהעלינו חפצינו לאכסניה ועד שהתארגנו במקצת. גם יצאנו לקנות אוכל לארוחות ערב ובוקר כבר התקרבנו לחצות הלילה. כפי שתכונן עוד קודם, נסענו לקבר הרשב"י בפאתי הכפר מירון. קבר הרשב"י בסתם יום חול, לאחר חצות הלילה. ממש לא להאמין. המקום הומה בבני אדם. נכנסו להתפלל ליד הציון. עמדו שם כמה וכמה נשים צדקניות ושפכו לבם. זו מבקשת על זה וזו על זה. עוד חוויה בשרשרת החוויות הנהדרות שעברנו בסוף שבוע ארוך זה! בחוץ עומדים הרוכלים עם מרכלותם ומוכרים. נסינו לברר אולי נעלם מאתנו איזה שהוא תאריך או מאורע. שזו הסיבה שהמקום שוקק חיים בשעה מאוחרת זו. אבל התברר שלא. "כל ליל ששי, הומה המקום ככה" ענו לנו. עד שחזרנו לצפת, ועוד היינו לפני האוכל. וסתם קצת להשתולל לא מגיע לנו?... ומה עם שינה לאחר יום של נסיעה וטלטולי דרכים? כך, שמצאנו את עצמינו קרוב לחצות היום, מגיעות מהאכסניה לבית מארחינו ששם אנו מוזמנות לאכול ארוחות שבת. לפי התוכנית, היינו אמורות לעלות ל"מצודה" ולסייר קצת במדרחוב ברח´ ירושלים. אולם "תוכניות לחוד ורותי לחוד"... רותי מבהירה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. אין שום תוכניות! אנו מחכות לחצות היום פה בדירת המארחים, ויורדות להשתטח על קברו של ר´ לייב בעל יסורים. הגענו ל"בית החיים" ירדנו בכניסה הראשית, עברנו את האנדרטה לעולי הגרדום. משם פנינו ימינה, נעזרנו עם השילוט ו ה נ ה אנו עומדות ליד קברו של ר´ לייבלע בעל יסורים!!! רגע מרגש ביותר!!! עמדו שם כמה אנשים ושפכו לבם. התפללו והתחננו. אנו כמובן הצטרפנו למתפללים. שעה ארוכה לקח לנו, עד שהצלחנו להפרד מהמקום, למרות השמש המקפחת על ראשינו. עלינו על המשעול העולה לציונו של האר"י הקדוש. אמנם לא משעול כרמים הוא... אבל צר ומתפתל... היינו עוד במרחק מהקבר, וכבר שמענו קול צעקה העולה משם. לא קול ענות גבורה לא קול ענות חלושה... קול תפילה שמענו! התקרבנו עד הציון הקדוש, היו שם כתריסר אנשים מחציתם גברים ומחציתם נשים. הנשים התרכזו בחלק העליון של הקבר שם יש קצת צל. אם ללכת לפי הכלל של "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות" אלו שהיו שם לא נמנו על חסידי ברסלב. הם היו נראות שייכות לחצרי אדמורי"ם אחרים. חוץ בחור צעיר אחד כבן 16 או 17. הוא עמד בפינת הקבר עם עינים עצומות, שום ספר לא היה בידו. הזיעה ניגרת על פניו. וככה זעק "כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלוקים" ועוד פעם כאיל תערוג על אפיקי מים... וכך פעם שלישית כאיל תערוג... ואח"כ המשיך: "צמאה נפשי לאלוקים ..." ושוב פעם חזר על זה כמה וכמה פעמים. "היתה לי דמעתי לחם יום ולילה באמר אלי כל היום איה אלוקיך" וכך זעק כל פסוק ופסוק כמה פעמים. הוא גמר פרק מ"ב והתחיל פרק נ"ט "למנצח על תשחת לדוד מכתם בשלוח שאול וישמרו את הבית להמיתו" גם בפרק זה הוא חזר על כל פסוק כמה פעמים! היה נראה שלא על בקשה גשמית הוא מתחנן ואף לא על בקשה רוחנית הוא מתפלל. היה זה מחזה מדהים!!! איך שבן בוכה בגעגועים אל אביו (שבשמים) ומבקש להתפרקד עליו. היתה זו החוויה הכי מדהימה שעברנו באותו סוף שבוע ארוך. קבר האר"י ז"ל נמצא בתוך שדה פתוחה ולא רואים קירות מסביב. אחרת בוודאי גם הם היו מצטרפים לבכי שהקיף את כולנו==== כל מילה נאמרה בכללי הדקדוק המושלם, בהטעמה הנכונה. החום מעיק. הזיעה ניגרת, והוא עומד על משמרתו וממשיך בפרק ע"ז "קולי אל אלוקים ואצעקה, קולי אל אלוקים והאזין אלי" וחוזר חלילה. ראינו מה זה ברסלב!!! מה הפירוש בחור רציני חסיד ברסלב! בוודאי בכל מקום ומקום יש אנשים רצינים עם מעש. אבל עם כזה דבר לא נתקלתי אף פעם. ברסלב מחייבת את "הערנסקייט" (הרציניות) אימרה עתיקת יומין, שאיני אחראית כלל וכלל על אמיתותן, המיוחסת לזקני החסידים מהדור הקודם: אם זה בשם ר´ לוי יצחק או ר´ גדליה או ר´ אברומלע ואולי עוד מהדור הקודם להן אומרת כך: "בעסער א בולשביק הערונסטער ווי א ברסלבער א לץ" בתרגום חופשי: עדיף להיות רציני בתור בולשביק מאשר לץ גם אם הנך חסיד ברסלב... תרגום המלא של אימרה זו ראינו במחזה באותו יום ששי אחרי חצות היום! חסיד ברסלב רציני!!! "אלף נכנסים להוראה ואחד מהם יוצא" כדאי לחנך אלף חסידים שיצא אחד מהם כך. נאלצנו להתנתק מהמקום, עוד לפני שהוא גמר. היינו עדיין בבגדי חול. בשעה 5.30 שעתיים לפני שקיעת החמה מתחילים להתפלל בבית הכנסת... בדרך עליתנו עוד הספקנו לראות אנשים יורדים לטבול במקוה של האר"י. נפנפו לשלום ונבלענו בחצרות של צפת העתיקה...
השעה 3.15 בצהרי יום חמישי. הרכב אתו אנו אמורות לעלות צפונה, כבר באיחור של רבע שעה. מירי הפסימית הנצחית מסתובבת מוטרדת, לדידה רק נס עוד יכול להציל הטיול המתוכנן... ציפי, שלעולם לא מצליחה להתארגן בזמן, גם אם תתנו לה כל הזמן - מנצלת האיחור לקפוץ לקיוסק הסמוך להצטייד מה שלא הספיקה עד כה. רותי בכלל לא שמה לב שאנו באיחור, ואילו ציקלונה כבר מוכנה עוד מאתמול. כך שהיא פטורה מדאגתה של מירי ומריצותיה של ציפי. לרותי בעיה אחרת לגמרי!היא פונה אלינו בחצי טון מאיים... עם אצבע מרוממת: "זוכרות? מחר (יום ששי) אחרי הצהרים, אין שום תוכניות, ושום בטיח... כולנו יורדות לציון הקדוש של רבי לייב בעל יסורים"!!! מי זה ר´ לייבלע בעל יסורים? באיזה שנים הוא חיי? תלמידו של מי הוא? רבו של מי? איך הוא קיבל הכנוי הכ"כ מגרה ומסקרן? כל זה אינה מענינה של רותי. אחת היא לה מתי הוא חיי ומי הוא ומה הוא. יש סגולה להשתטח על ציונו ביום ששי אחה"צ, את זה היא יודעת, ומה לה מעבר לזה? עוד באמצע השבוע, שהיא דברה בכזה להט על ההשתטחות, ניסתי בדרך אגב להוציא ממנה מהו המקור לסגולה זו? האם היא מצאה את זה בכתובים או משהו מסורת משפחתי. היא נתנה בי כזה מבט חריף שיש בו חמלה מעורה עם לעג. כאילו שאלתי אותה מהו המקור שלחם משביע את הרעבים...
