תודה על התגובה

_psycho_

New member
תודה על התגובה

צהריים טובים לכולם! הופתעתי מאוד מכמות התגובות שקיבלתי, תודה לכם, אני רואה שיש פה בחורות הכי טובות, למרות שאף אחת מהן לא מעריכה את זה וחבל.... אני החלטתי לספר קצת על עצמי, ורוצה לשמוע סיפורים מכם, כדי להכיר את כולכם, ככה נוכל לעזור אחת לשניה יותר טוב. אז ככה, אני בת 23, סטודנתית למדעי המחשב (חצי משרה) ועובדת בהיי-טק (חצי משרה) (ובזמן הפנוי אני בולומית). אני גרה עם החבר שלי (הבן אדם הכי טוב שבעולם שאני מאוד-מאוד אוהבת). מתוך השלוש שנים שאני בולימית הייתי כחצי שנה בדיכאון קשה - לא יצאתי מהבית בכלל, לא התקלחתי כי נגעלתי מלגעת בגוף שלי, זללתי והקאתי כ-5 פעמים ביום וכו` - ותתפלאו לדעת שהאנשים שהוציאו אותי מכל החרא הזה היו ההורים היקרים שלי ( תשימי לב עדנה ) אבל בזה זה לא נגמר כמובן עכשיו אני עוד פעם בטיפול ( למרות שלדיכאון אני לא מרשה לעצמי להגיע יותר ), המרפאה נמצאת בחיפה בצ`ק-פוסט, אני ממליצה בחום, ואולי מישהי פה גם מטופלת שם.... טוב, אני חייבת לרוץ, אבל יש לי איזה אגדה אחת לספר לכם, אני מקוה שתהנו ממנה, אז בפעם אחרת... ביי. מחכה לסיפורים שלכם.
 
אין בעד מה, יקירה.

כמו שראית, אפשר למצוא פה חברות לצרה, ותמיד תתקבלי בברכה. שמחה שאת מוכנה לשתף אותנו בסיפורך...לא תמיד זה קל לספר. גם דברייך האמיצים הרשימו לא מעט. אז הנה, גם אני אציג את עצמי בקיצור. שמי מאיה (דרך אגב, מה הוא שמך?) בת 23, ואני חולת אנורקסיה כבר 8 שנים. לא אלאה אותך בפרטים, מה שתרצי לדעת פשוט שאלי. את תמיד מוזמנת לשתף אותנו במה שרק תרצי, ואני מרשה לעצמי להגיד שתמיד תמצאי כאן אוזן קשבת. ועכשיו אשאיר את הבמה לשאר החברים...... שלך מאיה
 

felomena

New member
ברוכה הבאה:)

אני יעל...אני בת 17.5 ואני בולימית כבר שלוש שנים..איזה צירוף מקרים.. סיפרתי לך אני לא מטופלת בשום מקום..וגם אני מסתירה את זה כך שמעטים יודעים אני מקיאה המון...כמו שאמרת זה יכול להגיע ל5 פעמים ויותר.... איך יצאת מזה? בכל אופן איך גילו?
 

_psycho_

New member
כל מה שרצית לדעת

איך גילו? אני ספרתי להורים שלי, הם לא האמינו לי, אמרו שאני מדמיינת הכל וכו` ( אז לא גרתי איתם, גרתי במעונות הסטודנטים) אבל בחופש הייתי בבית במשך כחודש הם ראו שאני לא בסדר ופשוט גררו אותי לפסיכיאטרית. היא לא כל כך עזרה לי, מהדיכאון יצאתי בזכות התרופות, ההורים חשבו שהכל הסתדר, אני לא רציתי לאכזב אותם, אז הם עד עכשיו חושבים שאני בריאה (עברו כבר שנה וחצי) ולמרפאה הזאת הגעתי בגלל החבר שלי לפני 4 חודשים... איך יצאתי? קודם כל עוד לא יצאתי לגמרי, אבל הצעד הראשון לצאת מזה זה לרצות(!!!!) לרצות לחיות חיים נורמליים, לרצות להנות מכל רגע, להנות מאוכל, לא לפחד ממנו, לרצות להצליח בחיים. את יודעת הרי כל הנזקים הפיזיים שאת גורמת לעצמך, לי למשל לאחר 3 שנים האלה לא נשארו שערות על הראש, יש לי עכשיו לא הרבה שער והוא דק-דק. אני כבר לא יודעת מה יותר לא יפה להיות שמנה או להיות עם קרחת. שלך psycho
 

felomena

New member
עדיף להיות רזה...אבל

את צודקת זה לא מצב כיפיי...בכלל לא בכל מקרה אני חייבת לעוף ..אני אדבר איתך ביי
 
במרפאה בצ`ק פוסט!?!?!??!?!

מממ..... טוב עכשיו העברת בי צמרמורת... ההורים שלי לקחו אותי לשם עברתי ``איבחון`` של הפלוצים האלה.. ואובחני כ``אנורקסית במצב קשה`` (אממממ באמת!?!?) הם אמרו שאני הולכת לאישפוז.. אז בכיתי עשיתי קצת סצינות. ההורים שלי קנו שאני ``יעבוד על זה לבד``.. ויצאתי משם....(י-ש!) אח``כ שהמצב שלי התדרדר.. הם רצו שאני יחזור לשם. אבל גס וואט?... הם לא רצו לקבל אותי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! כמה רוע יש בי הא?!?! אבל לא נורא אני כבר התרגלתי... טוב עכשיו אני רצה כי מצפצפים לי פה בחוץ.. נדבר בהמשך. אוהבת עדנה הפרה!
 

_psycho_

New member
צוחק מי שצוחק אחרון

נו, ומה את רוצה להגיד בזה?!!?!?!?! שאת מעל כולם? שאת הכנסת להם כמו שצריך? את חושבת הם יושבים בבית מדוכאים ורע להם? ממש לא נראה לי... אלא את ממשיכה להרוס את עצמך ולהפסיד את החיים האלה. אל תחשבי, אני רק רוצה לעזור שלך psycho
 

felomena

New member
מה זה צ`ק פוסט?

ולמה אמורים ``להתקבל למרפאה? לא מקבלים כל אחד עם בעייה??? מה זה???
 
למעלה