תה גרניום

[niva99]

תה גרניום

אורות הפנסים דלוחים באור הכחלחל הזה אני הוזה מציאות בלתי אפשרית מחוגי השעון מאיצים בי לקום ולברוח לקרוע את עצמי מהמקום הזה או לגזרים ואני תקועה - כמו אשת לוט עומדת מביטה מהחלון עם כוס תה של גרניום שואפת לתוכי אדים לבנבנים של אושר חמקמק.

 

[niva99]

לו הייתי שייקספיר

 

[niva99]

לו הייתי שייקספיר [take 2]

במבט נבון הייתי חודרת תחת שריונך קוראת בין השורות את הנסתר ממך הייתי חורזת חרוזים לא מכאן כאלה שיעמדו במבחן הזמן הייתי טובלת הנוצה בקסת סגלגלת רושמת רשימות אחר מתפעלת מביטה בעיניים כלות בנר שטבע בחלב כמו חנוק מדמע לעת הערב אך אינני שייקספיר ,לצערי הרב אפילו לא ליד זה המצב כך מתפייטת לי בצהרי היום במקום לשנן תורת נפש [ הוי פרויד האיום].

 

[niva99]

תיקונים תיקונים

במבט נבון הייתי חודרת תחת שריונך קוראת בין השורות את הנסתר ממך הייתי חורזת חרוזים לא מכאן כאלה שיעמדו במבחן הזמן הייתי טובלת הנוצה בקסת סגלגלת רושמת רשימות אחר מתפעלת מביטה בעיניים כלות בנר שטבע בחלב כמו חנוק מדמע לעת ערב אך אינני שייקספיר ,לצערי הרב אפילו לא ליד זה המצב כך מתפייטת לי בצהרי היום במקום לשנן את תורת הנפש [ הוי פרויד האיום].

 

[alexandron]

ניבה, ניבה...

תמיד יש דבר מה מעניין בכתיבתך. אם זה יין או תה, אם זה חלון רכבת או פנס דלוח. בניגוד גמור לאיך שאני מגיבה בדרך כלל, דווקא כאן- בעדינות האיטית הזו של תה מהביל, היה לדעתי מקום להאריך. למשוך את השורות התיאורים והדימויים. לספר את התמונה כסיפור. עם המון מיליות וקישורים

לעשות את התמונה הפשוטה הזאת למתוקה ונמתחת. לפעמים המלנכוליה- צריך לתת לה את המקום שלה. בשיר הזה יש איזו קצרנות. קריעה וקטיעה של השורות, במיוחד מן האמצע בערך והלאה. כמו קולאז' חסר סבלנות מעט. הייתי שמחה לקרוא את זה דווקא כפרוזה.