תוספות

[arielamir17]

תוספות

הבן שלי אמר לי ני יודע שאני אחר אבל אני לא מוכן להשתנות ולאבד את מי שאני בשביל להיות כמו כולם.
כמושאמרתי הוא מראש הולך לבית ספר ממש קטן 20 ילד שלומדים יחד רק שעת מחנך והשאר בקבוצות של 10-12 ילד
משהו כמו ברנקו וייס.
לגבי העתיד הוא הולך ללמוד במגמה שממנה ימשיך לי"א י"ב ואם יהיה טוב יוכל להמשיך עוד שנה וחצי למהנדס
את הטובים מפעלים כגון ישקר ורפא"ל מאמצים .
הילד חייב לשקט שלו תוכנית ארוכת טווח ויודע שיתכן והיא לא תצא לפועל אך זה חשוב לו מאוד.
נושא הצבא? לא חשבתי עליו בקטע הזה ויתכן שיהיה לזה השפעה על כן ללכת לאיבחון. וואו כמה טוב שמשתפים חוכמת ההמונים.
כשאני הייתי קטנה אולי בת 5 הבנתי שאני רגישה ופגיעה מדי והחלטתי שלא אהיה כזו והפכתי להיות הכי מופרעת בכיתה בתנועה ובחברה
והיו לי חיי חברה מעולים. רק בשנים האחרונות חושבת מאז שהבן בחר באילמות סלקטיבית הבנתי שהוא בחר בבנית חומה ואני בפורענות
אותה הגנה רק בהפוך וכיום אני די לבד מבחינה חברתית לא מצליחה לגשר
אבל היו לי חיים נפלאים עם ההגנה שבניתי.
שוחחתי רבות עם הבן על שתי צורות ההגנה.
תודה רבה לכם עוזר לי מאוד ממקד ונותן חומר למחשבה

 

[dina199]

הילד לא חייב להשתנות בכלל

עם איבחון או בלי איבחון. אבל כשיש אבחנה מדוייקת הרבה יותר קל לדעת מי אתה ואפילו להרגיש פחות 'אחר'. אין אף אחד 'כמו כולם'

.
אבחנה גם לא מפריעה להיות מהנדס במפעלים כמו רפאל וישקר . כל מה שהם צריכים זה תואר אקדמי (ולכם אני לא שם למרות האינטליגנציה שלי , כי אין לי בכלל החרדה החברתית שלי).
צבא זה מאוד לשוב ואתם כבר חייבים לחשוב על זה. הוא יקבל צו ראשון בעוד שנה.
אם הוא א"ס זה לא משהו שהוא בחר. ייתן ואת אשת אמצע , לכן הצלחת לבחור התנהגות מסויימת.
אם הוא א"ס , אילמות סלקטיבית זו מגננה. וגם בגלל זה לדעתי עדיף לאבחן