תיזכורת: הערב:ערוץ 1 "מבט שני"

[פלפל חריף מאוד]

ראה תגובתי לBARUCH651 ../images/Emo13.gif

 

[habakok]

../images/Emo104.gifלציבור נכי צה"ל../images/Emo141.gif

לאחר שידור הכתבה ביום ראשון האחרון ולאחר שקיבלנו המון תגובות חיוביות על המהלך החלטנו להקים עמותה שתסייע לכלל נכי צה"ל אשר נפגעו מאגף השיקום. לאחר שהתיעצנו אם אנשי מקצוע בעניין והם מוכנים לסייע לנו במלחמתנו הצודקת.כל הרואה את עצמו שמעוניין להצתרף ולתמוך יבורך למעוניינים צרו קשר למייל nana.co.il@210587 וישאיר שם, כתובת מייל וטלפון.כי מלחמתנו זה נחלת הכלל, תבורכו וחג שמח.

 

[פלפל חריף מאוד]

../images/Emo24.gifאתה תותח!

כל הכבוד!

 

[yoyosan]

קשה לי באמת להבין את כל המרירות

הזאת ,אני לא יודע מה אתכם ומה ציפתם שיקרה לכם עם משרד הבטחון אבל אני לפחות אישית לא נפגעתי מהם עדיין,קיבלתי את כל מה שרציתי מהם בלי עורך דין ובלי להוציא שקל מכיסי ,נכון לא תמיד זה הלך חלק,יש הרבה בירוקרטיה אבל ככה זה במדינה שלנו ,בכל מקום,לא רק במשרד הבטחון.זה החיים,קצת קשה אז נשברים?

 

[פלפל חריף מאוד]

יאיר!

אל תהיה מעצבן! זה שאתה לא נתקלת עד היום ברוע לב ובאטימות של מישרד הביטחון- כמה כיף לך אבל זה לא אומר שזה לא קיים!

 

[yoyosan]

זה קיים אבל כמו בכל מקום אחר

במדינה שלנו..לא חסרות שם פקידות וחיילות לשכה מעופפות שצריך לפעמים להזכיר להם גם 3 פעמים על הפנייה או טופס כלשהו אבל בכללי אני מרוצה מהם ... נכון לא כיף גדול לבוא אליהם אבל כשצריך הם בסדר.

 

[yoyosan]

כן נתקלתי ברוע לב

ואני יכול לתת לך גם לא מעט דוגמאות אבל זה לא מראה על הכלל.. אני גם יכול לתת לך דוגמא על עובדה רווחה בלשכה שאליה אני שייך שתאמיני לי היא אישה זהב וגם על העובדת שיקום שלי .. לא חסר אנשים טובי לב שם .לא הכל שחור.

 

[פלפל חריף מאוד]

ממ.. אני לא

נתקלתי... באנשים טובי לב... רק ברוע. יכול להיות שיש שם כמה נחמדים אבל טיב המקום נקבע לפי הרוב ואם תעבור על כל ההודעות בפורום תראה שאני לא היחידה. אז כנראה שמדובר ברוב האנשים. ותסלח לי אבל מי שמנע ממני טיפול רפואי לא הייתה "סתם פקידה". הדבר הגיע לגבוה, הודו שיש בעיה ולא טיפלו בה. אז מי המניאק?

 

[yoyosan]

תסלחי לי על המילים שאני הולך להגיד

אבל הפורום הזה ובמיוחד זה של נענע אם יצא לך לבקר בוא זה נראה אשכרה כמו פורום של בכיינים.. הפורום הזה פחות אבל בנענע זה פשוט פתטי ברמות..כן עוד יש כבוד לאנשים ויש תרבות דיבור אבל לצורך העניין אם תחפשי את הטוב את תמצאי אותו... הרבה אנשים חושבים אולי שברגע שהם הפכו להיות נכי צהל אז כל העולם מגיע להם ויש להם רק זכויות... תסתכלי גם על חצי הכוס המלאה.. את היית יכולה להיות שייכת לביטוח הלאומי ושם ממש לא טוב יותר..עם גישה שתמיד דופקים אותי אף פעם לא תראי את הטוב.. יש חיים טובים גם אחרי הפציעה ואם לומדים להנות מהם לא רואים רק את הרע.. העולם יפה אפשר גם לחייך מידי פעם ..

 

[עָנת]

אני יודעת למי אתה מתכוון../images/Emo23.gif

טוב אבל זה לא חוכמה. הלישכה בה אתה מטופל(וגם אני)ידועה כלשכה מצוינת

 

[yoyosan]

לפחות לי זה קרוב לבית.5 דקות ברגל

אבל לחשוב שאם הייתי כמוך גר באשדוד לנסוע בשביל כל דבר קטן שם זה היה משגע אותי.. למה לא עושים עוד לשכות ? לא קצת רחוק לך להגיע עד רחובות?

 

[פלפל חריף מאוד]

yoyosan

תראה, אולי יש פה אנשים ופורום נענע שמתבכיינים. לא אגיד שלא נתקלתי בזה. הייתי באירוע של ההורים המאמצים של חיילים פגועי ראש ובארוע פגשתי כמה נכים שבאמת עושים הצגות (הודו באוזניי) ויעצו לי לעשות גם, לוותר על השיקום והתקדמות בחיים בשביל עוד כמה גרושים. זה דבר שאני לא יעשה. אבל ראבק, עם כל הכבוד להם, אני באמת צריכה עזרה! כן, זה שעיכבו לי את השיקום- מותר לי לבכות על זה. מותר לי לבכות על היכולות שהלכו ולא ישובו לעולם. מותר לי לבכות כשאני רואה את החברים שלי מתקדמים בחיים ואני לא מסוגלת. מותר לי לבכות כשחברים שלי נוטשים אותי. מותר לי ומותר לי. מותר לי לבכות כשמשרד הביטחון מחליט לא לשלם לי על לימודים כי לא בטוח שאני ברת שיקום. ההבדל ביננו הוא שהפגיעה שלך חיצונית אבל שלי פנימית ואני ממש צריכה להילחם על כל גרוש. בעבר הייתי בפיגוע. לא נפצעתי אבל אם הייתי רוצה הייתי יכולה להמציא משהו ולחלוב מהביטוח הלאומי. יכולתי לנצל את זה, לספר סיפור ולהתחמק משירות. במקום זה התגייסתי ליחידה שנלחמתי להגיע אליה, נתתי לצבא בגרושים דבר שקיבלתי עליו הרבה כסף לפני הצבא. אני לא חושבת שצריך להגיד לי תודה אבל לפי הדברים הללו אי אפשר להגיד שאני עושה הצגות, כי יכולתי לעשות אותן עוד הרבה קודם כשהייתה לי ההזדמנות. במקום לנסוע לאילת לפני הצבא עסקתי בעבודה ולימודים אקדמיים. בקיצור, אני אדם שעובד וקורע את התחת. וכן, עכשיו קיבלתי מכתב ולא בטוח שישלמו לי על שיקום אקדמאי. בקיצור כן, מישרד הבטחון עד עכשיו לא ממש עסק בשיקום שלי אלא יותר באיך להוריד אותי מהגב שלו. אני, שהתגייסתי עם שיא המוטיבציה להוציא החוצה סיפורים כדי שלחיילים יהיה טוב יותר, כדי שנפשית יוכלו לבצע את תפקידם כראוי ולעמוד בלחצים שהם עומדים בהם, כדי שחיילים מיעוטי יכולת יוכלו לקבל את מה שמגיע להם, אני הפכתי בעצמי לסיפור שכזה ולא בגלל התאונה, אלא בגלל שאני בעצמי צריכה להילחם מול משרד הביטחון על מה שמגיע לי ועל כן מותר לי לבכות, מותר לי להרגיש שדופקים אותי, כי מה לעשות? באמת דופקים אותי ואם הם לא ישקמו אותי (כמו שהם עושים עד עכשיו) אני באמת אצטרך לחיות על קיצבה- תגמול נצרך כל החיים כי לא אוכל להתפרנס.. ואז אני באמת אשב להם על הצוואר. קיצר, הם לא עושים את העבודה שלהם ואני חושבת שכתבות כמו זו שנעשתה ושודרה ביום ראשון- ראויות לציון. ראוי שיהיו עוד כמה כאלה. מי כמוני יודע כוחה של תקשורת ועד כמה היא יכולה לעזור במקרים שכאלה...

 

[פלפל חריף מאוד]

ועוד משהו

אחזור ואזכיר: לפי מה שאמרת "רוע הלב" שנתקלת בו היה מעופפות של פקידות... אני מתכוונת לרוע לב שאנשים עושים מחוסר איכפתיות, רצון להרוויח כסף על גבי, אנשים שעושים דברים מרוע לב טהור או פשוט כי הם רוצים לשמור על קשרים שיש להם עם אנשים מסויימים. קיצר, אם היית ניתקל ברוע לב אמיתי לא היית מדבר ככה. כנראה שנתקלת בטובים ביותר וכמו שענת ציינה- הלישכה שאתם שייכים אליה כנראה באמת טובה. לא כולם שייכים לשם.

 

[yoyosan]

אין לי הרבה מה להגיד לך

חוץ מלאחל לך רק טוב בחיים ולשנות קצת גישה ולא להיות כלכך פסימית ולהמעיט בערכך,זה שמשרד הבטחון חושב שאת לא ברת שיקום אז שיחשוב את בכל זאת לא חייבת את האישור שלו לכל דבר שתעשי בחיים שלך .אני ואת מכרים קצת יותר אחד את השני משיחות בפרטי ואת ממש לא הטיפוס שיחיה כמו כלב על קצבה כל החיים.. את בנאדם קצת יותר איכותי ומשכיל ולמרות הפגיעה את תצליחי בחיים שלך עם או בלי עזרת משרד הבטחון.. לא יודע איך המצב בלשכות שיקום אחרות אבל נכון פה ברחובות די סבבה ונחמד. אני רק יכול לאחל לך שלפחות מעטה והלאה ילך לך טוב עם משרד הבטחון בערך כמו שלי זה עד עכשיו ולא תמיד הייתי מרוצה מהם .. לעיתים זה היה מעבר לכמה פקידות מעופפות .יש בלשכת שיקום שלי רופא דביל אחד שענת בטח יודעת מי הוא אבל בגלל שהוא דביל זה לא מה שישבור אותי

 

[yoyosan]

מעתה

 

[yoyosan]

מותר לך לבכות אבל

השאלה אם זה הצעד הנכון? צריך להשלים עם מה שקרה ושלא תחשבי שאצלי זה רק חיצוני.. תאמיני לי שזה משפיע והשפיע גם נפשית עלי אבל מתגברים.. מנסים להמשיך תחיים כרגיל ככל האפשר? יעזור לי לבכות על הרגל שלא תהיה כמו פעם? על החברים שלא ידעו לעולם שאנחנו כבר לא יושבים בעזה יותר? על הכאב והסבל שחוויתי ? לא יעזור לי לשבת בחדר ולבכות על גורלי המר... ממצב כזה באמת לא מתקמדים לשום מקום בחיים... חברים ניתקו איתך קשרים? כנראה שהם לא היו באמת חברים.. אחרים מתקדמים בחיים ואת לא? אלו החיים לפחות נשארת בחיים.ללמוד אפשר אם ממש רוצים גם לא דרך משרד הבטחון,נכון זה עולה כסף אבל מצד שני אם זה כלכך חשוב אז זה שווה

 

[פלפל חריף מאוד]

אח יאיר...../images/Emo175.gif

אם הייתה לך הפגיעה שלי (ואני לא מאחלת לך) אז הייתה מבין שיש דברים שלא בשליטת האדם. אתה מוזמן לשאול פה אנשים שהוכרו על פגיעת ראש (פשוט כי אני כבר הותשתי מלהסביר את עצמי) מה זה בדיוק... כלומר- אם הסרוטונין ודופאמין והנוראדרנלין שלך יורדים אתה לא יכול לחשוב חיובי. אתה יכול לשאול גם את החבר'ה שמוכרים על הלם קרב והוזים דברים עם התקפים פסיכוטיים. יש דברים שקורים במוח בלי שליטה. זה לא "הצעד הנכון" ו"הצעד הלא נכון". יש מצבי רוח שהם תוצאה של פגיעה. אתה מוזמן לשאול את smile2life ואת המהפכן ועוד כמה פה. אני כבר נואשתי מהלסביר. לא סתם אנחנו נפגשים עם פסיכאטרים ולא סתם לוקחים כדורים. זה לא עיניין של בחירה. אגב, שלא יתפרש פה שאני פותחת במלחמה של "למי הפציעה הקשה יותר" כי זה סובייקטיבי. בשביל כל אחד הפגיעה שלו היא 100%. אבל אני כן חושבת שכשיש לה מצבי רוח ללא שליטה- אי אפשר לומר לך "תשלוט על עצמך, תחייך- החיים יפים". וחוץ מזה, למרות הויכוח, אתה יודע שאתה אחד הנכים האהובים עליי, נכון?

 

[yoyosan]

גם את עלי

וזה סתם דיון ברוח טובה אני מקווה לא וויכוח חלילה

 

[פיטר פןGIRL]

"מותר לך לבכות לפעמים ...

כשמשהו נשבר בך בפנים ספרי לי קצת על רגעי הפחד קל הרבה יותר לפחד ביחד" אבל מקרה שלך אני חושבת שהבכי נובע מתיסכול משאלות שצצות לך בראש מה אם .. מה אם היה להם קצת יותר איכפת והם היו עוזרים לי לטפל בפציעה בהקדם האפשרי? אולי מצבי היה יותר טוב עכשיו ... אבל על השאלות האלה אי אפשר לענות כי באמת שאי אפשר לדעת רוב הסיכויים שצהל הרע למצבך שהדחיה של טיפולך גרמה לך נזק יותר כבד ממה שמכתחילה .. אבל לשקוע ברחמים עצמיים (ק לדבר קשה מאוד לעשות) כעס כלפי המערכת עם אצבע מאשימה לחיות בכבלי העבר יגרמו - לך להפסיק לחיות רק להיות קיימת תנסי לחפש בתוך עצמך את הכוח רצון, הנחישות והתתמדה שהיתה לך לפני הצבא על מנת לקבל את רצונך כפי שקיבלת את התפקיד הנחשק שכל כך קצית ללא פרוטקציות רק בזכות עצמך!!! ותשקיעי את כל זה בהחלמה גם גופנית וגם נפשית זה מתסכל שהפגיעה שלך היא לא ניראת כלפי חוץ ולפעמים זה גורם לחוסר הבנה בגלל שלא רואים את הפציעה באופן "ויזואלי" אבל את מרגישה אותה בתוך עצמך תשתחררי מהתיסכולים שבסוף רק יגרמו לך להיות מרירה ואת פשוט לא כזאת זה באמת יהיה פציעה הרבה יותר חמורה מכל פציעה שתחווי אי פעם בנוגע לכל הכמיכלים שמסתובבים אצלך בראש וגורמים לך לתהפוכות זה נכון מי כמוני יודע אבל בדברים שאת רק יכולה לשלוט תנסי לשלוט ולא לתלות אחריות בלעדית על הסרוטונין ודופאמין והנוראדרנלין ... בהקשר לזה שעכשיו את לא זוכר כלום ממה שלמדת על עריכת סרטים או כתבת צבאית או לא משנה כל מה שמביא לך את ההתלהבות הפנימי והדרייב להמשך הלאה אל תאבדי את זה!!! תחשבי לעצמך שיש אנשים שאף פעם לא משהו מה "מניע" אותם וחיים חיים אפרורים בנלים ושגרתיים למדי ... את יכולה ללמוד את הכל מחדש - להצית את האש בפנימי בתוכך !! בשבילך עכשיו זה משהו חדש מרגש כי את לא זוכרת שלמדת את זה!!! ומי יודע אולי תזכרי??? אבל עכשיו זה משהו טרי מאתגר ראשוני פראש זה תמיד כייף לפתוח דף חדש תנסי לחשוב על זה.. ואני הכי בייבי בפורום הזה

 

[פלפל חריף מאוד]

למה בת כמה את../images/Emo35.gif

וכמו שהסברתי לYOYOSAN קל להגיד, קשה לעשות. את מוזמנת להכנס לאחת ההודעות של SMILE2LIFE וגם הוא אומר אותו הדבר. יש פעמים שהפגיעה לא מאפשרת לך. כלומר, ברור שחלק מהמצב רוח שלי הוא תסכול אבל לא הכל... לא סתם המציאו את המקצוע הזה "פסיכיאטר". אם כולם היו שולטים במחשבות שהמוח מייצר, לא היינו צריכים אותו. לא היו מחלות כמו מאניה דיפרסיה, סכיזופרניה, הפרעות אישיות. ידעת שמי שמקבל מכה באונות הקדמיות שלו מאבד את צלם האנוש שלו? אם זה קל- הוא מאבד את טעם החיים ואם זו פגיעה ממש קשה הוא מסוגל לרצוח אנשים ולא להרגיש אשם. למה? כי שם נמצא החלק במוח שגורם לך להיות אדם, כולל המצפון וכו' (לא מדויק אבל קשה לי להשתמש במילים של הפסיכיאטר) אז מה, תאמרי לו "תשלוט בעצמך"? האם תאמרי לחבר'ה בפורום "תשלטו בהתקפים הפסיכוטים שלכם?" לא... וזה עובד על אותו עיקרון.. איזון חומרים במוח. נפש האדם היא דבר מאוד לא ברור אבל ידוע שמה שמפיע עליה זה החומרים במוח, שלא בשליטתנו... לחולה סכרת לא תאמרי "תגיד ללבלב שלך שיתחיל לייצר אינסולין".. ואותו הדבר לפגוע ראש " תגיד למוח שלך שיתחיל לייצר סרוטונין"...