כמה דברים שעלו בי כתוצאה
רעיון מעניין, הנה כמה מחשבות שעלו בי בתגובה: אין ספק שלאדם, לפחות בשלבי התפתחותו הראשונים, יש צורך במודלים של הזדהות. מודלים כאלה מסייעים לגבש את זהותו לעתיד. ביהדות קיים רעיון ל"ו הצדיקים שפועלים בכל דור ודור, ואמורים להיות אלמונים. ישנם גם מודלים נוספים כמו נביאי ישראל, מלכי ישראל, רבי עקיבא, רבי נחמן מברסלב, הבעל שם טוב ורבים נוספים. בכנסיה הקתולית אנשים הוכרזו כקדושים לפי שני קריטריונים: אם הקריבו נפשם על קדושת האל, אם נקשרו סביבם סיפורי ניסים, ואם חיו חיים יוצאי דופן בטהרתם, אולם רבים מאלה שהכנסיה לא הכריזה עליהם כקדושים הוכרו כקדושים על ידי ההמון, ולא היתה לכנסיה ברירה אלא להחרות ולהחזיק אחרי נהיות ההמון על מנת לשמור על מעמדה. נכון לשנת 1965 הוכרזו רשמית 2,565 קדושים אולם ברור שמספרם רב יותר. בזרמים השונים של האיסלם אנשים הוכרו כנביאים ובתוכם משה וישוע. מספרם של כל הנביאים ביחד הוא 124,000 מתוכם 315 נחשבו כשליחי האל. בבודהיזם מתייחסים לקדושים או להתגלמויות של בודהא או למורים, ומספרם פשוט אינו ניתן להערכה. ועוד לא מניתי קדושים אחרים של דתות אחרות... מטרתה של הסטטיסטיקה הקצרה שלעיל היתה להעביר את הרעיון שאנשים שנתפשו כקדושים יכולים להופיע בכל דת, ובכל תרבות. כפי שאנחנו יודעים, משמעות התפיסה החילונית אינה בהכרח כפירה באל/ה/ים, אלא שמירת זכותו של היחיד להכריע כיצד יתפוש ויעבוד את אלוהיו, ולכן סביר שגם חילונים יכולים להתעלות מבחינה דתית, רוחנית ואתית-מוסרית. אלא שמודלים של הזדהות יכולים לכלול גם מצויינות בתחומים נוספים, פילוסופיים (לדוגמא סוקרטס), חינוכיים (יאנוש קורצ´אק), חברתיים (גנדי, ונלסון מנדלה שהזכרת), מדעיים (אלברט איינשטיין, שאגב, ציין פעם שהגיע להישגיו משום שניסה לחשוב כמו אלוהים...) ועוד רבים אחרים, מפורסמים פחות ומפורסמים יותר.
