תוכנית על אימוץ בBBC
ביום חמישי ראיתי תוכנית ב-BBC Prime על אימוץ. שידור חוזר: ב-14.11. שעות 2-4 בלילה. מדובר ב-3 פרקים ברצף. בשלושת הפרקים שראיתי הציגו כמה משפחות במסעןה הארוך והמייגע לאימוץ. ולפני כמה חודשים ראיתי דווקא את הפרקים הבאים, שבהם מתוארות אותן משפחות אחרי האימוץ. המשפחות שהוצגו הן אלו: זוג שאימצו בן מרומניה (ועל כך בהמשך) ורוצים לאמץ בת מסין, זוג נטול ילדים שהם נוצרים מאוד פעילים (וחושדים בהם תחילה שהם חלק מכת, אך מחליטים לבסוף שהם רק זרם נוצרי מיוחד) שרוצים לאמץ 3 ילדים, זוג שבו לגבר יש ילדים גדולים מנישואין קודמים והם רוצים לאמץ שני ילדים. מתברר שכולם צריכים לעבור את אותו התהליך הארוך והמסורבל, שהוא בכל זאת יותר קצר מהתהליך בארץ. כלומר מדובר בתהליך של כשנה. העניין הוא שגם הזוג שרוצה לאמץ מחו"ל צריך לעבור את אותו התהליך, ורק אם יקבלו אישור מהשירות למען הילד האנגלי הם יוכלו להתחיל את התהליכים בסין, שגם הם יקחו כשנה. (אוףףףף). במשך כשנה הם צריכים לעבור תהליכים מאוד מייגעים ומסובכים וקשים מבחינה רגשית. כל שבוע (!!!) באה לבקר אותם עו"סית שמתחקרת אותם לגבי כל היבט בחייהם. היא גם מתחקרת חברים ובני משפחה (ובמקרה אחד היא גם הלכה לתחקר את הכומר וכו'). נוסף לכך, הם חייבים לעבור סדנה ארוכה כהכנה לאימוץ, וזוהי סדנה שבה הם אמורים לחשוף את עצמם. אחד הסיפורים המאוד קשים היה סיפורה של אחת מהאימהות שעברה התעללות פיזית ומינית קשה בילדותה והיתה אמורה לחשוף את זה ולעסוק בזה הן בפני העו"סית והן בפני קבוצת ההכנה (לא הבנתי למה היא הסכימה לחשוף זאת בטלוויזיה). שלושת הפרקים עוקבים אחרי הזוגות הללו במרחק של כמה חודשים, במהלך שנה שלמה. זה מאוד מאוד מעניין ובפרקים אלו רואים עד כמה הזוגות הללו רוצים להיות הורים ועד כמה הם מוכנים ללכת רחוק עבור זה (למשל, לחשוף את עצמם, לעבוד על שינויים פסיכולוגיים אצלם וכו'). מה שמעניין הוא שבפרק הראשון הזוגות דיברו על כך שהם יגדלו "ילדים של אחרים" (ברגע הראשון לא הבנתי למה הכוונה). ובפרק השלישי הם כבר אמרו שהם רוצים לגדל את "הילדים שלהם". הפרק השלישי מסתיים ב... בעצם לא רוצה לספר כדי לא לקלקל למי שרוצה לצפות בעצמה. אומר באופן כללי שרק בסוף הפרק השלישי יודע כל זוג אם קיבל אישור לאימוץ. ועכשיו לסיפור שמאוד מאוד ריגש אותי (אנדרסטייטמנט המילניום...). הזוג שאימצו ילד מרומניה. קודם רציתי לספר שהאישה מאוד מאוד כעסה: הרי סוף סוף היא כבר אימא, הם כבר הורים, למה צריך כל כך לחטט ולבדוק אצלם? מה גם, שאחרי השנה הקשה והטעונה שעברו עם השירות למען הילד, עוד צפויה להם כשנה עם שלטונות האימוץ בסין. כלומר אצלם התהליך הוא מורכב ומסובך עוד יותר מאשר אלו שרוצים לאמץ באנגליה. ועכשיו לסיפור המאוד מרגש. הם סיפרו איך אימצו את הבן שלהם מרומניה. הם סיפרו שמאוד קשה לאמץ מרומניה (לא שמתי לב באיזו שנה צולמה הסדרה, אבל ברור שזה היה בתקופה שעדיין רומניה היתה פתוחה). והם פשוט נסעו לבוקרשט ו... ועכשיו הם סיפרו את תהליך האימוץ הבלתי חוקי שהם עשו. הם פגשו גבר מאוד מפוקפק שלקח אותם לבית ששם היתה אישה עם תינוק בן 3 חודשים שהיה פשוט מורעב. היא היתה כל כך ענייה שלא היה לה במה להאכיל אותו והיא האכילה אותו במי כרוב... (כלומר במים שנותרו אחרי שמבשלים כרוב). יש תמונות של הילד מאז. פשוט מזעזע. ביאפרה. עיניים ענקיות ובולטות החוצה עם מבט כזה מיוחד ופנים מצומקות. והם סיפרו שהיתה לו בטן ענקית ונפוחה ואפשר היה לראות *מתחת* לצלעות שלו... הרופא שבדק אותו אמר לזוג שהתינוק היה בשלבים האחרונים של גסיסה מרעב, שלב אחד בלבד לפני המוות.... האישה לא רצתה לשים את הבן שלה בבית היתומים ורצתה לגדל אותו... הם מתארים איך האישה בכתה והיה לה קשה להיפרד מהתינוק ואיך שהיא נפלה על ברכיה ובכתה ובכתה ובכתה... ואחר כך מייד מראים את הילד כשהוא גדול ושמח ובריא. ואחרי שהביאו את הילד לאנגליה הם אימצו אותו כחוק בבית משפט אנגלי. מאוד בכיתי וחשבתי על כך הרבה. * קודם כל, זה הזכיר לי את שיחות מהעבר שבהן היה ויכוח בין אלו שטענו שהיולדות נטשו את התינוקת לבין אלו (וביניהם אני) שטענו שיש מקרים שבהם אי מסירה לאימוץ היא גזירת גזר מוות על התינוק ושבהרבה מקרים התינוקות ניצלו ממוות בטוח בשל המסירה לאימוץ, ושבמקרים אלו המסירה לאימוץ היא המעשה ההומני והאימהי הנכון ולא ההתעקשות שהתינוקות ימותו מרעב אצל היולדת. אני זוכרת איך כתבתי הרבה הודעות בנידון ונתתי דוגמאות ממקרים נוראים כאלה וטענתי שהמינוח הנכון הוא *מסירה לאימוץ* ולא המונח המאוד שיפוטי *נטישה*. במקרה המסוים הזה חבל מאוד שהיא לא מסרה את התינוק מייד לאחר הלידה לבית הילדים. גם ברומניה, בבתי הילדים המזעזעים יש מעט מזון. אוי ואבוי איזה מזון, אבל בכל זאת יש. * הם לא אמרו במפורש, אבל אני מתארת לעצמי שהם נתנו ליולדת סכום כסף כלשהו. אז מצד אחד, זה ברור לחלוטין שהם הצילו תינוק ממוות בטוח מרעב. ומצד שני, יש כאן אלמנט של סחר. * חשבתי לעצמי, שכשהילד יהיה גדול ויבין והם יספרו לו את הסיפור. אז מצד אחד הם יוכלו לספר לו (כפי שהדגישו בתוכנית) כמה שהיולדת רצתה אותו וכמה שהיה לה קשה להיפרד ממנו ואיך בעצם זה שהיא מסרה אותו לאימוץ היא הצילה את חייו. ומצד שני, הרי הוא יוכל לשאול אותם: אם רציתם להציל אותי, יכולתם לתת לה כסף ולהשאיר אותי אצלה... למה לא עזרתם לה לגדל אותי? זו עוד סיבה לכך שאסור שיהיה קשר כלשהו בין ההורים המאמצים ליולדת. זה פותח פתח לכל כך הרבה עניינים לא טובים... בקיצור, מי שרוצה לראות השידור החוזר בשבוע הבא. ומתארת לעצמי שאחר כך ישדרו גם את הפרקים שכבר שידרו בעבר.
ביום חמישי ראיתי תוכנית ב-BBC Prime על אימוץ. שידור חוזר: ב-14.11. שעות 2-4 בלילה. מדובר ב-3 פרקים ברצף. בשלושת הפרקים שראיתי הציגו כמה משפחות במסעןה הארוך והמייגע לאימוץ. ולפני כמה חודשים ראיתי דווקא את הפרקים הבאים, שבהם מתוארות אותן משפחות אחרי האימוץ. המשפחות שהוצגו הן אלו: זוג שאימצו בן מרומניה (ועל כך בהמשך) ורוצים לאמץ בת מסין, זוג נטול ילדים שהם נוצרים מאוד פעילים (וחושדים בהם תחילה שהם חלק מכת, אך מחליטים לבסוף שהם רק זרם נוצרי מיוחד) שרוצים לאמץ 3 ילדים, זוג שבו לגבר יש ילדים גדולים מנישואין קודמים והם רוצים לאמץ שני ילדים. מתברר שכולם צריכים לעבור את אותו התהליך הארוך והמסורבל, שהוא בכל זאת יותר קצר מהתהליך בארץ. כלומר מדובר בתהליך של כשנה. העניין הוא שגם הזוג שרוצה לאמץ מחו"ל צריך לעבור את אותו התהליך, ורק אם יקבלו אישור מהשירות למען הילד האנגלי הם יוכלו להתחיל את התהליכים בסין, שגם הם יקחו כשנה. (אוףףףף). במשך כשנה הם צריכים לעבור תהליכים מאוד מייגעים ומסובכים וקשים מבחינה רגשית. כל שבוע (!!!) באה לבקר אותם עו"סית שמתחקרת אותם לגבי כל היבט בחייהם. היא גם מתחקרת חברים ובני משפחה (ובמקרה אחד היא גם הלכה לתחקר את הכומר וכו'). נוסף לכך, הם חייבים לעבור סדנה ארוכה כהכנה לאימוץ, וזוהי סדנה שבה הם אמורים לחשוף את עצמם. אחד הסיפורים המאוד קשים היה סיפורה של אחת מהאימהות שעברה התעללות פיזית ומינית קשה בילדותה והיתה אמורה לחשוף את זה ולעסוק בזה הן בפני העו"סית והן בפני קבוצת ההכנה (לא הבנתי למה היא הסכימה לחשוף זאת בטלוויזיה). שלושת הפרקים עוקבים אחרי הזוגות הללו במרחק של כמה חודשים, במהלך שנה שלמה. זה מאוד מאוד מעניין ובפרקים אלו רואים עד כמה הזוגות הללו רוצים להיות הורים ועד כמה הם מוכנים ללכת רחוק עבור זה (למשל, לחשוף את עצמם, לעבוד על שינויים פסיכולוגיים אצלם וכו'). מה שמעניין הוא שבפרק הראשון הזוגות דיברו על כך שהם יגדלו "ילדים של אחרים" (ברגע הראשון לא הבנתי למה הכוונה). ובפרק השלישי הם כבר אמרו שהם רוצים לגדל את "הילדים שלהם". הפרק השלישי מסתיים ב... בעצם לא רוצה לספר כדי לא לקלקל למי שרוצה לצפות בעצמה. אומר באופן כללי שרק בסוף הפרק השלישי יודע כל זוג אם קיבל אישור לאימוץ. ועכשיו לסיפור שמאוד מאוד ריגש אותי (אנדרסטייטמנט המילניום...). הזוג שאימצו ילד מרומניה. קודם רציתי לספר שהאישה מאוד מאוד כעסה: הרי סוף סוף היא כבר אימא, הם כבר הורים, למה צריך כל כך לחטט ולבדוק אצלם? מה גם, שאחרי השנה הקשה והטעונה שעברו עם השירות למען הילד, עוד צפויה להם כשנה עם שלטונות האימוץ בסין. כלומר אצלם התהליך הוא מורכב ומסובך עוד יותר מאשר אלו שרוצים לאמץ באנגליה. ועכשיו לסיפור המאוד מרגש. הם סיפרו איך אימצו את הבן שלהם מרומניה. הם סיפרו שמאוד קשה לאמץ מרומניה (לא שמתי לב באיזו שנה צולמה הסדרה, אבל ברור שזה היה בתקופה שעדיין רומניה היתה פתוחה). והם פשוט נסעו לבוקרשט ו... ועכשיו הם סיפרו את תהליך האימוץ הבלתי חוקי שהם עשו. הם פגשו גבר מאוד מפוקפק שלקח אותם לבית ששם היתה אישה עם תינוק בן 3 חודשים שהיה פשוט מורעב. היא היתה כל כך ענייה שלא היה לה במה להאכיל אותו והיא האכילה אותו במי כרוב... (כלומר במים שנותרו אחרי שמבשלים כרוב). יש תמונות של הילד מאז. פשוט מזעזע. ביאפרה. עיניים ענקיות ובולטות החוצה עם מבט כזה מיוחד ופנים מצומקות. והם סיפרו שהיתה לו בטן ענקית ונפוחה ואפשר היה לראות *מתחת* לצלעות שלו... הרופא שבדק אותו אמר לזוג שהתינוק היה בשלבים האחרונים של גסיסה מרעב, שלב אחד בלבד לפני המוות.... האישה לא רצתה לשים את הבן שלה בבית היתומים ורצתה לגדל אותו... הם מתארים איך האישה בכתה והיה לה קשה להיפרד מהתינוק ואיך שהיא נפלה על ברכיה ובכתה ובכתה ובכתה... ואחר כך מייד מראים את הילד כשהוא גדול ושמח ובריא. ואחרי שהביאו את הילד לאנגליה הם אימצו אותו כחוק בבית משפט אנגלי. מאוד בכיתי וחשבתי על כך הרבה. * קודם כל, זה הזכיר לי את שיחות מהעבר שבהן היה ויכוח בין אלו שטענו שהיולדות נטשו את התינוקת לבין אלו (וביניהם אני) שטענו שיש מקרים שבהם אי מסירה לאימוץ היא גזירת גזר מוות על התינוק ושבהרבה מקרים התינוקות ניצלו ממוות בטוח בשל המסירה לאימוץ, ושבמקרים אלו המסירה לאימוץ היא המעשה ההומני והאימהי הנכון ולא ההתעקשות שהתינוקות ימותו מרעב אצל היולדת. אני זוכרת איך כתבתי הרבה הודעות בנידון ונתתי דוגמאות ממקרים נוראים כאלה וטענתי שהמינוח הנכון הוא *מסירה לאימוץ* ולא המונח המאוד שיפוטי *נטישה*. במקרה המסוים הזה חבל מאוד שהיא לא מסרה את התינוק מייד לאחר הלידה לבית הילדים. גם ברומניה, בבתי הילדים המזעזעים יש מעט מזון. אוי ואבוי איזה מזון, אבל בכל זאת יש. * הם לא אמרו במפורש, אבל אני מתארת לעצמי שהם נתנו ליולדת סכום כסף כלשהו. אז מצד אחד, זה ברור לחלוטין שהם הצילו תינוק ממוות בטוח מרעב. ומצד שני, יש כאן אלמנט של סחר. * חשבתי לעצמי, שכשהילד יהיה גדול ויבין והם יספרו לו את הסיפור. אז מצד אחד הם יוכלו לספר לו (כפי שהדגישו בתוכנית) כמה שהיולדת רצתה אותו וכמה שהיה לה קשה להיפרד ממנו ואיך בעצם זה שהיא מסרה אותו לאימוץ היא הצילה את חייו. ומצד שני, הרי הוא יוכל לשאול אותם: אם רציתם להציל אותי, יכולתם לתת לה כסף ולהשאיר אותי אצלה... למה לא עזרתם לה לגדל אותי? זו עוד סיבה לכך שאסור שיהיה קשר כלשהו בין ההורים המאמצים ליולדת. זה פותח פתח לכל כך הרבה עניינים לא טובים... בקיצור, מי שרוצה לראות השידור החוזר בשבוע הבא. ומתארת לעצמי שאחר כך ישדרו גם את הפרקים שכבר שידרו בעבר.
