תהייה, בנוגע לדרגות וענישה סמלית
הנושא הזה כבר נדון די הרבה פעמים בפורומים וגם בתקשורת, ולכן הייתי רוצה להעלות את התהיה באופן "כללי" יותר. אני גם מתנצלת אם זה נשמע מבולבל או חזרתי, אבל זה באמת מטריד אותי: נראה לי שהעיסוק בשאלת הורדת הדרגות למרדכי (ששוב עולה לנוכח הכוונה לערער על ההחלטה שלא לעשות זאת) קצת חורג מפרופורציה. אחרי הכל, למרות שהדרגות הן אלו שהקנו לו את המעמד ועל כן את הכוח והיכולת לתקוף מינית, הרי שזה לא שונה מבוס ששולח ידיים ומשחקן בכיר שמכניס למיטה נערות עם אמביציה, או מסתם איש עשיר שחושב שמותר לו הכל. האם אפשר לקחת לעשיר את כספו, לשחקן - את הישגיו המקצועיים או לבוס את העסק שלו? בוודאי שלא. כל אחד מהם יזכה בוודאי למאסר או כל עונש אחר שמערכת החוק מסוגלת לו (עבודות שירות, כאלו, אבל לא על זה אני רוצה לדבר). ההבדל בין מרדכי לכל היתר הוא שמרדכי הוא איש צבא ועל כן מייצג ממסד ממלכתי. מאחר שעל העבירה רובץ קלון, הרי שזו החלטה של אותו ממסד האם האדם הזה יכול להמשיך לייצג אותו עם הגיבנת הזאת. עכשיו לתהיה: מאחר שמרדכי לא קיבל שום "עונש" על מעשיו - לא עונש משקם וגם לא עונש מאסר, למרות שהורשע, נוצר הרושם ש"הורדת הדרגה" היא עונש. לדעתי מדובר בדיון ציבורי אמנם, אך כזה שהמשמעות שלו היא פנים צהלית, כלומר עד כמה צהל מוכן לסבול אותו בין שורותיו. אין לזה דבר וחצי דבר עם ענישה כפי שהחוק מגדיר אותה, ולכן - עם האינטרסים שלי כאזרחית ב"מדינת החוק" הזאת. האם לא נראה לכן, אם כן, שהדיון ההורדת הדרגה, במיוחד לאור העובדה שהחוק בחר שלא להעניש אותו כרצוי (או כמקובל בנוגע לאנשים קצת פחות מפורסמים) קצת חרג מפרופורציה? כמובן שזו דעתי האישית והכל, ואין כאן שום כוונה לפגוע במאבק של אף אחת, וברור שלו אני הנפגעת במקרה זה - סביר שמאד הייתי רוצה לפחות את ההורדה. אם לאמר את האמת, צהל אינו מוסד שאני מעריכה במיוחד, ועל כן זה לא ממש משנה לי אם מרדכי יורד בדרגותיו או לא. הדיון הזה פשוט לא מעניין אותי. אני מוכנה לספוג אותו כקצין בצהל, אבל כזה שיושב בכלא, או שמשלם לנפגעותיו פיצויים כל החיים או כל דבר אחר - עם עדיפות לשיקום. מה לנו ולענישה סמלית? מה זה נותן תכלס כשמערכת המשפט הציבורית מסרבת להתייחס למעשיו ברצינות המתבקשת? כמעט שאפשר היה לראות בזה סוג של נקמה, משום שהערך היחיד של ההורדה בדרגה היא השפלתו של מרדכי בתחומים שבהם הגיע להישגים מקצועיים כאלו ואחרים. כלומר אם הממסד המשפטי לא חושב שהבנאדם פשע (ולא מביע את זה בעונש על פי דין) - לפחות שיילקחו ממנו דרגותיו. פשוט נראה לי שהשפלתו במקצועו אינה חלק מענישה במדינה מתוקנת. לכן נראה לי שזה דיון שאמנם צריך לבוא לידיעת הציבור, אבל כזה שמשמעותו היא צהלית פנימית בלבד, ובכל מקרה לא שונה מהטענה (המגוחכת) ש"אשתו עזבה אותו וחייו קרסו ולכן הוענש כבר מספיק".
הנושא הזה כבר נדון די הרבה פעמים בפורומים וגם בתקשורת, ולכן הייתי רוצה להעלות את התהיה באופן "כללי" יותר. אני גם מתנצלת אם זה נשמע מבולבל או חזרתי, אבל זה באמת מטריד אותי: נראה לי שהעיסוק בשאלת הורדת הדרגות למרדכי (ששוב עולה לנוכח הכוונה לערער על ההחלטה שלא לעשות זאת) קצת חורג מפרופורציה. אחרי הכל, למרות שהדרגות הן אלו שהקנו לו את המעמד ועל כן את הכוח והיכולת לתקוף מינית, הרי שזה לא שונה מבוס ששולח ידיים ומשחקן בכיר שמכניס למיטה נערות עם אמביציה, או מסתם איש עשיר שחושב שמותר לו הכל. האם אפשר לקחת לעשיר את כספו, לשחקן - את הישגיו המקצועיים או לבוס את העסק שלו? בוודאי שלא. כל אחד מהם יזכה בוודאי למאסר או כל עונש אחר שמערכת החוק מסוגלת לו (עבודות שירות, כאלו, אבל לא על זה אני רוצה לדבר). ההבדל בין מרדכי לכל היתר הוא שמרדכי הוא איש צבא ועל כן מייצג ממסד ממלכתי. מאחר שעל העבירה רובץ קלון, הרי שזו החלטה של אותו ממסד האם האדם הזה יכול להמשיך לייצג אותו עם הגיבנת הזאת. עכשיו לתהיה: מאחר שמרדכי לא קיבל שום "עונש" על מעשיו - לא עונש משקם וגם לא עונש מאסר, למרות שהורשע, נוצר הרושם ש"הורדת הדרגה" היא עונש. לדעתי מדובר בדיון ציבורי אמנם, אך כזה שהמשמעות שלו היא פנים צהלית, כלומר עד כמה צהל מוכן לסבול אותו בין שורותיו. אין לזה דבר וחצי דבר עם ענישה כפי שהחוק מגדיר אותה, ולכן - עם האינטרסים שלי כאזרחית ב"מדינת החוק" הזאת. האם לא נראה לכן, אם כן, שהדיון ההורדת הדרגה, במיוחד לאור העובדה שהחוק בחר שלא להעניש אותו כרצוי (או כמקובל בנוגע לאנשים קצת פחות מפורסמים) קצת חרג מפרופורציה? כמובן שזו דעתי האישית והכל, ואין כאן שום כוונה לפגוע במאבק של אף אחת, וברור שלו אני הנפגעת במקרה זה - סביר שמאד הייתי רוצה לפחות את ההורדה. אם לאמר את האמת, צהל אינו מוסד שאני מעריכה במיוחד, ועל כן זה לא ממש משנה לי אם מרדכי יורד בדרגותיו או לא. הדיון הזה פשוט לא מעניין אותי. אני מוכנה לספוג אותו כקצין בצהל, אבל כזה שיושב בכלא, או שמשלם לנפגעותיו פיצויים כל החיים או כל דבר אחר - עם עדיפות לשיקום. מה לנו ולענישה סמלית? מה זה נותן תכלס כשמערכת המשפט הציבורית מסרבת להתייחס למעשיו ברצינות המתבקשת? כמעט שאפשר היה לראות בזה סוג של נקמה, משום שהערך היחיד של ההורדה בדרגה היא השפלתו של מרדכי בתחומים שבהם הגיע להישגים מקצועיים כאלו ואחרים. כלומר אם הממסד המשפטי לא חושב שהבנאדם פשע (ולא מביע את זה בעונש על פי דין) - לפחות שיילקחו ממנו דרגותיו. פשוט נראה לי שהשפלתו במקצועו אינה חלק מענישה במדינה מתוקנת. לכן נראה לי שזה דיון שאמנם צריך לבוא לידיעת הציבור, אבל כזה שמשמעותו היא צהלית פנימית בלבד, ובכל מקרה לא שונה מהטענה (המגוחכת) ש"אשתו עזבה אותו וחייו קרסו ולכן הוענש כבר מספיק".