תיאוריה,הלכה ומעשה

תיאוריה,הלכה ומעשה ../images/Emo20.gif

בסופשבוע גיל ידידנו הטוב הגיע לביקור כהרגלו בקודש. אין לי מושג מה עבר עליי אותו היום,מן עצבות,לאות לא מוסברת,ייתכן שעייפות מצטברת. הפעם עמיתי דאגה לכיבוד,אני רק התרווחתי לי בסלון,לבושה בטריינינג האהוב עליי.מוכר לכם? חברים טובים כאלה שיכולים לבוא מתי שרק בא להם,ובכל מצב אפשר להרגיש נוח בנוכחותם. ככה הם גיל ועמיתי. הילדים כבר מזמן נרדמו,רק קיוויתי שלא יתחילו שוב עם שיחות הסלון הפוליטיות,שבעתי מהן,בחיי. המתנתי שאולי מישהו יזרוק לחלל הסלון איזה נושא מרתק לדיון,משהו שיקפיץ את התאים ויזרים עוד מנת אדרנלין לגופי העייף. איך שגיל אלוף בהקפצות,מכיר אותי היטב,אותי ואת השגעונות שלי,אותי ואת נושאי השיחה שיכולים לרתק אותי בין לגימה אחת מהקפה לבין לגימה נוספת מהבירה השחורה החביבה עליי. מי לא אוהב את ילדיו?שיחרר גיל לחלל,עיקמתי פרצוף,מה בדיוק אתה מנסה לעורר אצלי גיל? תשמעו והסכיתו הורה גיל. קוקי התמתח על הכורסא,עמיתי שילבה זרועות,ורק אני נותרתי שרועה על הספה שממול. השבוע נכחתי בהרצאה מעניינת.,אם כי קצת תמוהה,התיאוריה ...משו קצת עירער לי לי תמחשבות. מי לא אוהב את ילדיו ? עניתי? כל בת תמותה יאהב את צאצאיו,ללא תנאי. היש אמא שלא אוהבת אתילדיה? הרי מעצם היותינו נשים,האינסטינקים האימהיים שלנו גורמים לנו להתחבר לילדינו עוד בהיותם ברחם. wrong answer פסק גיל. המחקרים מראים כי אין בגוף האישה או במוחה שום הורמון שגורם לה לתחושות אימהיים אלו,זו תרבות,היסטוריה שהשתרשה משחר בריאת העולם. מאז ומעולם תפקדה האם כמגדלת ילדיה ,זו שדואגת למילוי צרכיהם,זו שמקשיבה ומזינה אותם בידע. מוזר,אני ידעתי אחרת,למרות שלא יכולתי מעולם להצביע על הוכחה מדעית לטיעון שבו דבקתי שנים. נקודה מעניינת נוספת,הוכח מדעית שאמא תאהב את ילדה יותר אם הוא יפה חיצונית. עכשיו התמתחתי ורכנתי קדימה,הכיצד? מי בכלל יעז להעלותטיעון שכזה? הרי אהבת אם היא ללא כל סייג. גיל המשיך,אם אשר ילדה יפה תואר,נניח חולה במחלה קשה(שלא נדע),מוגבל פיזית,לא משנה דבר,עצם יופיו החיצוני היא תאהב אותו יותר מכל ילד אחר בהנחה שהוא הכי יפה משאר ילדיה. נקודה נוספת,מצמררת למדי. הורים לילד מונגולאיד שאינם רוצים בילדם (ויש אישור לכך מבית החולים),יכולים להותיר אותו באחת המחלקות של בית החולים במטרה שידבק במחלה,ובסוף ימות ממנה. נשמע מחריד,לא יכולתי לקבל את הטענה הזו,לא יכולתי להעלות בדעתי משפחה שתוותר כך על ילדה למרות מוגבלותו הפיזית,על אם שתוותר על ילד שנשאה ברחמה כל 9 החודשים. מה דעתכם על תיאוריה מדעית זו? על העובדות המצמררות? אני הצטמררתי.... שבוע טוב לכולנו
 

נעמי 1

New member
מי צריך תיאוריות מדעיות

זה קיים במציאות. ואגב, ילד לא חייב להיות עם מחלה או עם איזה נכות פיסית. הוא יכול גם להיות יפה, מוכשר ומצליח וההורים שלו לא יאהבו אותו. זה בלתי נתפס למי שחי במשפחה תומכת ואוהבת. זהו... נגמר היום שלך?
 

Night Light

New member
אמא

קיבלתי 95 בעבודה הסמינריונית שלי בנושא הקונפליקטים של האם המודרנית בין המיתוס לבין המציאות, בין האמהות הטבעית שמצפים ממנה לפתח, לבין הפמיניזם, השחרור, היציאה מהמטבח ומתפקיד המחנכת/מגדלת הבלעדית של הילדים. והמסקנה היתה שיש קונפליקט, ושרגש אמהי הוא בהחלט לא משהו שקורה מעצמו. זה לא מזעזע. זה אנושי.
 

Night Light

New member
אני מניחה שכן, גם.

אבל אני התכוונתי דווקא לזה שאמהות היא לא רגש אוטומטי שמפכה ממך מעצמו, מהשניה שאת יולדת. הפוטנציאל האמהי קיים באינסטינקטים שלנו, אולי, אבל ההעברה של הכח אל הפועל היא לא תמיד תהליך מיידי. וזה אנושי, שזה לא יהיה מיידי אלא שהאישה תצטרך תקופת הסתגלות למעמדה החדש כאם.
 
קראתי.....

ברור שכל אם תאהב את ילדיה. דיברתי על הנקודה/עובדה מדעית שילד יפה חיצונית יהיה אהוב יותר על אימו. לא דובר על התנהגותו,על הנחת שהוא מביא למשפחתו. זה מפליא אותי,אני מנסה להבין מה מניע ומביא להתנהגות זו. נכון שלכל אם יש ילד מועדף,חביב עליה יותר,לא סוד.
 

Night Light

New member
בנימה האישית

אני חושבת שלכל אם יש ילד אחד שחביב עליה יותר מהאחרים. ואצלי, דווקא הבת שלי היא היפיפיה, והבן שלי חמוד אבל לא ילד יפה בצורה מיוחדת, ובכ"ז הוא החולשה שלי.
 

נ י ש

New member
אני חושבת

שהילד שמהווה חולשה עבורנו, הוא דווקא זה הזקוק לנו יותר. אני אוהבת את שניהם באותה המידה, אבל לבן שלי אני נותנת יחס קצת יותר רך....ואני יודעת שאני טועה כלפי הבת שלי...אבל אני מנסה לתקן את דרכיי. למרות שהיא ניראית לי בעלת חוזק נפשי יותר ממנו...עדיין לא אומר שהיא לא זקוקה לי.. לגבי מה שמיש כתבה, חדשות לבקרים אנחנו שומעים על נשים שילדו וזנחו את ילדם בבית החולים או בפחי אשפה. היכן היה הרגש האימהי? אז בנקודה הזאת אני בעד דברייה של נייט...רגש האהבה האימהי אינו אוטומטי. לגבי הנקודה של לאהוב ילד יפה על פני ילד פחות יפה.....לא יודעת. לא נתקלתי בזה. אבל אני לא יודעת אם יש בזה משהו מזעזע...כי עדיין יש אהבה כלפי הילד. לא?
 

מרי-לו

New member
התחלתי לקרוא

והאמת היא שאני לא מסוגלת להמשיך... גם אם זאת עובדה וגם אם זה נכון זה בלתי נתפס בעיני לא לאהוב את הילד שלך רק כי הוא חולה/עם כויות/פחות יפה מאחרים...
 
כתבה מזעזעת...

אם התאוריה הזאת נכונה (ושלעולם לא נצטרך לבחון זאת על עצמנו) זה נראה לי מזעזע וגורם לי לחשוב מה זה אומר עלינו כבני אדם. (מיש, שלחתי את הקישור הזה לבני משפחתי, היי בטוחה שזה עוד יגיע לדיון משפחתי בנושא)
 

Netel

New member
יש המון במה שכתבת

גם אני שמתי לב שאני מגלה יותר אמפטיה לגדול שלי שהוא כזה רגיש , והקטנה יותר פייטרית,נלחמת על מקומה ודואגת שלא יקפחו אותה אף לא לרגע. אבל אז קלטתי,היא כמוני,נלחמת כל הזמן על תשומת הלב.תובעת אותה בכח. וברגע שקלטתי התחלתי לקחת פסקי זמן של פינוק איתה. בהתחלה פשוט הזכרתי לעצמי שכעת יש לתת לה תשומת לב משלה,ועם הזמן זה מגיע מעצמו במהלך היום. היא הרבה יותר רגועה כעת,ישנה ברגיעה בלילה. הרווח הוא של שתינו בקשר בריא שיגדל ויפרח לאורך השנים. אני גדלתי בבית של דור שני לשואה,כמעט ללא חיבוקים ועל נשיקות בכייף(לא של נימוס לדודות) לא היה זכר. אז נכון,תמיד ידעתי ואדע שאוהבים אותי,אבל הם כמעט אף פעם לא הראו זאת. להראות אהבה,להשמיע אותה-זה היסוד לבטחון העצמי ולרוגע שלנו. ברור שרגש אמהי אינו אוטומטי,אבל לצערי לא רבים הם האנשים שלוקחים את ההורות שלהם כמקצוע שתמיד צריך ללמוד ולהתפתח בו. רוב האנשים פשוט עוברים תוך כדי,ורואים זאת על הילדים שלהם. זה הבסיס להתפתחות התנהגות חברתית הולמת.ואולי פה גלשתי לנושא שמקומם אותי כבר כמה שנים-הזלזול לחברה שיש בנו,יהיו כאלו שיקראו לזה"חוצפה ישראלית" ויהיו כאלו שיפגינו גזענות כלפי מגזר זה או אחר. קל מאוד להאשים את הסביבה-קשה יותר לבדוק כל הזמן את ההתנהגות שלך כלפי ילדיך וגידולם.לא מספיק לאהוב ילד-צריך לדעת איך להשקיע בו את המיטב כדי שיהיה בוגר שיצליח בחייו.
 
יש המון במה שכתבתן...

גם אני הרבה דברים עושה עם הבת שלי מתוך מודעות ולא רק אינסטינקט... אבל... אני גם לא יכולה להתכחש לזה שאצלי לפחות האינסטינקט האמהיי כן קיים.. ואתן דוגמא: כשבתי היתה בת שנה וחצי נשברה לה הרגל... הגננת במעון שלה לא דיווחה לי על שום דבר חריג שקרה לילדה (היא גם פוטרה אחר כך בעקבות זאת) ורק אמרה לי שהילדה בכתה קצת בצהריים.... על הילדה מבחינה חיצונית לא נראה כלום, לא שטף דם ולא סימן למכה... שום דבר! בדר"כ כשאחד מילדי חולה אני מזעיקה את סבתא (שהיא אחות במקצועה) שתגיע בזמנה החופשי ותבדוק את הילדים... במקרה הזה, התעקשתי שתגיע באותו הרגע לבדוק את הילדה... אני לא יודעת למה, כי לא ראו על הילדה דבר וחצי דבר.. והיא כמובן גם לא ידעה עדיין לדבר... אבל היתה לי תחושה לא נוחה שזה לא סתם כאב גרון או אוזניים... שיש כאן משהו הרבה יותר רציני...אני קוראת לזה אינסטינקט אמהיי.
 
אצלי

יש הבנה רק בתיאוריה... בינתיים מתאמן על יבש... טוב, על רטוב... טוב, על משומן... טוב, על מחוספס...
 

giulietta

New member
התאוריות גם אומרות

שגברים מעדיפים בלונדיניות. נו, אז אמרו
 

noati

New member
אינסטינקט

הוא אינו רגש...הוא יצר טיבעי,יצר מלידה לפעולות התגוננות ושמירה על הקיום <מהמילון כמובן :)> אנחנו נושאות בתוכינו את העובר כדי שהוא יוכל להתפתח ולצאת מוכן לעולם שלנו וגם כדי שאנחנו נוכל להתכונן אליו ולו בקצת. כשהוא יוצא החוצה יש לנו יצר טבעי לגונן עליו ולטפל בו הוא נולד חסר ישע וחמוד כדי להפעיל את היצר הזה שלנו ואולי כאן הבעיה בילדים פגועים כאלה או אחרים... הם רואה ונבהלת והאינסטינקט שלה לא מופעל מיידית. זה נורא זה מזעזע וגם מצמרר אבל קיים ויש תרבויות שזה קיים הרבה יותר. האהבה לילדינו ,כך אני חושבת, לא באה מיד כשראשו מבצבץ יש לנו את זמן ההסתגלות <כמו שאמרו נייטי וניש> ובזמן הזה האינסטינקט שלנו עובד לא הרגש. גם בימינו <ונדמה לי שנוסע כתב משהו לפני כמה ימים על התחושה הזו או משהו בדומה לה> הרבה אנשים מביאים ילדים לעולם מתוך צורך אגואיסטי להמשיך את עצמם ואת הדור ושוב מתוך אינסטינקט מסויים של הִתרבות. מישל אולי זה מצמרר.. אבל אני ראיתי לא מעט אימהות שהילד המועדף הוא אכן יפה יותר מאחיו אבל שוב..יופי הוא ענין של טעם לא? לכל ילד יש מקום אחד ויחיד אצל הוריו,כך אני רואה את הדברים. צהריים טובים
 
אישית

אהבתי את ילדיי עוד בהיותם ברחמי,ללא כל מושג לגבי חיצוניותם,לגבי התנהגותם העתידית. לגבי אינטרסים בהבאת ילדים,זה לא הרבה אנשים,זה כולם יקירתי. תבדקי עם עצמך מה גרם לךלהביא ילדים לעולם. כל טיעון יתפס כמעשה אגואיסטי. אם אני בוחנת לעומק ומעמידה את עצמי למבחן ואת מכריי,יש משו בדברים שפועלים באופן אינטואיטיבי ולא בכוונה תחילה.
 

noati

New member
בהחלט שיש משהו

הרבה מאד אפילו ולכן הוא קיים חשבי מה היה חס וחלילה קורה אם לא היה לנו את האינסטיקט הזה את האינטואיציה הזו של איך ומה לעשות עם היצור המתוק והצרחן הזה שנתון אך ורק לאחריותינו.
 

giulietta

New member
מזוית הראייה של התינוק:

בשנת 1990, התפרסם מחקר באוניברסיטת טקסס באוסטין לפיו, כאשר מדובר בנשים זרות, תינוקות בני שנה העדיפו לשהות בחיקן של נשים שנחשבו על ידי מבוגרים כנשים נאות ומושכות, יותר מאשר בחיקן של נשים מצודדות פחות. כן דווח שהם מעדיפים "פני בובה": פנים הרמוניות, עגולות , פשוטות. עיניים גדולות, אף וחוטם קטנים. כלומר, הם דחו את מה שחרג מתחום הדפוס האסתטי הטבוע בהם מלידה. (גם גברים, כמו תינוקות, נמשכים לפני בובה: עיניים גדולות, אף קטן ושפתיים מלאות ופשוקות
). אז מה רציתי להגיד? שאם לתינוקות בני שנה כבר יש העדפות אסתטיות מה לנו כי נלין על מבוגרים ששטופים בערכים התרבותיים השגורים.
 
למעלה