תייעצו לי מה לעשות בבקשה - הילדון

תייעצו לי מה לעשות בבקשה - הילדון


סיפור מבאס

הילדון בכתה ב'- לא שחקן הכדורגל הטוב בעולם, אבל אוהב לשחק.
בבית ספר מותר להם לשחק בהפסקה כדורגל (כדור ספוג של הכתה)
אתמול חזר כולו בוכה נעלב ובעצבים
בהפסקה לא שיתפו אותו במשחק/ לא מסרו לו
בנוסף: אמרו לו שהוא "גרוע"
הוא ישב בצד ובכה
(יש לציין שיש עוד ילדים שלא שיתפו אותם)
הוא התלונן למורה
אחרי ביה"ס הלך לצהרון, ששם במקרה גם אתמול היה חוג כדורגל, וחבר שלו מהכתה (חבר טוב שלו יש לציין) שוב לא מסר לו, קרא לו "מטומטם" (המדריך הוציא כרטיס אדום לילד השני- לא הבנתי מאיזה סיבה)
אז הוא שוב בכה וישב בצד
** יש לציין שהוא רגיש במיוחד
עד שבעלי אסף אותו הוא היה כולו בעצבים
וכשאני הגעתי בערב שוב התחיל כל הבכי ושפך בפני את הסיפור

ואני... מה יכלתי לעשות חוץ מלחבק אותו
הוא בוכה שאין לו חברים (וזה לא נכון בכלל), מפה לשם יצא שיש מספיק חברים
אבל בעיקר כנראה נעלב מזה שהחבר אמר לו מטומטם

יש בעיה ידועה עם הכדורגל בכתה ובבית הספר בכלל

שוחחתי עם המורה בערב שאמרה שהיא יודעת על מה שקרה וכבר שוחחה עם הילדים בנושא- לא ידעה על מילות הגנאי (משיחה עם חברה, מסתבר שילד אחר קיבל "בן זוXX")

כמובן שהוא קם הבוקר במצב רוח ירוד ובבכי שהוא לא רוצה ללכת לבית הספר

מה אנחנו יכולים לעשות? או מה צריכים לעשות?
האם לערב את האמא של הילד שהעליב אותו או לתת למהומה לעבור?
חיזוקים אנחנו נותנים לו בשפע ושמחים שבכלל פנה אלינו ושיתף אותנו

מה הלאה?
 
מה שאני לא מבינה

זה למה את שואלת כאן על הבן שלי...

בקיצור, בעיה מוכרת. לדבר עם האמא של הילד המעליב זה לא פתרון. הבעיה היא לא ילד אחד שמעלים אחרים. הבעיה היא שילדים הם לא תמיד העם הכי נחמד, ואף אחד לא רוצה בקבוצה שלו מישהו שהוא שחקן פחות טוב, ולאף אחד אין כוח לילדים הרגישים והנעלבים (כמו הבן שלך והבן שלי). יש למורה תפקיד בלחנך את הילדים ש"משתפים את כולם" אבל זה לא תמיד עובד בפועל, וגם כשמורה תורנית בהפסקה מתערבת בזמן אמת ומאלצת את הילדים לשתף, זה הרי לא באמת אותו הדבר כשמשתפים אותו מתוך אילוץ.
אני יכול לומר לך גם שבשנה שעברה שלחנו אותו לחוג כדורגל בתקווה שזה יעזור, אבל בתכלס החוג רק גרם לתסכולים האלה להגיע על בסיס שבועי. בעצם עכשיו הוא בכלל לא שחקן כ"כ גרוע, וכשהוא משחק עם גדולים ממנו או בהרכב משפחתי מעידים שהוא דווקא לא רק בכלל, אבל את הילדים בכיתה שלו לא תבלבלי עם עובדות.

מה כן עוזר? אנחנו מנסים ללמד אותו לפתח עור של פיל להעלבות, כי כשהוא נעלב ובוכה זה רק מעודד ילדים להעליב אותו (אנחנו בסוג מסוים של טיפול עכשיו וחלק ממה שעובדים עליו זה התגובות במצבים כאלה), מעודדים את החברויות המוצלחות, מעודדים אותו ליזום בעצמו משחקים (לא חייבים כדורגל. הבן שלי חזר עם אור בעיניים כשביום גשם הביא משחק קלפים וחצי כיתה התגודדה סביב השולחן שלו).

ובסופו של דבר, למרות שעוד יש קשיים ותסכולים, לאט לאט אני רואה גם שיפור. יותר קורה שהוא מספר על משק כדור קבוצתי, גם עם ילדים שהם לא חברים שלו, שלא היה כרוך בעלבונות ותסכול. לעומת מה שהיה בכיתה א - אני כן רואה שיפור הדרגתי.
 
ברמה הפרקטית: תשלחי אתו לביהס כדור ספוג משלו ושיתחיל לשחק

בהתחלה הוא יכול סתם לבעוט בעצמו לקיר באיזו פינה, ולא יחלוף זמן רב ויצטרפו אליו עוד כמה.
אצלנו זה עובד מצוין, וזה בא בגלים. אחר כך יש תקופה שהכול בסדר ואז עוד פעם. הוא לא חייב להיות דווקא בקבוצה הגדולה שבה "מלחמת הקיום" קשה יחסית בהגדרה, אלא למצוא לעצמו חלופות מספקות.
וצריך לדעת שזה באמת דינמי
 
אסור להביא כדור מהבית

יש לו, עברנו את זה
אבל אסור כי אז הילד הביא "מחליט את מי להזמין לשחק" ורצו למנוע- לכן לכל כתה יש כדור
 
קשה לשמוע ככה ילד

אבל אני חושבת שהדבר הטוב ביותר שאת יכולה לתת לו זה לא להתערב, ובמקביל לחזק אותו במה וכמה שאפשר. זו רק ההתחלה והוא יפגוש עוד הרבה ילדים ונערים כאלו כשיגדל...
&nbsp
הייתי מנסה למצוא משחק שבו הוא טוב יותר ושולחת איתו לביה"ס. ובאופן כללי מעבירה לו כל הזמן את המסר שבמקום שהוא מרגיש לא רצוי או שפוגעים בו ומעליבים אותו - שיתרחק וימצא לעצמו חברה אחרת ומשחק אחר (כמובן אם מדובר בפגיעה של ממש או החרמה למשל - לפנות למורה).
גם הבן שלי חלש יחסית מבחינה ספורטיבית , אבל (למזלי..) עוד לא הגיע למצב כזה של עלבון. מסתדר עם זה שלא בוחרים אותו למשחקי כדורגל וכד' וגם 'חוטף' לפעמים, אבל לא מערב אותי .במצבים ומשחקים אחרים הוא יותר טוב מכולם
מנסה לטפטף את זה כל הזמן. לא כולם טובים בכל התחומים.
 
זה יכול להיות כל דבר.

כדורגל, פריט לבוש, בקוגן ועוד ועוד, שאם אין לך או אתה לא טוב בזה - אתה לא קיים. אני מאמינה שכמעט כל ילד נתקל במשהו כזה.
 
קודם כל הכרטיס האדום הוצא כי על המגרש

אין מקום לאלימות
לא מילולית ולא פיזית
וטוב שכך!!
עכשיו את יכולה לקחת את הנושא כפרויקט
כמו שאני עשיתי
או להשאיר את זה ככה
ולחכות שהילד ישלים עם זה
תראי כדורגל בכללי הוא ספורט אלים ומכוער
ככה יצא שזה הספורט הכי נחשב בבית הספר
ולא פעם שמעתי את המשפט אין לי חברים בהקשרו
של הכדורגל
יש גם המון קללות המון הכנה מראש לאותו משחק
שאצלינו היה נקרא "ליגה"

היה השבוע קטע שהגיע לאוזניי שהקפטן דרש מילד קלפי סופרגול
אחרת הוא לא "יפתח"
בקיצור מה שאני עשיתי זה לקחתי את הילד לחוג כדורגל
אם אין אפשרות אפשר שמבוגר יקח אותו ויתן לו שעות מגרש=נסיון
קניתי לו חליפה נעליים כפפות שוער-- דברים שנותנים ביטחון
הוא הלך לאצטדיון לראות משחק בלייב
נפגש אחר הצהריים או בשישי-שבת אם לא תכננו משהו עם חבר מהכיתה
והולכים למגרש
תסבירי שהקללות זה לא ספוטיבי ואליו להתעלם מהם
תחזקי תחזקי ותחזקי אותו
 

moma422

New member
כדורגל זה אחד המגרשים הכי יצריים בבית הספר.

תגידי לבן שלך שישב יום אחד ויסתכל כמה כולם מעליבים את כולם במשחק.
בהמון מקרים המשחק נגמר באלימות כל שהיא בין הילדים, מילולית או פיזית.
שיסתכל איך "מעליבים" שחקני ליגה מקצוענים אצלינו.

&nbsp
אחרי זה הבן שלך צריך לבחור אם הוא פוחד או לא מהחום ולפי זה אם מתחשק לו להיות "במטבח" בהפסקות. זה ממש לא חובה ואפשר לשחק משחקי חצר כמו חיי שרה, מחבואים ותופסת...
&nbsp
לא לדבר עם ההורים של הילד המעליב.
&nbsp
במסגרת חוגים כמובן השתתף, שם יש מדריך שאמור לדאוג שלא יהיו ארועים כאלו.
&nbsp
גם הבן שלי , שהוא שחקן כדורגל בינוני היה מספר לי שלא מוסרים לו וגם בכדורסל הוא חווה את אותו הדבר. ושתמיד בוחרים אותו אחרון בחלוקה לקבוצות וכו וכו... זה העולם שלהם אין לי איך לגונן עליו בארועים כאלו, הוא צריך למצוא את הדרך שלו. ואכן בכיתה ב הוא נמנע מלהשתתף בכדורגל. היום בכיתה ד' המצב יותר טוב. צריך לתת לו כלים להתמודד עם מה שישי.
&nbsp
 

אשרז4

New member
מוכר מאוד מחברות עם בנים

לדעתי תשאירי למורה ולאחראי בצהרון לטפל, אל תפני להורים
אני יודעת שיש מי ששולח את הילד לאימוני כדורגל (אם הילד מעוניין) כדי לצבור ידע ובטחון
ויש מי שהילד מוצא את הכמה חברים שלא אוהבים / טובים בכדורגל ומנגד כן נהנים לשחק בדברים אחרים והם מתקבצים להם.
ועוד יותר מבינה את התחושה שלו שאין לו חברים / לא רוצים לשחק איתו וכו דם אם היא לא נכונה בפועל, זו התחושה שלו באותו רגע.
 

מותק 9

New member
פגעת בול בנקודה הרגישה....

אצלנו בן כיתה א לא מוכן לשחק כדורגל בביה"ס בגלל הבריונות שם.
בנוגע לעלבונות - אני מלמדת אותו לענות בהומור, מתוך תקווה שההומור יפעל טוב יותר מכל תגובה מילולית או פיזית אחרת, בעיני חוש הומור זה כוח רציני.
 

סו ורד

New member
מותר לנסות לענות כאורחת?


קודם כל -זה מצב מוכר, הכדורגל נורא משמעותי בתוך הדינמיקה, והרבה פעמים זה לא קשור לכישוריו האמיתיים של הילד בכדורגל, אלא לדירוג שהוא קיבל מחבריו (אני מכירה ילדים ממש טובים שנתפסים כגרועים, (כי הם היו חסרי ביטחון/מהססים/לא חברים של הקפטן).
&nbsp
מאחר שגם אצלנו הכדורגל הוא המזבח עליו נופלות וקמות חברויות מצאנו (בני ואני) כמה פתרונות מעשיים שעזרו לנו:
- מזמינה חבר לבקר ומורידה את שניהם למשחקי אחד על אחד במגרש -זה משפר את הביטחון והם גם מתרגלים לשחק יחד.
- בכדורגל יש תפקידים -אמנם החלוצים והקשרים זקוקים שימסרו להם, אבל בלם או שוער לא צריך. הבן שלי, כשהבין שהוא לא מקבל כדור, הפך את עצמו לשוער. והיום הם רבים מי יקבל אותו בתור שוער. ילד אחר שהיה במצב דומה מיצב עצמו כבלם.
-בניית הבטחון בעזרת חוג בתחום בו הוא מצטיין -חשוב שיקבל את חוויית ההצטיינות במקום אחר.
- קניית אביזרים שנותנים לו בטחון -מגיני ברכיים, כפפות, מגן זיעה, חליפות כדורגל, מה שמתאים.
- המון משחקים עם אח/אבא/דוד/אמא בזמן הפנוי. ורצוי לתרגל בהם לא את המשחק עצמו אלא את הדינמיקה -הפסד, שיתוף פעולה, עידוד, התנהגות ספורטיבית.
&nbsp
&nbsp
 
למעלה