תגידו פעם יצא לכם לשמוע

[דידית]

תגידו פעם יצא לכם לשמוע

את אמא שלכם בוכה שעתיים? סיפרתי לה כמה עובדות על עצמי ואני מתחרטת על הרגע שפתחתי את הפה.

 

[חיקה]

גם אני מתחרט שסיפרתי לאישתי.כמה

בכיות וצעקות ואמצעי לחץ שונים זה היה אחד הרגעים הקשים בחיי אוי

 

[avidadon]

וואו כמה שאני מכיר את זה...

אמא שלי היא שילוב קטלני של דתית, שמרנית, רגישה מאוד. כל התהליך שעברתי (ועוד לא סיימתי) היה מלווה בשיחות ווידויים שאת חלקם הגדול לא הייתי חושף היום שגרמו לאימי לבכות מרה על בנה שסרח. אני בדעה שצריך לעגל פינות כמה שיותר, ולסוג מסויים של הורים מותר ואף רצוי לשקר, כי הם יעדיפו לא לדעת את האמת.. זה אחד הדברים שעוצרים אותי, המחשבה על הצער שאני גורם להורים. ומצד שני, אלו החיים שלי, וחיים רק פעם אחת.

 

[לֵייזֶר פֶּלֶס]

דידושקה...

האמא שלך (שמאוד אוהבת אותך), קצת לחוצה. היא מכירה אותך כאישה מסויימת, בעלת התנהגויות מסויימות. היא לא יודע שהשינוי הזה בך הוא לא מהשבוע האחרון. עכשיו היא שמעה ממך את הכל וזה נחת עליה בבום. היא מפחדת שמהיום היא תראה אותך אחרת לגמרי... היא תתרגל. היא תראה שלמעשה נשארת אותה ילדה אהובה וחמודה שהייתה מקודם. מבטיח.

 

[אתאיסט עם ציציות]

../images/Emo24.gif ../images/Emo14.gif הייתי בסיפור הזה

גם עם אשתי וגם עם ההורים במידה פחותה יותר. אין ברירה, מוכרחים לעבור את זה !!! ולא, אני לא מתחרט, לשקר לאהובים עליך זה קשה יותר, יותר קל לוותר בשבילם. >אתאיסט עוד נמצא בתוך הסיפור<

 

[תנאית]

מוכר עד כאב, לתנאית אין כח אפילו

להזכר בזה . <אבל זה בסדר, מידי פעם הנפשות הפועלות עצמם טורחות להזכיר לה...> בינתיים אני רק יכולה להחזיק לך אצבעות , אני לא יודעת בדיוק איך זה אצלך, אצלי זה היה מהדברים היותר קשים שכרוכים בחזרה בשאלה.

 

[אחר]

זה היה חייב להגיע

גם אם מנסים לטפטף את זה להורים כמה שיותר לאט, יש לפחות רגע אחד בו מתבהר לאחד ההורים עד כמה הרחיק בנו לכת. אני חושב שהדבר הכי גרוע (ברוב המקרים) הוא להשאיר את הכל בבטן, כי בסוף זה מתפרץ, וזה עלול להתפרץ בצורה המזיקה ביותר לשני הצדדים. אני זוכר את הליל שבת (שישי בערב למי שמתעקש...) הראשון בו הייתי בבית ולא הלכתי להתפלל. אני זוכר איך ישבתי מול אמא שלי ואמרתי לה שחל בי איזשהו שינוי. לא, לא חיללתי שבת (שיקרתי), אבל זה דבר שעלול לקרות בגלל שאני מרגיש שההשקפה שלי על הדת משתנה... אני זוכר כמה היא בכתה אז, למרות שרמזים לכך היא יכלה לקלוט עוד בשלבים מוקדמים יותר. זה רגע מאד כואב, והיו כמה כמוהו. מניסיון אני יכול להגיד לך שלרוב העניינים מתנהלים בצורה יותר רגועה לאחר מכן, ולפעמים ההורים אפילו מקבלים את הבחירה שלך. אבל אני תמיד חש את עננת הכאב הזו מרחפת באויר כשאני מדבר עם אמא שלי על נושאים הקשורים, ולו בעקיפין, לענייני דת, חתונה, נכדים וכו´ כל דבר שקשור איכשהו להבדל בין החיים הנוכחיים שלי לחיים שהיו ויועדו לי.

 

[חי אדר]

הערה - על בכיית ההורים

בדרך כלל הורים יוצרים עמדה נפשית מסויימת לגבי ציפיותיהם מפרי בטנם. עמדה נפשית זו מכוננת בקרבם הנחה כי סטייה ממנה היא בבחינת שחיקת משאלת ליבם. בשל כך, אך טבעי הוא שכאשר מגוללים לפני אחד ההורים עובדות או פרטים שהם מבטאים מציאות השונה ממה שציירו בליבם, הדבר יעורר תגובות ריגשיות המלוות בבכי. ההורים מרגישים כי תוחלתם נכזבה, ותקותם נבלה כשושן בסתיו. אך אלו הם החיים. אינני חושב כי הבנים אמורים לממש את ציפיות ההורים, על חשבון חירות המחשבה של הילד/ה. בסופו של דבר כחו של הרגל יפה לרפא גם בכי זה. ובסוף משלימים עם הדבר ורואים זאת כחלק בלתי נפרד מהיותינו בני חורין. לטעמי, אין צורך להצטער, טוב עכשיו מאשר בשלב מאוחר יותר. אין טעם לגנוז את המחשבות בחביון לב ולכמוס את גילוי הדעת אודות ההכרעה המתבקשת, משינוי דרך ותפיסת חיים. מכל מקום, מאחל לך הרבה חוסן ויכולת עמידה מגל הרגשות הגואה ושוטף של אימך.

 

[sharkyM]

מצטרף לשאלה ,

מצטרף גם לתגובות ,בתור אחד שחווה את זה על בשרו בימים אלה.