תחילת תהליך

תחילת תהליך

בוקר טוב, בתי בת ה - 18 מתחילה בימים אלה את ההכנות לקראת הניתוח. בפגישה עם הפסיכיאטרית הועלתה הצעה להיפגש עם מטפלת בהפרעות אכילה,בתי הסכימה, ולאחר שניים שלושה משפטים של הכירות שטחית החליטה המטפלת שכדאי לבתי להיפגש מס פגישות עם פסיכולוג.בתי מאד כועסת וחושבת ששיחות עם פסיכולוג מיותרות. מציינת שבתי עברה מס ניסיונות של דיאטה מסוגים שונים, עם ביטחון עצמי נמוך מאד. כל שיחה עם איש מקצוע בנושא פסיכולוגי מתיש אותה וגורם לה לוותר.שאלות:האם כל מטופל חייב לעבור שיחות עם מטפל בהפרעות אכילה ופסיכולוג?האם ניתן לוותר או לא להסכים לשיחות עם מטפל בהפרעת אכילה ופסיכולוג?מה החשיבות של שיחות אלה ועד כמה הן מהוות מכשול לאישור מעבר הניתוח?תודה מראש על התייחסותכם.
 

אופירA

New member
מנהל
היא לא חייבת פסיכולוג כדי לעשות ניתוח, אם יש לה BMI40 ויותר

היא יכולה להתעלם מההצעות, לבקש מכתב מהפסיכיאטרית אם נדרש (אינני יודעת באיזו קופ"ח אתם, ואם נדרש מכתב, כאשר אין עבר פסיכיאטרי).

אבל בלי קשר לניתוח - אני שואלת אותך, אם יורשה לי, כאם לבן 31 - בתך בת 18, מתחילה חיים בוגרים, מנקודת פתיחה של ביטחון עצמי נמוך מאוד. זה נראה לה טוב לחיות כך? זה נראה לך טוב שהיא תחיה כך? היא לא היתה רוצה להעלות את הביטחון העצמי שלה ולחסוך לה הרבה כאבי לב בחיים?
השמנת יתר ענקית בגיל 18 לא מופיעה בדרך כלל ללא רקע נפשי. רקע נפשי משמעותו סבל. לא צריך לטפל בסבל הזה?
נערה בת 18 עם ביטחון עצמי נמוך מאוד, תוכל לשקם את בטחונה העצמי עשרת מונים, אם כל המשפחה תרצה לבחון את התנהלותה ולהסכים לעבור שינוי של העצמה ומודעות של כל בני המשפחה, לפחות אלה שמסכימים לכך.
אם הבת והאם רוצות לעבור טיפול משפחתי יחד - זה יכול להיות הכי טוב כשמדובר בנערה צעירה, שרק אתמול היתה ילדה.

נתקו עצמכן מהפסיכולוגית ומהפסיכיאטרית והמלצותיהן (ומהכעס עליהן), ושאלו עצמכן אם אם לא נכון לעשות טיפול מקיף בשורשי הבעיה שגרמה את ההשמנה ואת הביטחון העצמי הנמוך.
מניסיון רב, אני מבטיחה לך שהביטחון העצמי הנמוך אינו בגלל ההשמנה בלבד, ואין טעם לטפל בבעיות עצובות רק מעל לפני השטח.
אכילת היתר היא התנהגות מפצה על חסכים רגשיים שיצרו את חוסר הביטחון העצמי.
ניתוח יביא להרזיה מהירה, ואחרי כשנתיים תתחיל השמנה מחדש - אם הבעיות מטופלות על פני השטח (באמצעות ניתוח בקיבה...) ולא בשורשן.
שורשי בעיות ההשמנה והביטחון העצמי הנמוך הן קשר לא טוב שהתהווה אצל הילדה הקטנה בינה לבין עצמה, והשליך על התבגרותה.

תפקיד ההורים בטיפול כזה הוא להעצים את יכולותיה ליצור קשר חיובי עם ה"אני" שלה, העצמי, ע"י שהם מעצימים את יכולותיהם להבין את אישיותה ונתוניה, וגם את אישיותם ונתוניהם. בטיפול כזה חושפים איזה חסר גרם לתפיסת הדימוי העצמי של הילדה להתבגר באופן שלילי, ואיך מכוונים אותו מהיום והלאה לחיובי, מתוך מודעות (שהרי התפיסה השלילית של הילד הקטן נוצרה באין מודעות של ההורים לכוונה לכיוון חיובי).
נכון שבתך בוגרת כעת, אבל הורים, כידוע, נשארים כל החיים הורים. הם אוהבים את בניהם ורוצים שיהיו להם חיים טובים, ושהנכדים שלהם לא יסבלו מה שסבלה הבת.
יש להניח שגם בבית, בו היא חיה כעת, אין התנהגות אכילה בריאה, וזה יפריע לה לאחר הניתוח. לכן חשוב שכל המשפחה תעשה שינוי בהרגלים ובמודעות לבריאות.

תחשבו שתיכן - על מה הכעס, בגלל המלצות הפסיכולוגית? אם זה בגלל שהיא מעכבת את האישור לניתוח - אז תבקשו את האישור שלה ותמשיכו בהליכים.
אבל על ההמלצה אין להן מה לכעוס. היא לטובתכן מאוד, היא נכונה מאוד, והיא מאוד רוצה שאכילת היתר תטופל בשורשה, כדי למנוע מצב של חבלה חמורה בגוף, ע"י ניתוח שיביא להרזייה ולאחר מכן להשמנה חוזרת בקיבה חתוכה ומצולקת... אין ספק שאם הגורמים לאכילת היתר לא יטופלו בשורשם, היא תתעצם עם השנים והניתוח לא יועיל לטווח הארוך יותר ממספר שנים קטן. האם החיים נגמרים בגיל 23?...
שיחות עם פסיכולוג מתישות את בתך אולי בגלל שהיא לא מוכנה לטיפול, לא מבינה את התועלת שבו, או שהפסיכולוג במקרה לא מתאים. תשאלו את עצמכן, איך אפשר למנוע את ההתשה הזו, למנוע ויתור על טיפול. איך אפשר לעורר בה רצון לטיפול. יתכן שליווי שלך בטיפול והסכמה שלך לשינוי עצמי יכולים להיות הדרך לפיתרון. אולי לא, אבל כדאי להציע ולחשוב על זה יחד.
 

אופירA

New member
מנהל
להבהרה- אני לא רופאה! הרופא נעדר כמה שבועות. אולי מילואים?

 
תחילת התהליך

לפני שפונים לניתוח בריאטרי, ועל מנת למקסם את סיכויי ההצלחה - רצוי לשלול הפרעות אחרות הגורמות להשמנת היתר.
במידה ופסיכיאטר המליץ עם המשך הברור - הייתי ממליץ להתקדם בכיוון.
אני מניח שזה לא ימנע ניתוח בריאטרי אלא מקסימום יעכב אותו, והרי אין כאן דחיפות אמיתית.
 
למעלה