תגידו, גם הילד שלכם חוזר על כל שאלה 100 פעם??

[obh]

יש פה שילוב - אהבת מספרים

ופחד מזיקנה... אז הוא מצא דרך מקורית לשלב לשאלה אחת את שניהם!!!

 

[shirkoosh1]

../images/Emo6.gif

 

[רקיע 2]

זה הכין מאוד קשה אבל יש הרבה מאוד ילדים

וגם ילדים שאין להם שום לקויות חוזרים עם צריך להגיע חבר או צרכים לנסוע ליום הולדת אם הם לו ידעים על שעון אז כל דקה הם שואלים.זה בכין מאוד מעצבן

 

[asprgr59]

להשיב מאה פעם

אספים לא יכולים לנחש. הם לא יודעים מה יקרה ואיך יקרה, ובוודאי שאינם יודעים מה האחר חושב. לא מבינים רמזים, שפת גוף שאחרים מתנהלים בעזרתה. ואם זה לא מספיק, הרי כשאספי מנסה לחשוב לבד ולהסיק מסקנה הוא טועה לעיתים קרובות, והסביבה מאוכזבת, עד שהוא לומד: לשאול על כל דבר. לא לדמיין דבר. הכרתי אספית אחת, מבוגרת, שנהגה ללכת עם פנקס ועט, וכשמישהו אמר עובדה או דבר שבכוונתו לעשות היתה אומרת: תכתוב את זה על הפתק ותחתום לי. זה לא הנורמה, אבל זה נפלא בעיני. יום אחד, אמא יקרה, יגמרו השאלות ובנך יהיה אדם חכם מאוד - בתחומים מסוימים יותר מאחרים. סבלנות.

 

[דונטלה1]

אבל אם אנחנו מנסים ללמד אותם השתלבות

בחברה, האם לא נכון להצביע על כך שזה קצת מייגע השאלות החוזרות? במקרה שלנו, אנחנו כן אומרים בפעם ה-300 שזה משהו שכבר ענינו עליו או שואלים אותו מה התשובה, ואז הוא עונה אותה בשמחה. נשמע לי כחלק מהאימון שלו להבין שלא תמיד קל לחברה לקבל את ההתנהגות הזו.

 

[אורזיגל]

בוודאי, זה חלק מהעניין, לא?

בעבר נהגתי לענות בסבלנות כל פעם ששאל, כי נראה לא לעניין להשאיר אותו ללא מענה. קלינאית תקשורת הסבירה לי, כי הוא אינו שואל מתוך אי ידיעת התשובה, אלא מתוך צורך כפייתי. לכן הציעה לי לענות לו פעם אחת, לוודא שהוא מבין ולאחר מכן, בשאלה הבאה, לומר לו שאני מבקשת לא לשאול שוב כי הוא יודע את התשובה, אחר כך להתעלם. מנסיון, זה עובד.

 

[doroniz]

אצלנו זה לא עובד

לצערי גם אצלנו יש לעומר צורך כפייתי לשאול שאלות ולדרוש לקבל תשובה בדיוק במלל שהוא מכיר. כל ניסיון לתמלל מעט אחרת ו/או להתעלם ו/או לומר "כבר עניתי לך" גורר אחריו כעס גדול יותר. במסגרת זאת עומר חייב לדעת עם מי מדברים בטלפון. זה נחמד כאשר מדברים בטלפון עם סבא וסבתא או חברים שיודעים על הקושי. זה מורכב וקשה כאשר שיחת הטלפון הי עם גורם אחר......למשל שרות הלקוחות של בזק או HOT.

 

[ליייייי]

מסכימה עם אורגיזל

בהתחלה אני עונה, אחרי שברור לי שהוא יודע את התשובה אני שואלת אותו את אותה השאלה או אומרת לו אתה יודע נכון? אז אל תשאל שאלות שאתה יודע את התשובה להן, תשאל משהו אחר, או פשוט מתעלמת - וזה עובר! ברגע שמשתפים פעולה זה רק מחזק...

 

[רק תפו]

גם אצלנו ככה

שהיא שואלת יותר מפעמים אני אומרת את יודעת את השתובה אני לא אענה לך יותר. או תחשבי שוב לפני שאת שואלת .

 

[צרמר]

שאלות חוזרות

ערב טוב גמבה חמודה מאוד. כפי שראית בתגובות זוהי התנהגות אופיינית. ראי בספר החשוב מאוד של ד"ר סטנלי י. גרינספן וד"ר שרינה ווידר "ילדים עם צרכים מיוחדים" עמ' 378 ואילך שם יש התייחסות לעניין. אני מצטט קטעים שנראים לי רלבנטיים:""אם ילדכם בוגר יותר וחוזר על שאלות, אתם יכולים לעזור לו לצאת מתבנית זו ולמתוח את מערכת העצבים שלו תוך כדי הקנטה ונדנוד שיפריעו לו בחזרות קוליות אלה....דרך נוספת להתמודדות עם שאלות חזרתיות היא על-ידי שאלה, "מה עוד אתה רוצה לדעת" או "כמה פעמים אני צריך לענות?". אם ילדכם קורא, כתבו את השאלות והתשובות. שמרו אותן בספרון קטן וקראו לו "ספר השאלות של בן". אתם יכולים לקרוא את הספר יחדיו או שהוא יכול להראות אותו למישהו אחר ולשאול לדעתו. אתם משנים את משמעות ההתנהגות של ילדכם, ואם תעשו זאת בהתמדה, תחזקו את יכולתו לעיבוד רצף שפתי ורעיוני ותהפכו דברים שהוא מתקשה בהם כרגע לשגרתיים". בלי להיכנס לעומק לשיטתו של גרנישפן השיטה מאפשרת למנף את הילד דרך החולשה ולא פשוט להתעלם ממנה. צ'רמר

 

[גאמי]

היו פה שתי תשובות של מגיבים

שהשילוב של שתיהן הוא אידיאלי. מצד אחד אמר פה מישהו שהרצף הוא הבעיתי ושזו הינה תופעה שכיחה וחולפת בעיקר של אספים והיתה/היה פה מישהו אחר שדיבר על שבירת הרצף על ידי כל מיני טכניקות. אכן נראה פתרון מעניין אם הוא נעשה נכון (הפרעות על ידי שאלה נגדית שלכם למשל, או רישום השאלות החוזרות בפינקס, העוזר לילד לשקף את עצמו). שווה לנסות

 

[b o t t e n]

זה לא רק שאלות חוזרות...זה גם בקשות חוזרות

גם אחרי שמולאו או התקבלה תשובה שלילית. אצלנו למשל הוא ממשיך לבקש דברים גם אחרי שהוא קיבל, לא תוספת, אלא, כאילו מחדש. אבל אנחנו עובדים על לבקש עוד, עוד מה... לא קל, לפעמים משגע ת'שכל וכבר אין אווויר- לומדים לחיות עם זה ולשפר את זה.

 

[dd19]

כן יש חזרה על שאלות

במצבי לחץ זה מתגבר אני עונה עד כמה שיש סבלנות.אחר כך אומרת שכבר עניתי. אחר כך אומרת שעניתי ולא מתכוונת לחזור על זה. ובסוף מתעלמת.

 

[ימימה]

לגבי שאלות על זמנים

מה שעוזר לבן שלי, זה לעשות טבלה - עכשיו אני שומעת כל הזמן את השאלה "מתי החופש הגדול?". אז ציירנו לוח שנה של החודש הקרוב (הוא מת על טבלאות, לוחות זמנים, מערכת שעות וכד'), וציינו בו בציורים קטנים - למרות שהוא קורא מצוין - אירועים מיוחדים שעוזרים להעביר את הזמן: סבא וסבתא באים לביקור, לאחותו יש יומולדת ועוד. עכשיו מסמנים כל יום שעובר, וגם כל פעם שהוא שואל אני שולחת אותו להסתכל בלוח, איפה אנחנו היום, ולספור מה עוד צריך לקרות לפני כן. האמת - גם עם הבת הגדולה עשיתי את זה בעבר, אבל בגיל יותר צעיר (גיל הגן, הוא כמעט בן 8).

 

[TRIDENT]

כאילו כתבת על הבן שלי

הוא בן 7 והיה טוב לקרוא את השרשור הזה.... הוא בדיוק אותו הדבר . שואל את אותן שאלות מליון פעם למרות שהוא בהחלט מבין את התשובה . כרגע השאלה הנבחרת זה מתי יצא בארץ שרק 3 .... לצערי אין לי תובנות מיוחדות פה. אנחנו גם עונים פעם אחר פעם עד שנמאס לנו . מבין התגובות פה אני חושב שהכי אהבתי את מה שכתבו על פנקס כזה של שאלות. למרות שאצלנו גרינשפן לא כל כך עבד , אבל אולי זה דווקא כן יועיל

 

[ronentat]

התמודדות הומוריסטית משהו

זה כמובן לא עובד תמיד, ולא אצל כל ילד, אבל אני הרבה פעמים נותן תשובה לא הגיונית בעליל (ומוודא שהיא נקלטה כראוי) לשאלה שכבר נשאלה ושהתשובה עליה ידועה. דורי כמובן יודע שזו לא התשובה, צוחק/מתעצבן, והאפיזודה מסתיימת. צריך הרבה אורך רוח ולעשות זאת שוב ושוב, אבל כך הוא לומד שאני לא מתייחס ברצינות לשאלות ששנינו יודעים שהתשובה ידועה.

 

[dd19]

ההנחה שלי ששאלות חוזרות

זה בגלל חרדה וצורך לסדר את החיים.זאת גם סיבה שהם אוהבים טבלאות כי זה הדבר הכי מסודר שיש. יש לי הצעה: כשהוא מתחיל לחזור על שאלה תודיעי שאת מוכנה לענות עוד 10 פעמים(למשל).ואז תתחילי לרשום על נייר כל פעם שענית.כשיהיה 10 תשובות,תראי לו ותגידי זה מה שרשום לכן את לא עונה יותר.

 

[yonitbrk]

לא להתעלם

אלא לרשום לו. אני במקרה כזה עושה טבלה שבועית, מחולקת לימים, וביום המיועד רושמת את הארוע ,לו הילד מחכה.

 

[shirkoosh1]

אצלנו זו שרשרת שאלות בלתי נגמרת ../images/Emo4.gif

שלפעמים מוציאה אותי מדעתי. כבר כתבתי על זה בעבר. עינב שואלת שאלה, זוכה בתשובה, ומיד יוצרת שאלה חדשה מהתשובה שקיבלה. זה יכול להמשך הרבה זמן, ולפעמים זה די מביך כשהתחקיר הבטחוני הזה מופנה כלפי מישהו זר. אני מנסה לנתב את השאלה לשיחה, או מבקשת ממנה לענות על השאלה של עצמה (כשברור לי שהיא יודעת את התשובה). אני גם שואלת אותה שאלות אחרות ומנסה להבהיר לה שמדי פעם גם מגיע תורה לענות על שאלות. כשאני מתלוננת באוזני אמי על תופעת השאלת הזו, היא מזכירה לי את הזמן שבו ציפיתי בשקיקה למילה אחת מפיה של הנסיכה, ואפילו לא חלמתי על הרגע שבו תוכל לשאול שאלות.

 

[dd19]

זה כמו בבדיחה המפורסמת

שקודם אנחנו מלמדים את הילדים לדבר ואחר כל החיים מבקשים שיסתמו קצת את הפה וברצינות: נראה לי עניין של מינון - צריך להבהיר שלכל דבר יש גבול.זה שהיא לא דיברה קודם לא אומר שהיא אמורה לעבור לקיצונית אחרת.הרי כאן זה לא מצב שהיא מדברת בלי הפסקה, זה מצב שהיא שואלת בלי הפסקה. אז ההצעה שלי כרגיל לספור.נניח מרגע שנמאס לך את מזהירה אותה שיש עוד 10 שאלות וגם לרשום את זה.כשרישום מגיע ל 10,לעצור ולהראות את ההוכחה הכתובה.אמנם זה תלוי בילד, אבל ברוב המקרים דבר רשום וברור עושה את שלו

)