תזכורת לקראת השביתות הצפויות
מתוך הסיפור "נבואה", פרק מספר 4 המשק הישראלי שלאחר תקופת שרון קיבל דחיפה רבה קדימה. לאחר התבהרות המצב המדיני לשנים הבאות, חיסול החזית הערבית כנגד ישראל וסילוק הסיכון הקיומי לישראל במלחמה הזו, שבו המשקיעים ביתר התלהבות ואופטימיות להשקיע בחברות ההיי טק הישראליות. סילבן שלום, ראש ממשלתה החדש של ישראל הצהיר מעל כל במה בריש גלי כי ממשלתו החדשה תפתח חזית חדשה, כלכלית, שבה ישראל תעשה מאמץ רצוף וקשה כדי להגיע סוף סוף לעצמאות כלכלית אמיתית. "ברצוננו להוריש לילדינו ולנכדינו מדינה עשירה ומתוקנת, שבה יוכלו למצוא את עתידם ולא לחפש אותו במקומות רחוקים". גל האופטימיות ששטף אז את הארץ היה קצר. האליטות השליטות, כלכלית וחברתית, מעולם לא חשבו אפילו, לוותר על מוקדי הכוח שלהם. אמנם הדיבורים על חזון כלכלי חדש, על עצמאות כלכלית נשמעים טוב ברדיו ובטלוויזיה אבל מה לעשות? צריך לפרנס את כל אלה המצביעים לנו ביום פקודה. המפלגות הדתיות רק הידקו את אחיזתן בגרונו של ראש הממשלה. השמאל הישראלי שקיבל מכה חזקה בבחירות האחרונות התגמד משהו אך כוחן של המפלגות החרדיות והדתיות רק גדל באופן יחסי וכך גם לפיתתן את מקבלי ההחלטות הישראליים. המפלגות הדתיות המשיכו להציג את עצמן כמקופחות אך בפועל קיבלו יותר ויותר כסף, המפלגות הערביות תבעו אפליה מתקנת. בבחירות האחרונות ניכר גידול משמעותי בכוחן עקב העלאת המודעות הערבית הלאומית והליכה משותפת ברשימה מאוחדת סוף סוף. מנהיגי המפלגה הערבית המאוחדת ראו בעיניים כלות את נצחונו של שרון על מדינות ערב ועל מדינת פלשתין אולם זה לא הפריע להן להמשיך בסאגה הנמשכת של "הקיפוח ההיסטורי המתמשך של ערביי ישראל כמדיניות יזומה של כל ממשלות ישראל עד ימינו אלה". על אף סימני התאוששות מן המיתון המתמשך שנים רבות בישראל (עוד מתקופתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו), הוחלט בפורום הכלכלי הבכיר של מדינת ישראל להקל במעט את הלחץ לבלימת לחצי האינפלציה (שכבר לא היתה קיימת) והוחלט על ביצוע מס' פרוייקטים לאומיים של עבודה יזומה לטובת קידום אוכלוסיות מובטלות. באלה ניתן היה למנות את הרכבת לאילת, את הניסיון לחזק ולשפר את תשתית הרכבות העלובה של מדינת ישראל, במיוחד באזור גוש דן ובעיקר את מסע הצלב המחודש לבניית רכבת תחתית בתל אביב, דבר שכלכלנים רבים תקפו כתוכנית שאין לה שום סיכוי לכסות את עצמה גם לא במאה השנים הקרובות. הקואופרטיבים של התחבורה, אגד ודן, פתחו בשביתה פראית בת שבועיים וחצי והכניסו את המדינה לסחרור. דבר לא שכנע אותם לוותר על מוקדי הכוח המונופוליסטיים שלהם. סילבן שלום זחל לעבר עמיר פרץ וועדיו כדי שיעזרו במציאת פתרון הולם שבאותם ימים כלל לא נראה. לבסוף הוחלט כי קואופרטיב דן יקבל שליש ממניות החברה הממשלתית שתפתח ותנהל את הרכבת התחתית בגוש דן בעוד שקואופרטיב אגד יקבל זכויות דומות בכל פיתוח של כל רשת מסילות עתידית בישראל. עיתון מעריב כתב אז בכותרת המערכת: "שלטון הקואופרטיבים". ידיעות אחרונות לעומתו בחר בכותרת "ניצחון ועדי העובדים על מדינת ישראל". עמיר פרץ, מדושן עונג נשמע אז בראיון טלוויזיוני אומר: "המדינה החזירה לעובדים את הכבוד והגאווה שלהם, זהו יום גדול לפועל העברי". דן שילון שהעביר את מהדורת החדשות לא התאפק ושאל אותו מן האולפן "האם יש עוד דבר כזה? פועל עברי?" ועל כך ענה/התפרץ עמיר פרץ בתשובה גסה שצונזרה בשידור חי. שפיכת הכסף למדורת המדיניות החדשה של ביצוע פרוייקטים לאומיים יזומים למען ספק תעסוקה לאזרחי ישראל המובטלים, נכשלה בסופו של דבר. אף ישראלי לא היה מעוניין לעבוד בחמסינים הלוהטים של חודשי יולי אוגוסט וספטמבר, בהנחת פסי רכבת במדבר הלוהט, או בלחות הבלתי נסבלת של המנהרות שנחפרו עתה מתחת לעיר תל אביב. בסופו של דבר הפכה התוכנית הגרנדיוזית של משרד העבודה וראש הממשלה לבדיחה עת עיתונאים חוקרים גילו כי מרבית העובדים בפרוייקטים הלאומיים הללו היו סינים, פיליפינים, רומנים וערבים שהתנדבו לעבוד ולבנות את הארץ במקום היהודים העצלים. שערוריות ענק התפרסמו בעת ההיא על מניפולציות מדהימות של מנהלי וקבלני עבודה המעסיקים עובדים זרים ולוקחים לכיסם את ההפרש בין שכר הרעב של העובדים הזרים לבין השכר המינימלי שיועד למעשה לעובדים הישראליים. Thats all folks לאתר הבית ולסיפורים כולם: http://Thats_allfolks.tripod.com
מתוך הסיפור "נבואה", פרק מספר 4 המשק הישראלי שלאחר תקופת שרון קיבל דחיפה רבה קדימה. לאחר התבהרות המצב המדיני לשנים הבאות, חיסול החזית הערבית כנגד ישראל וסילוק הסיכון הקיומי לישראל במלחמה הזו, שבו המשקיעים ביתר התלהבות ואופטימיות להשקיע בחברות ההיי טק הישראליות. סילבן שלום, ראש ממשלתה החדש של ישראל הצהיר מעל כל במה בריש גלי כי ממשלתו החדשה תפתח חזית חדשה, כלכלית, שבה ישראל תעשה מאמץ רצוף וקשה כדי להגיע סוף סוף לעצמאות כלכלית אמיתית. "ברצוננו להוריש לילדינו ולנכדינו מדינה עשירה ומתוקנת, שבה יוכלו למצוא את עתידם ולא לחפש אותו במקומות רחוקים". גל האופטימיות ששטף אז את הארץ היה קצר. האליטות השליטות, כלכלית וחברתית, מעולם לא חשבו אפילו, לוותר על מוקדי הכוח שלהם. אמנם הדיבורים על חזון כלכלי חדש, על עצמאות כלכלית נשמעים טוב ברדיו ובטלוויזיה אבל מה לעשות? צריך לפרנס את כל אלה המצביעים לנו ביום פקודה. המפלגות הדתיות רק הידקו את אחיזתן בגרונו של ראש הממשלה. השמאל הישראלי שקיבל מכה חזקה בבחירות האחרונות התגמד משהו אך כוחן של המפלגות החרדיות והדתיות רק גדל באופן יחסי וכך גם לפיתתן את מקבלי ההחלטות הישראליים. המפלגות הדתיות המשיכו להציג את עצמן כמקופחות אך בפועל קיבלו יותר ויותר כסף, המפלגות הערביות תבעו אפליה מתקנת. בבחירות האחרונות ניכר גידול משמעותי בכוחן עקב העלאת המודעות הערבית הלאומית והליכה משותפת ברשימה מאוחדת סוף סוף. מנהיגי המפלגה הערבית המאוחדת ראו בעיניים כלות את נצחונו של שרון על מדינות ערב ועל מדינת פלשתין אולם זה לא הפריע להן להמשיך בסאגה הנמשכת של "הקיפוח ההיסטורי המתמשך של ערביי ישראל כמדיניות יזומה של כל ממשלות ישראל עד ימינו אלה". על אף סימני התאוששות מן המיתון המתמשך שנים רבות בישראל (עוד מתקופתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו), הוחלט בפורום הכלכלי הבכיר של מדינת ישראל להקל במעט את הלחץ לבלימת לחצי האינפלציה (שכבר לא היתה קיימת) והוחלט על ביצוע מס' פרוייקטים לאומיים של עבודה יזומה לטובת קידום אוכלוסיות מובטלות. באלה ניתן היה למנות את הרכבת לאילת, את הניסיון לחזק ולשפר את תשתית הרכבות העלובה של מדינת ישראל, במיוחד באזור גוש דן ובעיקר את מסע הצלב המחודש לבניית רכבת תחתית בתל אביב, דבר שכלכלנים רבים תקפו כתוכנית שאין לה שום סיכוי לכסות את עצמה גם לא במאה השנים הקרובות. הקואופרטיבים של התחבורה, אגד ודן, פתחו בשביתה פראית בת שבועיים וחצי והכניסו את המדינה לסחרור. דבר לא שכנע אותם לוותר על מוקדי הכוח המונופוליסטיים שלהם. סילבן שלום זחל לעבר עמיר פרץ וועדיו כדי שיעזרו במציאת פתרון הולם שבאותם ימים כלל לא נראה. לבסוף הוחלט כי קואופרטיב דן יקבל שליש ממניות החברה הממשלתית שתפתח ותנהל את הרכבת התחתית בגוש דן בעוד שקואופרטיב אגד יקבל זכויות דומות בכל פיתוח של כל רשת מסילות עתידית בישראל. עיתון מעריב כתב אז בכותרת המערכת: "שלטון הקואופרטיבים". ידיעות אחרונות לעומתו בחר בכותרת "ניצחון ועדי העובדים על מדינת ישראל". עמיר פרץ, מדושן עונג נשמע אז בראיון טלוויזיוני אומר: "המדינה החזירה לעובדים את הכבוד והגאווה שלהם, זהו יום גדול לפועל העברי". דן שילון שהעביר את מהדורת החדשות לא התאפק ושאל אותו מן האולפן "האם יש עוד דבר כזה? פועל עברי?" ועל כך ענה/התפרץ עמיר פרץ בתשובה גסה שצונזרה בשידור חי. שפיכת הכסף למדורת המדיניות החדשה של ביצוע פרוייקטים לאומיים יזומים למען ספק תעסוקה לאזרחי ישראל המובטלים, נכשלה בסופו של דבר. אף ישראלי לא היה מעוניין לעבוד בחמסינים הלוהטים של חודשי יולי אוגוסט וספטמבר, בהנחת פסי רכבת במדבר הלוהט, או בלחות הבלתי נסבלת של המנהרות שנחפרו עתה מתחת לעיר תל אביב. בסופו של דבר הפכה התוכנית הגרנדיוזית של משרד העבודה וראש הממשלה לבדיחה עת עיתונאים חוקרים גילו כי מרבית העובדים בפרוייקטים הלאומיים הללו היו סינים, פיליפינים, רומנים וערבים שהתנדבו לעבוד ולבנות את הארץ במקום היהודים העצלים. שערוריות ענק התפרסמו בעת ההיא על מניפולציות מדהימות של מנהלי וקבלני עבודה המעסיקים עובדים זרים ולוקחים לכיסם את ההפרש בין שכר הרעב של העובדים הזרים לבין השכר המינימלי שיועד למעשה לעובדים הישראליים. Thats all folks לאתר הבית ולסיפורים כולם: http://Thats_allfolks.tripod.com