תזכורת מהעבר

[רונן המתבונן]

תזכורת מהעבר

אני בדיוק באמצע הקריאה של זה - אבל אני משרשר את זה עכשיו כדי שלא יעבור לי החשק לעשות זאת. זה מזכיר לי משהו שקרה לי אתמול באוטובוס. http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=245&msgid=1463781

 

[o fri]

גם אני באמצע, אבל זה זרק אותי

לפלאשבאק מדהים מהילדות שבכלל לא זכרתי עד עכשיו. נזכרתי שכשהייתי ממש קטנה היתה לי מפלצת מתחת למיטה שנראתה כמו צל מפחיד ושחור וזזה עד שההורים שלי שכנעו אותי שהיא לא שם. והיא היתה היחידה הייתי רואה את הצללים הזזים בחושך בהרבה מקומות. לכן פחדתי מהחושך.

 

[o fri]

והיא לא היתה היחידה (תיקון)

 

[fire snake]

אני בילדותי חלמתי שאני הולכת עם כמה

חניכות של הורי (שהדריכו באיזה מוסד לפליטי שואה) לאסיפה של החברה שלהם. החברה ישבו על ספסלים סביב חדר, ופרה שחורה וגדולה עברה מאחד לשני ואכלה להם את הראש. התיישבנו על הספסלים. הפרה הלכה וקרבה. חשבתי, "למההם לא הולכים?" "את רוצה כבר ללכת?" שאלו אותי הבנות שבאו אתי. "עוד לא", אמרתי. הפרה אכלה את ראשו של בן בלונדיני, שמצא חן בעיני, ואחר כך בת בלונדינית, שהיתה יפה בעיני, וכבר היתה ממש קרובה. "אני רוצה כבר ללכת", אמרתי לבנות. הלכנו. אחר כך הייתי בבית עם אמא שלי. "אמא, ראינו פרות", אמרתי. "טוב, לכי לישון עכשיו", אמרה ליאמי ביובש. הלכתי לישון, ומתחת למיטה שלי היו פרות. שמעתי קולות חיכוך. ידעתי שאם אפול לשם - זהו, לא אצא יותר. ואז הייתי מתחת למיטה, אחרי הנפילה. הרגשתי מגע חמים ולח, וידעתי שזהו, מכאן לא אצא יותר.

 

[רונן המתבונן]

וזהו?

 

[fire snake]

כן, שם נגמר החלום

 

[דני קנוט]

הסוף

גרם לי עכשיו לרעוד ולבכות. לא עוד!!!!!! אני לא מסכים לזה יותר.

 

[שירהת העשבים]

what is the matrix ?

 

[דני קנוט]

?

 

[שירהת העשבים]

המכונות...? ששולטות על המוח..?

וניזונות מהאנרגיה שמפיק הגוף? מייצרות גירויים מנטליים לאדם... לא נשמע כמו הטורף?! how deep in the rabbit hole you want to go?

 

[charlila]

שירהת העשבים,

תיבת המסרים שדלי תקועה - לא יכולה לקרוא את המסר. שלחי לי שוב במייל או דרך הבלוג נחש-האש (זה שם המשתמשת של צד שמאל של תודעתי)

 

[דיפ שינואנו]

טוב...

אני באמת לא יודע מה להגיד על זה. כאילו, זה באמת? אבל מה? ואיך? ולמה לא סיפרו לי? ואיך זה יכול להיות?!? ... המממ... האמונות הרגילות שלי לא היו עומדות בזה. מזל שאני בתקופה של התחדשות. אחחח... האנרגיה המטורפת של השחרור... ממש באג במערכת האמונות הרגילות שלי. פתאום הולך מרצוני החופשי לרופא שיניים ומוכן לקרוא בלי להתנגד לכל מילה בהודעות על חלקים לא אורגניים שמקפצים על קירות... ממשיך להסתכל. מעניין אם הטורף הנ"ל יצליח להרדים אותי כך שלא אראה את ההמשך. (האם סרט שמוקרן בלי שאף אחד רואה ממשיך להתרחש?

) ננסה.

 

[רונן המתבונן]

כשהייתי קטן

פחדתי ממפלצות. אני זוכר שהפחד הזה הופיע שוב כשהייתי יותר גדול - בערך בכיתה ג'. זה היה פחד מסחרר וקראתי לו מפלצות, אבל בעצם זה רק בגלל שלא ידעתי איך להגדירו. הוא בא לי בלילה כשהייתי הולך לישון. לאחרונה בעקבות קריאת המאמרים האלה חלמתי חלום שבסופו בא איזה מישהו עם אקדח צר וארוך ואיים לירות עלינו (לא זוכר כרגע מי עוד היה איתי). זה היה הטורף ידעתי שיש לי רגע אחד להחליט והסטתי את הכנה שלו עם היד ובעטתי בו ברגל שמאל. התעוררתי בעודי בועט באוויר וההרגשה היתה באמת כמו במטריקס כשהם יוצאים מהמטריקס. לא יודע מה זה היה באמת. דבר אחר שקרה לי - עשיתי מדיטציה שבה חשים את חום כפות הידיים - בעודי במדיטציה הייתה לי הזיה שאני יושב באיזה גינה, מעין חצר אחורית של בנין במרכז ת"א והידיים שלי הם בעצם שני כרובים ובאה זקנה והתחילה לצעוק עלי שאני עושה משהו לכרובים שלה ובאמצע המדיטציה פתאם קלטתי שזה הידיים שלי ואין לה זכות לצעוק עלי! ואני בכלל יושב בחדר שלי. עוד משהו שקרא לי - ביום השלישי של ההתנתקות, נסעתי באוטובוס והצמדתי לאנשים צבעים שמתאימים להם (זה אחד התרגילים מהקורס לראיית הילות שיש פה בפורום). באיזשהו שלב קמתי ונעמדתי והמשכתי להצמיד לאנשים צבעים. (עד לאותו זמן ישבתי ליד מישהו בצבע ירוק כהה). כשעמדתי עמדה לידי מישהי - אני חושב שכחול בהיר או תורכיז והיא לא נראתה לי במצב רוח טוב. לא נגעתי בה, אבל הרגשתי שאני מחבק אותה. אח"כ פתאם חשתי רגיעה גדולה והתמעטות של מחשבות. התחושה שלי בגוף נהייתה פתאם מאד נעימה ומתוקה. הסתכלתי מסביב והאווירה נראתה לי שמחה, האנשים נראו לי מאושרים ברובם, מפטפטים אחד עם השני. הרגשתי משהו שאני יכול להגדיר כאנרגיה נפלט ממני ומכולם. אני הרגשתי מאד טוב ושחררתי אנרגיה חיובית באוטובוס באופן אקטיבי. אני יכול להגדיר את זה כמו לעשות טלקינזיס. כמו להפעיל איזשהו שריר נסתר. הבנתי טוב יותר את החלק הלא פיזי בעולם. (אם כי - יש לי הסתייגות - שום דבר עדיין לא מרגיש לי מוחלט, כעובדה)