תועה על הנבל.

[עלה אדום]

עיוור יכול לתעות להנאתו בחושך גם בין גלי הים

 

[trilliane]

"לתעות להנאתו" לא נשמע לי כמו צירוף טבעי.

יש בו משהו אוקסימורוני, כי התעייה נחשבת ללא רצויה, למשהו שמקורו בטעות, לא בכוונה. נדמה לי שלא מזמן מישהו ציין שלמעשה במקור לא היה הבדל סמנטי בין טע"ה לתע"ה ובשלב מסוים השורש השני התייחד לתחום הדרך (ואז גם עבר עוד קצת מעתקים סמנטיים הקשורים בכך). אני בספק אם דובר עברית יעיד על עצמו שהוא "תועה להנאתו". הפועל הטבעי יותר לכוונה כזו הוא "משוטט להנאתו".

 

[sailor]

נדמה לי שעגנון כתב כך

ואילו אני עשיתי זאת בערים זרות רבות.

 

[trilliane]

אפשר גם לטעות במתכוון... אבל זה אינו מצב טבעי

 

[ציפלך]

בדקת את זה במצבת המצבים הטבעיים

חוץ מזה, זכרי שההבדל הסמנטי בין בלה-בלה לבין בלה-בלה-בלה הוא עצום.

 

[עלה אדום]

בגוגל - עגנון תעה, עגנון תעו - רק צרות.

 

[sailor]

על כתבי עגנון יש עדיין זכויות יוצרים

ורוב כתביו אינם ברשת. גוגל עדין לא יודע לקרוא ספרים מודפסים (אם כי הם מתכונים לסרוק את כל מה שישימו עליו ידם)

 

[עלה אדום]

פתיתי אזכורים בגוגל מסמנים מגמה

 

[trilliane]

אני מודה שלא הבנתי את המגמה שהם מסמנים...

(ר"ל, לא הבנתי את הודעתך הקודמת). אשמח להסבר.

 

[עלה אדום]

גוגל, ציטטות אנקדוטליות מעגנון, 'ת-ע-ה'

'תהילה': לאחר שנתיים, כשהגיע האח למצוות, תעה בדרך ונפל לביצה ומת. 'ימים נוראים' – בשם ר' חיים מצאנז פעם אחת אמר רבינו משל. אדם תעה כמה ימים ביער ולא היה יודע איזוהי דרך נכונה. פתאום ראה אדם אחר הולך לקראתו. באה שמחה גדולה בלבו עתה ודאי ידע הדרך הנכונה. כיון שפגעו זה בזה שאל אותו אחי אמור לי היכן הדרך הנכונה, זה כמה ימים אני תועה. אמר לו אחי אף אני איני יודע, שאף אני תועה כאן כבר מים הרבה, אלא אומר לך בדרך שהלכתי אני אל תלך אתה, שבדרך זו תועים. ועכשיו נחפש דרך חדשה. כן אנחנו, דבר זה יכול אני לומר לכם, שבדרך שהלכנו עד עכשיו אין לנו ללכת, שבדרך זו תועים. אלא עכשיו נחפש דרך חדשה. 'אלו ואלו' יצאה כת של מבריחי מכס ולא ידעו לחזור. תעו כל הלילה, עיר מושבם לא מצאו. תעו כל הלילה עד אור הבוקר. הבוקר אור ויראו את המקום מרחוק. הלכו וחזרו. כיוון שחזרו קפץ עליהם רוגזו של אדוניהם וצעק, ישתרבבו מעיכם מחוץ לטבוריכם גנבים ארורים, במה עסקתם כל הלילה ? סבור הייתי שנתפסתם, חיה רעה אכלתכם, טרוף טורף ממוני. אמרו לו, אדוננו מה נעשה? תעינו כל הלילה בתוהו לא דרך. תעינו כל הלילה עיר מושבנו לא מצאנו. לתעות ב'עגנונית' זה לאבד את הדרך ולהסתבך בצרות, זה מה שרציתי להדגים.

 

[trilliane]

הדגמה נאה ../images/Emo45.gif ומדגימה היטב את הדמיון לטע"ה.

 

[חוכך בדעתו 2]

אמנם יש דמיון כלשהו בין תעה לטעה, אך

הקביעה כי הן ממש דומות במשמעותן, נראית, לטעמי, ועמך הסליחה, כהתעקשות לשמה. תעה ביער - איבד את דרכו, רצה להגיע לסביבה מוכרת, שיש בה בתים, אנשים וכו', אך כל שעשה הוא לשוטט מהכא להתם מבלי להגיע לשום מקום. טעה ביער - רצה להיכנס ליער הרצל כדי ללקט אורניות, אך נכנס בטעות ליער הנשיאים ומצא אוזניות (הכלך).

 

[trilliane]

תעה = טעה בדרך (בגדול).

כלומר תע"ה הוא צמצום משמעות של טע"ה, למשמעות של טעייה מסוימת, טעות בניווט, אפשר לומר. מי שטועה בדרך מתחיל לשוטט, ולכן בהמשך היא עברה הרחבת משמעות דומה לשוטטות (רק שלהערכתי שוטטות היא במכוון ללא מטרה מוגדרת, בעוד שתעייה היא איבוד הדרך, כלומר הייתה מטרה אבל הביות עליה נכשל) וכמובן של סטייה מדרך המלך, ולכן במטאפורה גם סטייה מדרך הישר, מהאמונה הדתית "הנכונה" למשל. תעה ביער = טעה בדרכו ביער.

 

[חוכך בדעתו 2]

לתחושתי הבדל בולט בין תעה לטעה הוא

מקומם על ציר הזמן. לטעה יש משמעות נקודתית על ציר זה. אתה עושה טעות בנקודת זמן. אם נבחן את תחום הדרכים (הקרוב גם ללבו של התועה), הרי כשמגיע מאן דהו לצומת דרכים ובוחר בדרך לא נכונה, הוא: - טועה בבחירת הדרך. - מעשה הטעות ממוקד בנקודה על ציר הזמן, וממועד עשייתו ואילך ידידנו כבר אינו טועה בדרכו, לכל היותר הוא בחזקת תועה בדרכו. לעומת זאת, בניגוד לטועה, התועה עושה את מעשה התעייהלאורך ציר הזמן, למשך תקופת זמן . ודוקי, לענ"ד אין זה נכון (לוגית) לומר טעה בדרך, אלא טעה בבחירת הדרך, טעה בדרך שבה בחר וכד'.

 

[trilliane]

זה הבדל מסוים, לא יודעת אם הוא כ"כ בולט...

אפשר להסתכל על טעות כעל בחירה שגויה נקודתית; לפעמים מדובר ברצף של טעויות (הטעות הראשונה גוררת אחריה טעויות נוספות); לפעמים זו טעות שאתה לא נחלץ ממנה ואז את "חי" את הטעות הזו לזמן מה. אני לא יודעת אם זו הסתכלות לשונית, לוגית או פילוסופית... אני מסכימה איתך שמרגע הטעות בדרך, חלה תעייה בדרך, לכל הפחות עד שהתועה מוצא את דרכו, או שאולי הוא טועה שוב ושוב... תלוי במקרה. אני לא מרגישה בעיה ב"טעה בדרך". אחרי הכול, טועים בהרבה דברים, חלקם יכולים להיות שמות פעולה (טעה בזיהוי, טעה בחישוב), אבל רבים, אם לא הרוב, דווקא שמות עצם אחרים: טעה במבחן, טעה במפתח, טעה בתאריך, טעה בכפתור, טעה בפנייה... אם השליח של הפיצה מאחר, מתנצל ואומר "טעיתי בבית" או "טעיתי בדרך" - האם זה לא משפט ברור ומובן וטבעי בעברית? למעשה אני מנסה לחשוב מתי שמעתי מישהו אומר בעברית "טעיתי בבחירת הדרך" או "טעיתי בבחירת הפנייה". ה'בחירה' כ"כ מובנת מאליה שהיא פשוט מיותרת. אני מרגישה שיש בהוספה שלה למשפט משהו מלאכותי ולא טבעי. נ.ב. מה זה "ודוקי"?

 

[חוכך בדעתו 2]

נקבת ה'דוק'.

הסבר מלא למילה וְדוּק (נֶהגֶה גם: ודוֹק) למדנית ושים לב, ועיין היטב, ודייק בדבר (מילה המשמשת להפניית תשומת הלב לדברים הנזכרים בהמשך ולהדגשתם או כסיום שכיח בספרות הרבנית לדיון ארוך ומפולפל). יש המפרשים את המילה גם כראשי תיבות של 'ודייק ותמצא קל' או 'ודוחק קצת'. • ודוק, אף ששתי אלה הינן שאלות נפרדות, ההכרעה בשתיהן חייבת להיעשות במשולב. • ודוק, לשון החוק אינה מונעת אפשרות זו לגמרי.

 

[trilliane]

אה, בעצם צורה שונה ל"ודייק"? (או ודייקי).

לא קלטתי ש"ודוקי" זה ציווי נקבה של די"ק קל... היא לא פופולרית בימינו (פרט לפורום הזה...).

 

[חוכך בדעתו 2]

היא מופיעה במשלב 'למדני', ומכיוון שהלמדנים

הנם אלה ההוגים בש"ס ופוסקים, וחלילה לנשים לעסוק באלה הספרים הקדושים, המילה מופיעה (כמעט) אך ורק במין זכר - ודוק!. ואולם לענ"ד משעה שבאנשים מודרניים עסקינן שלגביהם גברים ונשים חד הם מבחינת יכולתם האינטלקטואלית, וכשירותם ללמוד ולהגות בכל העולה על רוחם, אני מרשה לעצמי להשתמש במילה זו במין נקבה. ודוקי,

, אין בדבריי אלה ולו שמץ של התרסה, קנטור, סניטה, עקיצה או הקנטה. כל כולם לא באו אלא להסביר מדוע אני משתמש במילה זו חרף אי-שימושיותה.

 

[trilliane]

אני לא מתיימרת להיות למדנית גדולה, אבל תודה

על הרוח הפמיניסטית.

לא חשבתי שיש בזה קנטור, פשוט לא היכרתי את המילה בשל אי-שימושיותה בימינו. השכלתי.

 

[יאקים]

על אף שאני מתערב בשיחתכם, בלא שנתבקשתי,

ואף לא הוזמנתי, ברצוני להעיר הערה בדבר דֹּק, דֹּקִּי: פעלים אלה אין שורשם ד-ו/י-ק, אלא ד-ק-ק (מגזרת הכפולים), בדומה ל סֹב, סֹבִּי, ממטרה!, סֹל, סֹלּוּ המסילה. ולהשומעים ינעם!