תודה לך פיל . . . (קולינס)
זה התחיל עם השיר הראשון ...another day in paradise אני נוהג... אני יודע שיש לי עוד דרך ארוכה ואני כל כך "מת" לעצום את העיניים ולהיזכר! נהנה מכל מילה שבשיר וחושב לעצמי: "רק עוד יום אחד איתה... רק עוד יום אחד וזה באמת יהיה another day in paradise" ------------------ עוד אני מתענג על השיר... ומגיע לו השיר השני: true colors וקשה! קשה שלא להיזכר גם בסידני לאופר והזיכרון המיוחד בו אתה משלב את סידני ביחד עם פיל יוצא אוירה מיוחדת! ואתה מתחיל להתמוגג... ---------------------------- אני פותח את החלון קור מלטף חודר את הרכב מבחוץ קור שמעביר בך צמרמורות... ומבלי משים פתאום מתחילה לה הפתיחה המהממת של ...i wish it would rain down ואני חושב לעצמי... אויש האם הוא הרגיש את מה שאני מרגיש כעת באותן שניות שהוא כתב את זה?! ומשהו מוזר מתחיל לרצד לו בעיניים... ---------------------------- ואז! או אז מגיע לו הרגע שהריצוד הופך למשהו מוחשי כי הדמעות מתחילות להפריע לנהיגה... וזה בא! ואני מגביר את הווליום כל כך רוצה לעצום את העיניים כל כך רוצה לעוף הרחק הרחק כל כך רוצה להיות שם איתה והיא כל כך רחוקה... אבל זה משהו כל כך נכון!!! זה כל כך כנגד כל הסיכויים... וזה בא: ...against all odds זה פשוט בא והכל מתבלבל לך... משב הרוח, החימום באוטו, הדימעה בעין, והמחשבות... אותן מחשבות עליה שלא מרפות... ובלי לחשוב פעמיים אתה לוחץ על repeat ומקווה שאולי בניגוד לשיר... אולי הפעם זה באמת לא ייגמר כי כי... !you´re the only one who really knew me at all ובניגוד לרצוני ובמעין שעבוד לכללי הפיזיקה בעולם הזמן לא עוצר והנסיעה ממשיכה לה... -------------------------------- והוא לא מאכזב.. והוא ממשיך לשגע וכל מה שהוא גורם לי לבקש הוא רק !one more night אז מה בסה"כ ביקשתי?! רק לילה נוסף?! והיא יודעת למה רק עוד לילה אחד... ...cause i cant live for ever ו.... אלוהים! כמה שהוא צודק... אבל זה הפעם לא יעזור לי! ------------------------------- אני נוסע ונוסע... ואין לי מושג מה קורה מימיני ומשמאלי ולרגע קט מביט אל שעון המהירות ורואה שאני כבר על שמונים... מאט מעט ו.... ברררררררררררררר אני מתחיל לשמוע את הפתיחה ו אמא לה! איך שהצמרמורת אוחזת בי חזק!!! ואני יודע שזה לא בגלל הרוח הקרה... ממש לא! זו הפתיחה של השיר... והוא עושה את זה כל כך נפלא! הוא עושה את זה כפי שרק הוא יכול לעשות את זה ואני נאלץ ללא כל מחשבה תחילה להגביר את הווליום ואני מרגיש את זה!! אני כל כך מרגיש את זה... כי כי... ...i can feel it coming in the air tonught ואז... מגיעים להם התופים!!! ואני לא יכול להישאר אדיש... אני לא יכול להתעלם כי למרות הכל כמה אפשר?! והגוף מתחיל להתנועע... ואני כל כך רוצה להרגיש את הרוח ומגביר את הווליום יותר ופשוט לא יכול לעצור אותן... לא יכול לעצור את הדמעות! ואתם יודעים מה?! אני גם לא רוצה לעצור אותן... ושוב אני נאלץ להרפות מהגז כי אני כבר מתקרב לתשעים! והיד נשלחת במהירות אל הכפתור הגואל והיד שוב נשלחת אל ה repeat ולרגע מסויים אתה מרגיש שאתה לא יכול יותר... כי זה פשוט "גבוה" מדי! ואני מרגיש שאני לא יכול יותר כי המנגינה לוקחת אותך לגבהים שלא היכרת ואתה אי שם ... רחוק רחוק למעלה בין הרקיע השביעי לבין כסא הכבוד! ואתה כל כך רוצה להישאר שם כל כך רוצה לצפות ולהביט בשכינה ולא משנה לך מי היא ועל מה! והוא חוזר וחוזר... ואתה כבר לא מפסיק לפזם ...i can feel in the air tonight ...and i´ve been waiting for this moment all of my life וזה חוזר וחוזר... ו ח ו ז ר ו ח ו ז ר . . . ------------------------------- ואני פשוט מתפעל ולא מבין! איך?! איך הבנדם הזה ידע לשים את השיר הבא במקום! איך?! כי אני בדרך לאי שם... וכל מה שאני רוצה זה please !take me home ושוב אני תוהה האם הוא באמת חשב על מה שאני חשבתי באותן רגעים?! ...cause i dont remember take !take me home ו.... ואני?! !i d´ont mind ...no i !!i dont mind ------------------------------- והכביש נראה אין סופי ואתה מתפלל שהוא אכן יהיה כך... אני נוסע ונוסע... נהנה מכל רגע! ומתנתק. ולאורך כל הדרך.... לאורך כל הנסיעה אני לא יכול שלא לחשוב עליה... ובכל שיר בכל צליל אני נזכר בה! והזיכרון והמבט האחרון שאני זוכר ממנה משתלבים בהרמוניה מדהימה עם המוסיקה ולא! אני פשוט לא רוצה להגיע... אני רק רוצה להיות איתה! נועם.
זה התחיל עם השיר הראשון ...another day in paradise אני נוהג... אני יודע שיש לי עוד דרך ארוכה ואני כל כך "מת" לעצום את העיניים ולהיזכר! נהנה מכל מילה שבשיר וחושב לעצמי: "רק עוד יום אחד איתה... רק עוד יום אחד וזה באמת יהיה another day in paradise" ------------------ עוד אני מתענג על השיר... ומגיע לו השיר השני: true colors וקשה! קשה שלא להיזכר גם בסידני לאופר והזיכרון המיוחד בו אתה משלב את סידני ביחד עם פיל יוצא אוירה מיוחדת! ואתה מתחיל להתמוגג... ---------------------------- אני פותח את החלון קור מלטף חודר את הרכב מבחוץ קור שמעביר בך צמרמורות... ומבלי משים פתאום מתחילה לה הפתיחה המהממת של ...i wish it would rain down ואני חושב לעצמי... אויש האם הוא הרגיש את מה שאני מרגיש כעת באותן שניות שהוא כתב את זה?! ומשהו מוזר מתחיל לרצד לו בעיניים... ---------------------------- ואז! או אז מגיע לו הרגע שהריצוד הופך למשהו מוחשי כי הדמעות מתחילות להפריע לנהיגה... וזה בא! ואני מגביר את הווליום כל כך רוצה לעצום את העיניים כל כך רוצה לעוף הרחק הרחק כל כך רוצה להיות שם איתה והיא כל כך רחוקה... אבל זה משהו כל כך נכון!!! זה כל כך כנגד כל הסיכויים... וזה בא: ...against all odds זה פשוט בא והכל מתבלבל לך... משב הרוח, החימום באוטו, הדימעה בעין, והמחשבות... אותן מחשבות עליה שלא מרפות... ובלי לחשוב פעמיים אתה לוחץ על repeat ומקווה שאולי בניגוד לשיר... אולי הפעם זה באמת לא ייגמר כי כי... !you´re the only one who really knew me at all ובניגוד לרצוני ובמעין שעבוד לכללי הפיזיקה בעולם הזמן לא עוצר והנסיעה ממשיכה לה... -------------------------------- והוא לא מאכזב.. והוא ממשיך לשגע וכל מה שהוא גורם לי לבקש הוא רק !one more night אז מה בסה"כ ביקשתי?! רק לילה נוסף?! והיא יודעת למה רק עוד לילה אחד... ...cause i cant live for ever ו.... אלוהים! כמה שהוא צודק... אבל זה הפעם לא יעזור לי! ------------------------------- אני נוסע ונוסע... ואין לי מושג מה קורה מימיני ומשמאלי ולרגע קט מביט אל שעון המהירות ורואה שאני כבר על שמונים... מאט מעט ו.... ברררררררררררררר אני מתחיל לשמוע את הפתיחה ו אמא לה! איך שהצמרמורת אוחזת בי חזק!!! ואני יודע שזה לא בגלל הרוח הקרה... ממש לא! זו הפתיחה של השיר... והוא עושה את זה כל כך נפלא! הוא עושה את זה כפי שרק הוא יכול לעשות את זה ואני נאלץ ללא כל מחשבה תחילה להגביר את הווליום ואני מרגיש את זה!! אני כל כך מרגיש את זה... כי כי... ...i can feel it coming in the air tonught ואז... מגיעים להם התופים!!! ואני לא יכול להישאר אדיש... אני לא יכול להתעלם כי למרות הכל כמה אפשר?! והגוף מתחיל להתנועע... ואני כל כך רוצה להרגיש את הרוח ומגביר את הווליום יותר ופשוט לא יכול לעצור אותן... לא יכול לעצור את הדמעות! ואתם יודעים מה?! אני גם לא רוצה לעצור אותן... ושוב אני נאלץ להרפות מהגז כי אני כבר מתקרב לתשעים! והיד נשלחת במהירות אל הכפתור הגואל והיד שוב נשלחת אל ה repeat ולרגע מסויים אתה מרגיש שאתה לא יכול יותר... כי זה פשוט "גבוה" מדי! ואני מרגיש שאני לא יכול יותר כי המנגינה לוקחת אותך לגבהים שלא היכרת ואתה אי שם ... רחוק רחוק למעלה בין הרקיע השביעי לבין כסא הכבוד! ואתה כל כך רוצה להישאר שם כל כך רוצה לצפות ולהביט בשכינה ולא משנה לך מי היא ועל מה! והוא חוזר וחוזר... ואתה כבר לא מפסיק לפזם ...i can feel in the air tonight ...and i´ve been waiting for this moment all of my life וזה חוזר וחוזר... ו ח ו ז ר ו ח ו ז ר . . . ------------------------------- ואני פשוט מתפעל ולא מבין! איך?! איך הבנדם הזה ידע לשים את השיר הבא במקום! איך?! כי אני בדרך לאי שם... וכל מה שאני רוצה זה please !take me home ושוב אני תוהה האם הוא באמת חשב על מה שאני חשבתי באותן רגעים?! ...cause i dont remember take !take me home ו.... ואני?! !i d´ont mind ...no i !!i dont mind ------------------------------- והכביש נראה אין סופי ואתה מתפלל שהוא אכן יהיה כך... אני נוסע ונוסע... נהנה מכל רגע! ומתנתק. ולאורך כל הדרך.... לאורך כל הנסיעה אני לא יכול שלא לחשוב עליה... ובכל שיר בכל צליל אני נזכר בה! והזיכרון והמבט האחרון שאני זוכר ממנה משתלבים בהרמוניה מדהימה עם המוסיקה ולא! אני פשוט לא רוצה להגיע... אני רק רוצה להיות איתה! נועם.
