כן, ההבדל היחד הוא
שבנצרות אין עם זה בעיה, ולהלן דברי הרמבם בנושא: גדולי ישראל עמדו על חילוקי הדעות בסוגיה זו ובניהם גדול אנשי ההלכה בכל הדורות והזמנים – והוא הרמב"ם. עמדתו מנוסחת כהלכה בהלכות תלמוד תורה פרק ג': "כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל השם ובזה את התורה, וכבה מאור-הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם הבא, לפי שאסור להינות מדברי תורה בעולם הזה. אמרו חכמים: כל הנהנה מדברי תורה נוטל חייו מן העולם; ועד ציוו ואמרו: אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות. וכל תורה שאין עימה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון". ועל דיבר רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא מוסיף הרמב"ם: "וסף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות". אורח החיים של עיסוק בתורה על חשבונם של אנשים מוצג כגזל. שלא לדבר על להפוך את הפסוק: "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב" (דברים לג,ד), הפך לבדיחה - "תורה צוה לנו משה מורשה לעסקנים בה".
