תיסכול

[aladin16]

תיסכול

יש לפעמים משהו מאוד מתסכל בידיעה הזו שאפשר להיות יותר - יותר מודע, יותר ער, יותר נוכח, יותר חי, ובכל זאת זה לא קורה.....

 

[alissa]

אז תמדוט על התסכול

כל ה"יותר" שציינת מצביעים על חוסר. משהו חסר ולכן צריך יותר. מדוע אתה רוצה ביותר? מה חסר לך כרגע? לדעתי אלו הן השאלות שכדאי להתחיל בהן. זה שהרצון שלך הוא ל- "יותר" ואפילו זה במובן הרוחני, מקורם עדיין בתשוקה (שלדעתי) נובעת מהאגו, מכאן גם מגיעה תחושת התסכול. אין דבר כזה יותר נוכח. או שאתה נוכח או שאתה לא. ברגע שאתה נוכח, אין רצון ליותר, אין תשוקה. יש מה שיש וזה שלם .

 

[עוגי מחפש עוגיה]

פרט לנו אילו שיטות\טכניקות כבר ניסי

ניסית? ואז נציע לך את היתר, חוצמזה לפעמים המכשול הוא מצב רוח רע כמו בדידות למשל, בכל אופן אל תשלם 7000 ש``ח עבור הצעת מנטרה כמו TM כי זה יקר ויש להם יעדים פוליטים. נסה הרפיה של יוגה, היפנוזה עצמית, צ`י קונג סטטי(zyqigong לדוגמא) גם אני לא השגתי טרנס יציב ועמוק, אני שילבתי כמעט הכל והגעתי ל``נגיעות`` ב``טראנס`` אבל אישית הצי קונג שלי עוזר לפעמים כי הצ`י פותח מרידיאנים(גם לאורך במוח) ולכן מקבע מצב תודעה לטיפה יותר גבוה מתירגול לתירגול אבל הדרך רצופה מכשולים. אצלי זה מכשול הבדידות שסוגר חזק על המרידאנים ומצב התודעה יורד למינוס , זה הפיך, וזאת התקווה שלי. עוגי, מזהה המכשולים בע``מ.

 

[קמהדנו]

נכון ../images/Emo11.gif

מהי בעצם חווית התסכול? זאת אומרת, כשהיא ניצבת לבד בלי שום רעיון או זיכרון או דמיון שגרם לה לבוא לבקר?

 

[aladin16]

מסכים

עם כל מה שאמרתם - כנראה שהתיסכול האמיתי נובע מסיבות אחרות - בדידות, חוסר וודאות, תחושת חוסר מיצוי של פוטנציאל, התלבטויות כאלו ואחרות... אבל כדי לכוון יותר טוב למה התכוונתי - המחשבה חלפה בראשי היום כשהייתי בדרכי לעבודה. פתאום שמתי לב שכבר נגמר השבוע בלי ששמתי לב, ופתאום נהייתי מודע למהירות שבה החיים חולפים (לא פעם ראשונה מן הסתם...), ופתאום "התבאסתי" שיש כ"כ מעט רגעים בחיים שבהם אני באמת נוכח, וידעתי שאומנם כרגע אני נוכח אבל עוד מעט אני אגיע לעבודה ואפסיק להיות נוכח, והפעם הבאה שאני נוכח תהיה כנראה רק בסוף היום במקרה הטוב... וניסיתי להבין איך זה שהשבוע עבר כ"כ מהר בלי ששמתי לב. ככה שאולי התיסכול האמיתי הוא בעצם מהמהירות שבה החיים חולפים. נראה לי שגם בתקופה של חגים זה יותר מורגש - רק לפני רגע חיכיתי לשבוע חופש של פסח, איך זה שהוא כבר עבר בלי ששמתי לב...

 

[בארס]

זה בגלל

...שאתה מתחיל להתעורר רק מתחיל. פוטנציאל הערות והמודעות של האדם הוא עצום ולרוב האשנים אין בכלל מושג לאיזו רמה הוא יכול להתגשם, רק אצל אלו ששמתחילים להתעורר קיימת הרגשה מסויימת של הפער בין הפוטנציאל לבין מה שקיים או זמין עבורם בפועל, הרגשה, בלי ידיעה של ממש. עם כמה שההרגשה הזו לא נעימה, מתסכלת וכל אי הנוחות שאפשר לומר שהיא מביאה עימה יש בה גם הרבה תקווה ובמובן מסויים היא היא התקווה האמיתית שכן בלעדיה לא היה לו לאדם מניע ממשי לשאוף ולפעול כדי "לצאת" או להלחם בכוחות או באורח החיים הרדום והמנותק שבו הוא חי את חייו באופן שבשגרה. אז מה שאתה נתקל בו הוא סוג של פרדוקס שאני מניח שרוב בני האדם נתקלים בו בשלב זה או אחר בחייהם ויש שתי צורות התמודדות עקרוניות איתו, הפרדוקס שבו נצנוצי ההתעוררות בעצם מעמידים את האדם אל מול ה"מאסה" של חוסר המודעות ששולטת בחייו, כאשר דרך ההתמודדות הנפוצה היא לסלוד מהמצב הזה ולחזור לנוחות היחסית של "שגרת הדאגות המוגדרות של החיים" אולם דרך ההתמודדות של זה אשר שואף באמת להתעורר, במובן המלא והעצום של המילה, היא לנסות ולהווכח כמה שיותר בעובדת היותו חסר מודעות. האתגרים שמציבה האופציה השניה הם גדולים מאוד...וביניהם, איך לא להתיאש? איך לשמור על איזשהו כבוד עצמי ואיך לעמוד בפני הידיעה שרגע המודעות יתחלף ברגעים ארוכים של חוסר מודעות?

 

[אישה ממאדים]

נהדר

מה שאתה מתאר הוא מקור אותנטי ולא-אכזב למוטיבציה לעבודה רוחנית. הזמן חולף לנו בין האצבעות, ואנחנו - איפה אנחנו? זכית, ידידי, ואני אומרת את זה בכנות ובלי שמץ ציניות. ההבנה הפשוטה הזו שהזמן חולף, שמתחילה להפציע אצלך, מתרחשת אצל חלק מהאנשים רק לפני מותם, ואצל אחרים - לעולם לא. זה פוטנציאל למשבר, לתסכול ולכאב, אבל זו אמת פשוטה ועמוקה שיכולה להוביל להרבה דברים טובים.